רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית א · חדר ט
ועוד אני אומר דפשיטא לפע"ד דאין לחלק ולומר דאף על גב דהרא"ש ז"ל פליג על הרשב"א ז"ל לענין דבוק אות לאות וסבר דבדבוק אות לאות גורד הדבק ודיו שאין כאן חק תוכות מכל מקום לענין דבוק אות לעצמה סבר כחלוקותיו של הרשב"א ז"ל דבנכתב כדין תליא מלתא והיכא דכתב צד מצויה מהאות כדין ואירע פסול בצד השני אין גורדין אלא הצד השני שאירע בו הפסול ולא נכתב כדין אבל לא הצד הראשון שנגמר כדין וכשנגמרה האות פליג על הרשב"א ז"ל דלהרשב"א אם נגמרה האות כדין אע"ג שקודם שהפסיק ידו מלכותבה נפסלה כגון פ"א וא"ו שנעשו טי"ת וכן מ"ם פתוחה שנסתמה גורד הדבק והדיו וכאשר אפרש בעזרת האל:
אבל להרא"ש ז"ל אפילו אם נגמרה האות כדין ואם היה מפסיק ידו מלכותב' קודם שנדבק' היתה האות גמור' ולא הפסיק ידו מלכותבה ונדבקה גורד כל הצד ההוא הנדבק והיינו כדעת הרשב"א ז"ל בנדבקה האות לחברתה בראשה כגון שהיה כותב ברא ונדבק גג הרי"ש לגג הבי"ת דגורד את כולה אליביה דסבר דבדבוק אות לאות הוי חק תוכות ואף על גב שקודם שנדבקה גגה של רי"ש נגמרה אפילו הכי הואיל ולא הפסיק ידו מלכותבה עד שנפסלה גורד את כל הגג ואף על גב דאם הפסיק ידו מלכותבה שהתחיל לכתוב הצד השני מהאות ונדבקה אינו גורד אלא הצד השני שבו נדבק האות אבל הצד הראשון שכבר הפסיק ידו מלכותבה לא:
וכן נמי נראה לדעת הרשב"א ז"ל היכא שיש צד שלישי באות וקודם שהתחיל לכתוב הצד השלישי נדבקה בצד השני דגורד כל הצד השני ואם התחיל לכתוב הצד השלישי אינו גורד אלא השלישי בלבד וכן כל כיוצא בזה עד שתגמר האות ולדעת הרא"ש ז"ל היכא שכבר נגמרה האות דינה בכך כאות שנדבקה לעצמה שכל זמן שלא הפסיק ידו מלכותבה גורד כל הצד ההוא אבל לא הצדדים האחרים שכבר הפסיק ידו מהם:. וא"כ שאני הרגל השמאלי מהמ"ם משאר האות להרא"ש ז"ל ששאר האות נגמר כדין שכבר הפסיק ידו מלכותבה ומשום הכי אין צריך גרידה אבל הרגל השמאלי הואיל וקודם שכתב מה שהיה רוצה לכתוב בו דהיינו קודם שהפסיק ידו מלכותב' נפסל ולא גמרה בהכשר אם תגרוד הסתימה לבדה ולא הרגל הוי חק תוכות שהרגל השמאלי לא היה מעולם רגל מ"ם פתוחה עד עכשיו שגרד הדבק דאי אפשר לומר כן שאם אתה אומר כן א"כ צריך אתה לומר שאם הפסיק ידו מלכותבה ונפלה בה דיו והדביק בפתיחה וכן כל כיוצא בזה שדי בגרידת הסתימה וזה אינו שהרא"ש ז"ל לא חלק וכן ר"י בעל הטור בנו הביא דברי הסמ"ק דסבר היכא שנפל דיו באות אחרי שנגמרה ועתה אין שמה הראשון עליה שגורד הדיו ודיו וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל פוסל גם בזה הרי בהדיא דסבר דאפילו שנכתבה כתקנה והפסיק ידו מלכותבה ונפל בה דיו ונפסלה שאינו די בגרידת הדיו:
ואין לומר דלעולם דעת הרא"ש ז"ל שכל הנכתב כדין אין גורדין אותו ועל דרך חלוקי הרשב"א ז"ל וכדפירשתי אלא שהוא סובר במ"ם פתוח' שנסתמ' וכן בנפל' טפת דיו בחלל האות ועתה אין שמה הראשון עליה דנשתנית צורתה שאף אם הפסיק ידו מלכותבה הוי כלא הפסיק דשנוי צורת האות גורם לגרוד כל הצד ההוא שנפל בו הפסול ונשתנית צורת האות על ידו אבל לא הצדדים האחרים שלא נפסלה האות על ידם וכבר נכתבו כדין:
דהא נמי ליתא דמאי חזית לגרוד הרגל השמאלי לבדו ולא הצד התחתון שבמ"ם שהרי כל שני הצדדין נכתבו כדין והפסיק ידו מלכותב' אלא שנפלה הטפה עליהם אחר כך ונפסלה האות על ידם אם כן כל שניהם ראוי לגרוד וכי תימא דהכי נמי נגרוד הצד השמאלי והצד התחתון שבמ"ם ולא כדעתם של כמוהר"ר יעקב וכמוהר"ר לוי בנו:
הא נמי ליתא שאני אומר שאי אפשר בשום אופן לומר דסברת הרא"ש ז"ל בכך דבנכתבה האות כדין תליא מלתא דהרשב"א ז"ל שחלק חלוקים אלו למדם מהירושלמי משום דסבר דבדבוק אות לאות הוי חק תוכות ופי' הירושלמי כדרך אשר פי' דלענין חק תוכות קאמר ולמד משם חלוקים אלו וכאשר אפרש בעזרת האל:
אבל להרא"ש ז"ל דסבר דאין חק תוכות בדבוק אות לאות דאפילו אם נדבקה האות בראשה גורד הטפה ודיו אי אפשר לפרש הירושלמי על דרך שמפרש הרשב"א ז"ל ואין ללמוד משם חלוקים אלו וא"כ מנא ליה להרא"ש ז"ל לחלק חלוקים כאלו ולומר דבנכתב כדין תליא מלתא ועל דרך שפירשתי דהא מההיא דפרק הבונה שהביא החכם השלם כמוהר"ר לוי בפסקו השני דאמרינן התם הגיה אות א' חייב וכו' כאשר נזכיר אותם לפנים בעזרת האל:
שמשם מדקדק הרשב"א ז"ל דהיכא דכבר נכתבה האות ואח"כ נשתנית צורתה ע"י דיו שנפל בה כגון שני זייני"ן שנעשו חי"ת ע"י נפילת דיו וכן רי"ש שנעשית דל"ת ע"י כן דאין כאן חק תוכות והיינו טעמא הואיל ונכתבו האותיות כדין וכאשר אפרש בעזרת האל:
אין להביא ראיה לדעת הרא"ש ז"ל דלדעתו אי אפשר לומר כן דהא הוא ז"ל סובר שאפילו היכא שהפסיק ידו מהאות ואח"כ נפסל האות שיש כאן חק תוכות וכדפירשתי ולפי זה לא מבעיא ברי"ש שנעשית דל"ת דלדעתו אם יגרוד הטפה הוי חק תוכות אלא בשני זייני"ן שנעשו חי"ת דהוי שתי אותיות אם יגרוד הטפה הוי חק תוכות אליביה דאף על גב דשתי אותיות שנדבקו סבר דאין שם חק תוכות נראה דדווקא היכא שלא נשתנית צורת האות על ידי כן הוא דסבר שאין שם חק תוכות אבל היכא שנשתנית צורת האות על ידי כן לצורת אות אחרת נראה דסבר דהוי חק תוכות דהא צורה אחרת מצורת האות המבוקשת יש בספר דמה לי אם נשתנית צורה אות. אחת לצורת אות אחרת ע"י דבוק עצמה מה לי אם נשתנית ע"י דבוק חברתה דבין כך ובין כך צורת אות אחרת מצורת אות המבוקשת יש בספר דבכי האי גוונא אמרינן בברייתא דהבונה יגנז:
ולרווחא דמלתא אומר שראיה לדברי אלה ממה שכבר כתבתי שבמרדכי וביתר החיבורים שהביאו דברי ר"י דבי"ת שנעשית פ"א וכיוצא בזה הוי חק תוכות הקשו הפשיטות מההיא דהבונה דחי"ת שנעשית שני זייני"ן בשבת חייב ואף על גב דאינהו סברי דבדבוק אות לאות לא הוי חק תוכות ואפילו אם נדבקה לראשה ואם יעלה על הדעת דאפשר לומר דהפרדת האותיות אפילו כשנשתנית צורתה לצורת אות אחרת ע"י הדבוק דאין כאן חק תוכות למאן דסבר דאין הפרש בין נפסלה האות אחר שנגמרה לנפסלה קודם שנגמרה משום שנתעסק בהפרדת האותיות א"כ מאי האי שמקשים אלו הגדולים בפשיטות מההיא דחי"ת שעשאה שני זייני"ן בשבת והא אינהו סברי דבדבוק אות לאות לא הוי חק תוכות ודלמא דשאני ההיא דשבת שעוסק בהפרדת האותיות וכל שכן שיש לתמוה אם יעלה על הדעת שאפשר לומר חלוק זה הואיל והיו יכולים להקשות מההיא דאמרינן התם מדל"ת שעשאה רי"ש דלא הוי הפרדת האותיות שהיה להם להקשות גם משם אם היה איזה פקפוק בדבר לחזוק דבריהם:
אלא וודאי נראה דמלתא דפשיטא היא דהואיל ונשתני' צורת האות ואות אחרת מהאות המבוקש' יש בספר דהוי כבי"ת שנעשית פ"א וכרי"ש הנעשית דל"ת וכיוצא בזה שדין אחד להם ואין לגמגם בזה אף כי הרשב"א הביא ראיה לדבריו מכל שניהם לבאר דבריו היטב כאשר אזכיר דבריו בע"ה:
גם בפסקך השני ראיתי מה שכתב כ"ת על דברי הסמ"ג וראיתי לכתוב ע"ד גם בזה דנלע"ד שהפשט מהסמ"ג בדרך אחרת ממה שכתב כ"ת וכל זה אני אומר אחרי המחילה מכ"ת והוא בענין שרצית לפרש דברי הסמ"ג שהוא סובר שצריך לגרוד כל האות שנפסלה אחרי שנגמרה וכתבת וז"ל אוכיח זה נגד השמש לעיני כל חכם וכדרך זו כי רבי יהודה שהכשיר בהעברת קולמוס על השם שנכתב שלא לשמו היינו בוודאי על כל אותיות השם בעי למימר ולא על מקצת כל אות מהשם כי כל אות מהשם בעי תקון מראשה לסופה וא"כ כיוצא בזה משמע בבירור שהוא בעצמו התקון של האות שנפסלת וכך יפורשו דברי הסמ"ג ולא יועיל אח"כ להעביר הקולמוס על כל האות לא לרבנן ולא לרבי יהודה וכו' ומה שנראה לעניות דעתי שנוגע בפרט הלשון אכתוב בזה ואומר שמדברי כבוד תורתך משמע שמה שכתב הסמ"ג שאם מועיל העברת הקולמוס לשוויה אות מאות השם קאי וכן כתבת גם כן אחר כך וז"ל ועוד נוכיח זה בדרך אחרת שהרי מדעת הסמ"ג משמע דמ"ם פתוחה שנסתמה חמירא טפי וצריך תקון גדול יותר מכל אות השם שנכתב שלא לשם השם ועל זה לשם מאות השם די בהעברת הקולמוס מה שאין כן במ"ם פתוחה ע"כ וגם זה הלשון מורה שדעת כ"ת כמו שכתבתי
ועוד כתבת וז"ל ועוד שדברי הסמ"ג בזה הם אפילו אליבא דרבי יהודה ולית הלכתא כוותיה וכן כתבת בפסקך הראשון גם כן כשרצית לפרש מה שכתב הרמב"ם ז"ל כל אות שאין התינוק יכול לקרותה וכו' וז"ל ודמי להא דכתב הסמ"ג דאחר גרידת דבוק של המ"ם אינה מועלת העברת קולמוס על האות אפילו לר' יהודה שאם מועלת לדעתו העברת הקולמוס לקדש את השם לא תועיל לאות שנעשית שלא כהוגן לשווייה אות ותמהתי על כבוד תורתך למה לא השגחת לומר דמאי האי דכתב הסמ"ג ולא יועיל התקון להעביר הקולמוס לא לרבי יהודה ולא לרבנן דאם מועיל לשווייה אות לשמה שהלשון הזה מורה ששניהם מודים דמועיל לשווייה אות לשמה וכן הלכה מה שאין האמת כן והכי הוה ליה לסמ"ג לומר ולא יועיל להעביר קולמוס על האות אפילו לר' יהודה דאי מועיל לשווייה אות לשמה לשווייה אות לא יועיל וכל שכן דלרבנן אין מועיל אפילו לשווייה אות לשמה והיה מביא ראיה יותר חזקה על דבריו אליבא דרבנן דהלכתא כוותייהו אבל דבריו אלה מורים דר' יהודה ורבנן שוים בדבר זה:
ואני אומר אחרי המחילה מכבוד תורתך שהסמ"ג ז"ל אין דעתו כפי המובן מדברי כבוד תורתו שהוא ז"ל לא פשיטא ליה דחמירא אות שנכתבה שלא כתקון מאות השם שנכתב שלא לשמו דדילמא דאות השם שנכתבה שלא לשמה חמירא טפי משאר אותיות שנכתבו שלא כתקון והיינו משום דבעינן זה אלי ואנוהו וכדאשכחן כמה חומרות בשם שאינם כשאר האותיות ואפשר דאפילו רבנן דסברי דתקון העברת קולמוס אינו מועיל באותיות השם לשווייה לשמה כאות אחרת מועיל לשווייה נמי אות והיינו טעמא כדפרישנא אבל ראיית הסמ"ג היא ממאי דאשכחן בפרק שני דגיטין דפליגי רב חסדא ורב אחא בר' יעקב בגט שכתב שלא לשמה והעביר עליו הקולמוס לשמה דרב חסדא סבר בא למחלוקת רבי יהודה ורבנן ורב אחא ברבי יעקב סבר התם דעד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא משום דבעינן זה אלי ואנוהו וליכא אבל גבי גט לא קאמר הסמ"ג דעד כאן לא פליג רב אחא ברבי יעקב עליה דרב חסדא אלא באות שנכתבה כתקנה ולכתבה שלא לשמה אבל באות שנכתבה שלא כתקנה דחמירא טפי מאות הנכתבת בגט כתקנה אלא שנכתבה שלא לשמה דלא אשכחן ליה לרב אחא בר יעקב דלפליג עליה דרב חסדא בהא ולומר דמועיל בה העברת קולמוס אליבא דרבנן אין לנו להקל ולומר דאפילו בהא פליג עליה דרב חסדא וסבר דמועיל בה העברת קולמוס אפילו אליבייהו דרבנן וזה שכתב הסמ"ג ובגט לא יועיל להעביר עליו קולמוס לשווייה אות לא לר' יהודה ולא לרבנן דאם מועיל לשווייה אות לשמה לשווייה אות לא יועיל וכדפרשי' ור' יהודה ורבנן שוים בדבר זה
ולפי זה הקושיא שהקשה כבוד תורתו על שלימים וכן רבים כמוהר"ר יעקב וכמוהר"ר לוי והוכחת דאליבא דרבנן שהלכה כמותם היכא שנכתבה האות שלא כתקנה. דכל האות צריכה גרידה יפה הקשית לע"ד הואיל ומההיא דפרק שני דגיטין מוכח דחמירא טפי אות שנכתבה שלא כתקנה מאות השם שנכתבה שלא לשמה וכדפירשתי גם במה שכתב כבוד תורתך אחר זה וזה לשונך ולפי זאת כתב הרשב"א ז"ל בפ' שני דגיטין וזה לשונו ואיכא למידק לרב חסדא דאמר דלרבנן לא הוי כתב מאי קאמרי ליה אין זה השם מן המובחר דמשמע מן המובחר אינו הא כתב בעלמא הוי:
ומצאתי בירושלמי פרק הבונה שהקשור ופריקה בשטתו השיבוהו כשטתך שאתה אומר כתב אף הוא מן המובחר עכ"ל וא"כ דלרבנן אפילו התם גבי אותיות השם אע"פ שנכתבו כתקנן וכהלכתן אינו כתב ואות כלל וכאלו לא נכתב כלל ועוד דמיין בעבור שנכתבו שלא לשמן עד כאן לשון כבוד תורתך:
ואחר המחילה אני אומר פה קדוש יאמר דברים אלה לפי שלא זכיתו להבין דעת כבוד תורתך בזה כלל ובאולי הסבה היא מצד שאין בידי תוספות הרשב"א לעיין בדבריו היטב דלפי הלשון שכתב כבוד תורתך מתוספות הרשב"א אין ראיה לדברי כבוד תורתך לעניות דעתי כלל וכלל ואדרבה יותר נראה להביא ראיה נגד כבוד תורתך מלעזרך דהתם בהעברת קולמוס על האות שכבר נכתב שהוא כתב עליון הוא דקאמרי רבנן דלא הוי כתב והיינו משום שכבר האות נכתבה אלא שלא נכתבה לשם קדושת השם ולפי שטת כבוד תורתך את שאינו מן המובחר לפי עניות דעתי תמיה אני איך לא השגחת במה שכתב הרשב"א דלרב חסדא דאמר דלרבנן לא הוי כתב וכו' דמשמע דרב חסדא הוא דסבר אליבא דרבנן דלא הוי כתב אבל לרב אחא בר יעקב דפליג עליה הוי כתב אפילו אליבא דרבנן ואנן כרב אחא בר יעקב פסקינן ולא כרב חסדא וא"כ הוי כתב אליבא דהלכתא:
ונחזור למה שהיינו בו ואומר דאף שיש להקשות בדרך אחר ולומר דלדעת הרא"ש ז"ל אין להביא ראיה מפ' הבונ' לא אאריך בזה אלא אומר עוד דאם איתא דסברת הרא"ש ז"ל היא דבנכתב כדין תליא מלתא ועל דרך שפירשתי היה לו לאשמועינן דבר זה או בתשובותיו או בפסקיו ולומר שאם נכתב צד אחד מהאות כדין ונדבק בשני או שנפל בה טפת דיו דגורד צד השני ולא הצד הראשון הנכתב כדין וכן אם נגמרה האות והפסיק ידו מלכותבה ונפל בה דיו והדביקה כגון מ"ם פתוחה שנעשית סתומה ע"י נפילת דיו אחרי שהפסיק ידו מלכותבה גורד הצד השמאלי והצד התחתון מהמ"ם וכן כל כיוצא בזה וכן לחלק כל החלוקים השייכים בדרך זה ומדלא שמענוהו לומר כן ואדרבה כתב בתשובתו ימחוק את כולה וכן מצאנו שר"י בנו הביא דברי הסמ"ג שחולק על הרשב"א ז"ל דסבר שכל זמן שלא נגמרה האות ואין כאן צורת אות אין הפרש בין צד אחד מהאו' לצד השני אלא הצד שנפל בו הפסול והצד שכבר נכתב כאחת הם שכמות זה כן מות זה שלעולם גורד את כולה דכל מה שנכתב כאלו לא נכתב כל זמן שלא נכתבה צורת האות וכל כך הוא נכתב צד אחד ואח"כ נפלה טפה כשהיה כותב הצד השני כמו אם נפלה בצד הראשון עצמו שכל זמן שלא נגמרה האות אין לחלק כלל שכולה בצד אחד היא הואיל ובשום אחד מהם לא נגמרה צורת האות ואין שם אות אלא רשומים בעלמא ולעולם גורד את כל האות כל זמן שנפסלה קודם שנגמרה כולה הנפסלה ולפנים אבאר דבריו היטב בעזרת האל:
ואף שגם הוא סובר כדעת הרשב"א ז"ל בדבוק אות לאות ומפרש הירושלמי כהרשב"א ז"ל ולא הביא הרב רבינו יעקב בעל הטור ז"ל שום דעת חולק על סבר' הסמ"ק ז"ל ולחלק בין נכתב צד מסויים כדין ללא נכתב כסברת הרשב"א ז"ל אלמא דמלתא דפשיטא היא אצלם שאין לחלק בין זה לזה לכולי עלמא והביא אח"כ דעת הרא"ש ז"ל וכתב וזה לשונו ואדוני אבי הרא"ש ז"ל ג"כ פוסל בזה והיינו לומר שחלוק גרידת הטפה לאו כלום הוא לדעת הרא"ש ז"ל א"כ נשארה החלוקה האחרת שאם הרא"ש ז"ל היה סובר חלוקות אחרות ועל דרך שפירשתי היה מביאם רבי' יעקב בעל הטור בנו וכדפירשתי ולפנים אבאר בזה באר היטב בעזרת האל:
סוף דבר אני אומר דטעם דנכתב כדין לא. נזכר ולא נפקד במדרש של הרא"ש ז"ל ורבינו יעקב בנו לא נתיישבה בדעתו החלוקה הזאת מעולם אלא הם סבורים ששני חלוקות בדבר או גורד הכל או הדבק או הטפה לבד וכדעת הסמ"ק שהביא בעל הטור וק"ל:
ומאחר שהוכחנו שלדעת הרא"ש ז"ל אי אפשר לומר שהוא סובר כחלוקותיו של הרשב"א ז"ל מעתה נחזור אל דרך הראשונה אשר היינו בו ואומר דאי אפשר לומר לדעת הרא"ש ז"ל במ"ם פתוחה שנסתמה שיגרוד הטפה או הדבק עם הרגל השמאלי עד שתשאר כמו נו"ן ואחר כך יחזיר ויגמרנה שאם אתה אומר כן אם כן יפה כח מקצת האות מכח כולה דהא אם נגמרה צורת האות ונדבקה או נפל בה דיו אין די בגרידת הדיו דהוי חק תוכות ואלו במקצתה מועלת הגרידה ולא הוי חק תוכות כגון הכא גבי מ"ם שאתה אומר שיגרוד הסתימה עם הרגל השמאלי עד שתשאר כמו נו"ן ושפיר דמי ואע"פ שהנו"ן הזה לא נעשה אלא ע"י גרידת הטפה או הדבק דלענין זה גרידת הרגל לא יעלה ולא יוריד וגרידת הרגל אינו מועיל אלא כדי לחזור ולכותבו אבל לענין החלק מהאות הנשאר דהיינו הנו"ן שנשאר אינו מעלה ואפשר שגורע הוא שכל אות שאתה מוסיף בגרידה אתה גורע לענין האות או חלק ממנה הנשאר דנמצא דהחלק הנשאר נשאר מתוקן ע"י גרידה א"כ אם נפלה טפת דיו אחרי שנכתב מהמ"ם כצורת נו"ן גורד הטפה ודיו ולא הוי חק תוכות והיינו הך וא"כ יפה כח הבן מכח האב יפה כח מקצת האות מכח כולה וזה אינו אליבא דכולי עלמא דאפילו אליבא דסמ"ק דמיקל בנפל הדיו באות או נדבקה אחרי גמירתה מחמיר היכא דנפל בה הדיו או נדבקה קודם שנגמרה:
ולהרשב"א זכרנו לברכה נמי דמיקל בנדבקה או נפל הדיו אחר גמירת כאשר פירשתי מחמיר היכא דנפל הדיו או האות נדבקה קודם גמירת האות דסבר דגורד כל הצד ההוא מהאות שלא נגמרה כשנדבקה או נפל הדיו כאשר אפרש בעזרת האל:
וכן מחמיר כשנדבק או נפל הדיו קודם שנכתב צד אחד מסויים מהאות דסבר דצריך לגרוד את כולה כדפירשתי ואם כן כ"ש להרא"ש ז"ל דסבר דנגמרה האות ולא נגמרה כאחד נינהו דהכא והכא אינו די בגרידת הטפה דהוי חק תוכות דפשיטא דאפילו נכתב צד מסויים מהאות כגון שכתב מאות מ"ם כצורת נו"ן ואחר כך נפלה הטפה דהוי כלא נכתב צד מסויים ממנה הואיל ואפילו באו' שנגמר' דיפה כחה טפי מלא נגמרה ואף אם נכתב צד מסויים ממנה סבר הרא"ש ז"ל דהוי כלא נגמרה כדמשמע בתשובתו דאפילו אם נסתמה המ"ם אחרי גמירתה ואפילו אם הפסיק ידו מלכותבה ואחר כך נפלה הטפה ונסתמה דאינו די בגרידת הטפה דהוי חק תוכות מדלא חלק בדבריו וכדפירשתי וכדכתב רבינו יעקב בעל הטור בנו משמו שהביא דברי הסמ"ק מדפליג בין נגמרה שלא נגמרה וכתב ואדוני אבי הרא"ש ז"ל פוסל גם בזה:
ואין לומר דלעולם לדעת הרא"ש ז"ל בגרידת הרגל השמאלי די דאף על גב דצורת הנו"ן ממנו נשאר ע"י גרידה מכל מקום נשאר ע"י גרידה כשרה דהיינו הרגל השמאלי שנכתב כדין ואע"ג שנפל בה פסול מכל מקום הרגל ההוא שנכתב בהכשר מפסיק בין הפסול שהוא הדבק בין צורת נו"ן מהמ"ם והוה ליה כאלו כתב צורת נו"ן מהמ"ם ונפלה טפת דיו סמוך לצד התחתון עד שאם תכתוב הרגל השמאלי תדבק ותהיה מ"ם סתומה דבכי האי גוונא גורד הטפה וכותב הרגל ואין כאן חק תוכות הכי נמי יש לנו לומר השתא שנדבק אחרי שנכתב הרגל שאם תגרוד הדבק לבד הנה נשאר הרגל כתוב ע"י חק תוכות אבל אם תגרוד גם הרגל הנה הצד שנכתב ע"י חק תוכות גרדנו מנשאר הנשאר שנכתב כדין ואף על גב שנשאר ע"י גרידה מכל מקום נשאר ע"י גרידת חלק מהאות הנכתב כדין אלא שנפסל אחר כך ויש לנו לומר דהוי כאלו נפלה טפת דיו קודם שנכתב הרגל השמאלי דאף על גב שאם יכתבנו קודם שיגרוד תהיה מ"ם סתומה ולא פתוחה מכל מקום אם גרד הטפה שפיר דמי שהחלק ההוא שאינו כתוב מפסיק בין האות והטפה ואין כאן תוכות הכי נמי הרגל השמאלי מפסיק בין הטפה ושאר האות ואין כאן חק תוכות דלא היא מכמה אנפי חדא דבשלמא אם נפלה הטפה קודם שנכתב הרגל דגורד הטפה ושפיר דמי משום דאין שם דבר המחבר האות עמה אבל הכא שהרגל מחבר האות עם הטפה והוי גוף אחד אין לומר כן דהא ע"י חבור הרגל נשתנית צורת האות המבוקשת אבל אם נפלה הטפה קודם שנכתב הרגל אע"ג שאם תכתוב באות שהטפה שם תשתנה צורת האות המבוקשת מכל מקו' כל זה שלא נכתבה לא נשתנית כלל אלא החלק מהמ"ם שכתב שהוא כצורת נו"ן לעולם במקום הראשון עומד ולא נשתנה כלל ועוד שאם אתה אומר כן אם כן אם לא יגרוד אלא חלק קטן מהרגל השמאלי שהחלק ההוא היה מפסיק בין הטפה ושאר האות שפיר דמי ועל דרך שכתבנו בגרידת כל הרגל:
ועוד דאם איתא דסברת הרא"ש ז"ל בכך היה מגלה לנו בחידושיו או בתשובותיו הטעם הגנוז הזה להודיענו טעם לדבר כמנהגו להודיע טעם וישוב בכל ענין אשר איננו מובן וכל שכן בכדומה לזה כדי שלא נקח הדברים כפשטן ונטעה בדין הואיל ולא נדע טעם לדבר:
ועוד דמדברי ר"י בעל הטורים יראה דאין לחלק החילוק דלעיל דהא הביא דברי הסמ"ק דסבר דבין נפסלה האות בראשה ובין נפסלה באמצעה דין א' לכולם וכמו שבראשה גורד את כולה ה"נ באמצעה וכאשר אפרש בעז"ה וכתב וא"א הרא"ש ז"ל פוסל גם בזה ולא חלק אלמא דהרא"ש ז"ל אין מחלק בין נפסלה בתחלתה לנפסל' בסופה דדין אחד לכולם דהיינו לגרוד את כל האות וע"ד שפירשתי לעיל ולקמן נבאר יותר בעזרת האל: