רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית א · חדר ז
ועתה שמעו מלכים האזינו רוזנים כי עם נגידים אדברה ולא אבושה ואלה דברי דוד רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני לאמר בארח משפט עצתך תודיע ואל יהיו דבריך מועטים כאשר תלך אל בית האלהים ואף נגד הרים הגבוהים ואמרתי אני בלבי ארוצה לדבר אמת וענוה מדי דהוה בעצים הנדלקים באחוה וגם כי נחנו מה האשלח מלכא פתגמא אין אדם עומד על דברי תורה אלא א"כ נכשל עמה ואוחזה בסנסני הבינה ואעלה בתמרה אחר מחילה מוגמרה מצדיק כתמר ואתחיל ואומר כדאמר ריש לקיש על ר' מאיר פה קדוש אמר דברים אלו בתמי' ואחת לאחת למצוא חשבון חדא שלא זכיתי לירד בסוף דעתו של הרב ממה דקדק במה שאמר דמדכתב באמצע התשובה חקק וכו' עד ב' לשונות האלה מורים דדווקא בשאינו עושה שום מעשה וכו' דאי מהא דכתב חקק תוך האות וחוצה לה ונשארה האות עומדת מעצמה דקדק הרב הנזכר דטעמא דחק תוכות של כל האות דהכי משמע לשון האות דבאות הידוע קאמר דהיינו כולה הא אם חקק מקצת תוכה ומקצתה חקק האות עצמה הוי אכתיבה הא לא מחוורא לע"ד דהרא"ש ז"ל לא בא אלא לפרש פירוש חק תוכות דקאמר התלמוד והתלמוד לא בא אלא לתרץ הברייתות שלא יקשו זה לזה כדפירוש לעיל:
ותדע שכן הוא דלפי דרכו של הרב הנזכר קשו דברי רש"י ז"ל אהדדי דהא בתחלה קאמר חק תוך האותיות וצדיהן והאותיו' בולטת אינו כתב אלמא דטעמא הוי משום שכל האות בולטת מאליה אבל בולטת מקצתה מאליה ומקצתה ע"י ציור הוי כתיבה והדר קאמר לפי שלא צייר את האותיות דמשמע דכל האות בעינן לצייר ואם צייר מקצתה לאו מידי הוא ולפי דרכו של הרב הנזכר אומר עוד דמדקאמר חק תוכות של אותיות לשון רבים יראה דדווקא אם חק תוכות של כל האותיות או לפחות שתים מהם הוא דפסול אבל חק תוך אות אחת לא אלא שיש להשיב על זה ולומר דמאי חק תוכות דקאמר התלמוד תוכות דעלמא וכדאמרינן מאי לחיים לחיים בעלמא ואף על פי כן דבר קשה הוא לפי דרכו של הרב הנזכר מה שרש"י ז"ל נקט בלישניה לשון רבים ולא נקט ל' יחיד כלשון הרב רבינו אשר ז"ל והוא מפרש לישנא דתלמודא היטב אלא שהדברים כך הם שרש"י ז"ל לא בא אלא לפרש לשון הגמרא ולא חש לדקדק בדבריו בין אות אחת לאותיות רבות ובין מקצת האות לכולה דמלתא דפשיטא היא דדין אחד להם הואיל ומוכתב ילפינן לה דמשמע אפילו חלק מהאות לא תהיה ע"י חקיקת תוך וכדפירשתי ולא בא התלמוד אלא לפרש הברייתות שלא יקשו זו לזו ופשיטא שהדין הזה נוהג אפילו במקצת האות וכדפירשתי ואף על גב דהרא"ש זכרו לברכה נקט בדבריו לשון יחיד דקאמר חקק תוך האות וכו' נקט האי לישנא לפי המעשה הבא לפניו דבאות אחת הוה אומר מר כלישניה ומר כלישניה וכאשר אפרש עוד בעזרת האל דפשיטא דלית לן למימר דפליגי רש"י ז"ל והרא"ש ז"ל בזה וכן נמי הרא"ש ז"ל לא חש לדקדק בדבריו במקצת האות לכולה דמלתא דפשיטא היא וכאשר אפרש עוד בעזרת האל:
ואם דקדק הרב הנזכר מדברי הרא"ש ז"ל ממה שכתב שהרי לא עשה מעשה בגוף האות ומשמע ליה לישנא דקאמר בגוף במקצת האות קאמר וכדכת' אח"כ שהקשה דברי הרא"ש ז"ל ובעל חזה התנופה שאמרו ימחוק את כולה לסוף דבריהם שאמרו שאינו עושה מעשה בגוף האות ודקדק ואמר הא אם עושה מעשה בגוף האות כגון שכתב קצתה הוי כתב וכשר הא נמי לא נהירא לפע"ד דהוא ז"ל הכי קאמר דאע"פ שעשה מעשה ועל ידי מעשה נעשית האות דהיינו מעשה דחקיקת תוכות אפילו הכי לאו כלום הוא הואיל ולא עשה מעשה בגופה והיינו מעשה שלם בכל גופה כמעשה דחקיקה דעלה קא מיירי דהוי בכל גופה והכי תידוק מיניה הא אם עשה מעשה בכל גופה דכשר וקל להבין וכן נמי קל להבין מה שלא פירוש בהדיא לומר שלא עשה מעשה בכל גוף האות ולא אאריך בזה ומאי דלא נקט לישניה דרש"י ז"ל שכתב לפי שלא צייר את האותיות לא קשה מידי דמר בלישניה ומר בלישניה ושניהם לדבר אחד נתכוונו:
והחכם השלם כמוהר"ר יעקב הנזכר דקדק והוסיף מלת שום בכל דבריו שכתב דדווקא כשאינו עושה שום מעשה וכו' וכן בכל דבריו לעול' הוסיף מלת שום שום שמתוך התוספת הזה יראה דאפ' בעוש' מעש' כל דהוא באות דהיינו כמקצתה דכשר:
ומטובותיה דמר אמינא דלא כן דברי הרא"ש ז"ל אלא שלא עשה מעשה קאמר דמעשה שלם בעינן דהיינו בכל גוף האות ולא מעשה כל דהוא דהיינו אפילו בקצת גוף מאות וכדפירשתי:
ועוד אני אומר שאם היו דברי הרא"ש ז"ל שלא עשה שום מעשה אכתי הוה קשה לי דמנא ליה לרב הנזכר לדקדק הדקדוק אשר כת' דדלמא דהרא"ש ז"ל סבר שאפילו העביר עליו קולמוס דמשוי ליה אות והכי קאמר דווקא היכא שלא עשה שום מעשה דהיינו אפילו קולמוס לא העביר עליה אבל אם עשה שום מעשה דהיינו שהעביר עליה קולמוס שפיר דמי דכי היכי דהוי כתיבה לענין לשוויה לשמה כדמשמע בפרק שני דגיטין הכי נמי הוי כתיבה לענין לשוויה אות ופליג על הסמ"ג ז"ל ובעל התרומות דפשיטא דאין לומר דהרא"ש ז"ל סמך על דבריהם וכתב דבריו באופן יראה חולק על דבריהם ולא חשש וכל זה אני אומר לדעת כבוד תורת הרב הנזכר ואם היה אפשר לומר כן מה שדעתו של הרגיל בדבריהם ופרקו נאה לא יסבלהו לפי עניות דעתי כל שכן שיש לנו לומר שהרא"ש ז"ל לא חש בדקדוקים הואיל וכתב בתחלת דבריו בהדיא ימחוק את כולה וכן הוא האמת לפע"ד וכאשר אפרש בעזרת האל:
ועוד אני אומר דמהעברת הקולמוס ודאינו מועיל לשוויה אות שכתב הסמ"ג ז"ל. נלמוד שאם כתב מקצת האות בכתיבה ומקצתה בחקיקת תוכות לא הוי אות דקל וחומר הוא כאשר אפרש בעזרת האל וא"כ אדדיקת מדברי הרא"ש ז"ל דמקצת האות תועיל לשוויה אות תדקדק דהעברת קולמוס תועיל ומהאי טעמא נמי אמינא דאין לדקדק מסוף התשובה אשר גם ממנה הוכיח הרב הנזכר כדכתיבנא וכן דקדק ממנה כמוהר"ר לוי בפסקו השני כדכתי' דאמינא לכל חד וחד מנייהו דאדיקת בגרידת קצת האות עם גרידת הסתימה יועיל תדוק דהעברת קולמוס עם גרידת הסתימה יועיל וכדפירשתי או תדוק תרווייהו לדידך דסברת דלשון הרא"ש בזה הוי כלשון תנא או אמורא והוי דווקא ותימא דווקא גרידת הסתימה לבד הוא דאינו מועיל אבל גרידת הרגל או העברת קולמוס עמה מועיל ופליג על בעל התרומות ז"ל ובעל הסמ"ג ז"ל וכדפרשתי ותו בר מכל הני דאמרן קשיא לי טובא על דבריו של החכם השלם כמוהר"ר יעקב דהא כתבנו לעיל לפע"ד שאם עשה מקצת האות ע"י חקיקת תוכות ומקצתה ע"י חקיקת יריכות הוא דפסול ופליאה דעת ממני ולא זכיתי לרדת לסוף דעתו של הרב הנזכר דנראה שהוא סובר שאף אם כתב חלק מהאות ע"י חקיקת תוכות דכשר ולא כן דעתי כדכתיב' לעיל ובשלמא למאושר שבחכמים פלפלא חריפא כמוהר"ר לוי בנו שדקדק ממה שכתב הרא"ש ז"ל אבל גרידת הסתימה אינו עושה אותה אות דמשמע לדעתו דהא גרידת מקצת האות עושה אותה וכן נמי לדברי הרב הנזכר במה שדקדק מהלשון הזה וכן נמי ממה שדקדק מדברי הסמ"ג כנראה בפסק הרב הנזכ' לא קשיא לי כולי האי דאי מהא אמינ' דלא קאמ' לה אלא על מ"ם שנסתמה שדי לה בגרידת הרגל השמאלי הואיל וכל האות נכתבה כדין ע"י חקיקת תוכות ועל דרך שכתב הרשב"א ז"ל בתשובתו כנזכר בפסק החכמים הנזכרים אבל לדקדק ממה שכתב הרא"ש כפי אשר פי' לשון הגמרא דקאמר הא דחק תוכות וקאמר פי' וכו' עד שלא עשה מעשה בגוף האות ולומר הא אם עשה שום מעשה הוי כתיבה דמזה נראה דסבר שאם כתב מקצת האות ע"י מקצת תוכות שהגט כשר לא ניחא לי כלל: