ראשית בכורים· הרב בצלאל כהן
חלק שני · סימן ה
הן ראיתי לבאר בעז"ה ע"ד אשר העלה הרא"ש ז"ל בה' טומאה ס"ט דין חדש בה' אוהל דמשכח"ל לפעמים דמחית טומאה בביתא ושרי לי' לכהנא למיעל לביתא ואסור למיעל לעליתא ומשכח"ל בכזית מהמת הנתון תחת הארובה שאין בה פותח טפח דטומאה בוקעת ועולה כיון שהוא מונח תחת הארובה ואע"פ שאין בה פותח טפח אבל אינו חוזר ויורד לבית כיון שאין בארובה פותח טפח ודין זה מפורש בפ"י דאהלות מ"ה עכ"ל הרא"ש ז"ל שם והובא להלכה בטושו"ע יו"ד ס' שע"א ע"ש ולפי שלענ"ד יש לדון טובא בד' הרא"ש ז"ל הללו (אף שהובא בשו"ע שם בלי חולק) ע"כ ראיתי לבאר דין זה להלכה וכמו שיבואר לפנינו בתשובתי בזה אי"ה (וכבר נדפס תשובה זו משמי בס' העמק שאלה (דף פ"ח) בשנת תרכ"ד) והועתק כעת כאן בלי שינוי ובקונ' א' יבואר עוד באורך בזה בסייעתא דשמיא:
בעז"ה יום ו' עש"ק והטו"ב לחודש חשון ת"ר טו"ב לפ"ק:
גרסינן בחולין ד' קכ"ה (ובתוספתא דאהלות פ"ט ומהרי"ב ז"ל לא ציין שם) (והובא בר"ש ז"ל אהלות פ"ח מ"ד ע"ש) תניא ר' יוסי אומר חבילי מטה וסריגי חלונות חוצצין בין הבית לעליה שלא להכניס טומאה לצד שני היו פרוסין על פני המת באויר הנוגע כנגד הנקב טמא כו' (ובתוספתא הגי' המאהיל כנגד הנקב כו' וע"כ דטס"ה דעיקר הוכחת רבא התם דר"י קרי למאהיל שלא בהמשכה נגיעה (הוא) מדקתני הנוגע ע"ש) ומסיים עלה בתוספתא שם מפני שהטומאה יורדה בדרך שנכנסה וגרסי' נמי בסיפא בתו' שם היו נתונין בתוך הבית הרי אלו חוצצין שאני רואה את הקורות כאלו הן יורדות וסותמות עכ"ל התוס' שם והנה בתחילה צריך לבאר דהא דקתני בסיפא הנז' דאם היו פרוסין על פני המת באויר דהנוגע כנגד הנקב טמא דע"כ ודאי מיירי דהמת נתון גם תחת הנקבים שבסריגין. דאם לא היה מונח רק תחת הסתום שבסריגין לבד ודאי דלא היה לנו לטמא את הנוגע כנגד הנקב כלל וכדתנן ברפ"י דאהלות דכשהטומאה בבית בין שיש בארובה פותח טפח בין שאין בארובה פו"ט הנוגע כנגד הארובה טהור וכשאין בארובה פו"ט והטומאה בבית אף אם נתן את רגלו על הארובה טהור לכו"ע כדתנן במ"ב התם. דבכל מקום אין הטומאה יוצא כלל דרך נקב פחות מטפח כל שאין הטומאה נגד הנקב. וע"כ דמיירי הכא דכשהטומאה מונח גם נגד הנקב בודאי והיינו דקתני פרסן על פני המת כו' דמשמע דבמת שלם דוקא קאמר ר' יוסי הכי ולא קתני פרסן על הטומאה סתם משום דהוה משמע דגם בכזית מהמת קאמר הכי דהנוגע נגד הנקב טמא ובאמת נראה דר' יוסי לטעמיה בזה דס"ל במ"ג שם דכשאין בארובה פותח טפח ומקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה דאם אין בטומאה שיעור ליחלק ולטמא את הבית ולטמא גם כנגד הארובה כגון בכזית מהמת לבד אז הבית לבד טמא והמאהיל כנגד הארובה טהור ודלא כר"מ התם ורק אם יש בטומאה כדי שתחלוק ותטמא את הבית וגם כנגד הארובה אז לר' יוסי גם הנוגע כנגד הארובה טמא והיינו כנגד הטומאה דוקא (וע' ברמב"ם רפ"ט מה' טו"מ ובהשגות ובכ"מ שם ומש"ה נקט ר' יוסי הכא מת שלם דר"ל שהמת הוא תחת כל הנקבים ג"כ דאז ודאי הנוגע והמאהיל כנגד כל הנקבים טמא (אבל אם לא היה שם רק שני זיתים ולא היה מונח תחת הנקב רק כזית לבד אז לא היה טמא רק נגד הזית בלבד) והיינו דקרי ליה ר' יוסי הנוגע דכיון שהמת נגד הנקבים ג"כ א"כ נטמא המאהיל נגד הנקבים ע"י שמאהיל על המת עצמו וכשהוא בעצמו מאהיל על הטומאה אהל נגיעה קרי ליה כדאמר רבא התם (ובגוונא דלא היה המת מונח תחת הנקבים רק תחת הסתום לבד ורק שהיה בנקבים פו"ט והיה נותן רגלו על הנקב למעלה דקיי"ל דנטמא ע"י שעירב את הטומאה כדתנן התם ברפ"י ודאי דבכה"ג לא הוה שייך למיתני הנוגע רק המאהיל לבד דלא הו"ל רק אוהל המשכה כיון שאין הטומאה רק נגד הסתום אלא שממשיך הטומאה עד הנקבים ע"י שנתן רגלו שם ומדקרי ליה נוגע ש"מ דבמאהיל על הטומאה עצמו איירי ולכן טמא אף דמיירי שאין בנקבים פו"ט וע' שבת מ"ד תוד"ה ואין):
ועתה יש לנו לבאר דכיון דהא ודאי דעיקרא דמילתא דר' יוסי לא קאתי אלא לאשמועינן בהא דיש חילוק בדין בהני סריגי חלונות בין אם היו פרוסין ע"ג המת באויר ובין אם היו פרוסין על גבי המת בין בית לעליה דאז חוצצין לגמרי שלא להכניס הטומאה לעליה שע"ג כל עיקר משמע ודאי בפשיטות דהך רישא נמי דומיא דסיפא איירי ג"כ שהמת מונח גם נגד הנקבים שבהסריגין ובחבילי המטה דאז דוקא אם היו פרוסין באויר קאמר ר"י בסיפא דהמאהיל כנגד הנקבים טמא וכמש"ל ואפ"ה אשמועינן הכא ברישא דגם בכה"ג נמי אם לא היו פרוסין רק בין בית לעליה (או בתוך הבית עצמו באמצע גבהו שיש תקרה על גביהם למעלה כבסיפא דתוספתא הנ"ל) הרי אלו חוצצין לגמרי ומשמע ודאי דאף המאהיל למעלה כנגד הנקבים שבהסריגין טהור ואף שהמת מונח גם כנגד הנקבים שבהסריגין דומיא דסיפא וכמש"ל וכן פירש"י ז"ל להדיא התם ד"ה חוצצין בין בית לעליה אם שטחן בין קורה לחבירו כו' חוצצין כו' שלא תכנס הטומאה לעליה ואע"פ שנקובים הרי אין בנקבים פותח טפח כו' ואף הנוגע כנגד הנקב טהור עכ"ל ופשוט דרש"י ז"ל בא לפרש בזה עיקר מילתיה דר"י דלא בא רק לחלק בין אם פרסן ע"ג המת באויר דאז הנוגע כנגד הנקב עכ"פ טמא ומשום דאיירי ודאי כשהמת מונח גם נגד הנקב וכמ"ש ובין אם פרסן בין בית לעליה דאז גם הנוגע נגד הנקב למעלה טהור ואף שהוא ג"כ נגד הטומאה וכמ"ש והשתא לפי זה ודאי דטעמא בעי באמת דמדוע מטהר ר"י ברישא גם אם האהיל נגד הנקבים ואף שהטומאה מונח נגד הנקבים ג"כ דע"כ ודאי מוכח מד' ר"י דגם בזה מטהר באמת ברישא כשהיו פרוסין בין בית לעליה וכמ"ש
והנה רש"י ז"ל כ"ש הטעם לחלק בזה משום דכששטחן מקורה לקורה נעשו כתקרה ובטלו כו' אבל כשפרסן באויר לא נעשו תקרה להיות הכל כסתום לפיכך הנוגע כנגד הנקב טמא כו' עכ"ל ומשמע מפירושו ז"ל דהיינו טעמא דאם שטחן בין קורות הבית דאף אם האהיל כנגד הנקבים טהור משום דנעשו כתקרה כו' ונחשב הכל כסתום עי"ז וצע"ג לכאורה בזה דכיון שהוכרחנו דגם ברישא ע"כ איירי שהיה הטומאה גם נגד הנקב וכמש"ל א"כ מאי מהני להו אם נתבטלו ונחשבים כתקרה ממש הרי ודאי גם בתקרה עצמה אם יש בה נקבים אף בפחות מפותח טפח והטומאה נגד הנקבים. עכ"פ הנוגע ומאהיל נגד הנקבים טמא ודאי כדתנן בפ"י מ"ב הנ"ל אין בארובה פו"ט והטומאה כנגד ארובה הבית טהור אבל כנגד ארובה טמא וכדתנן נמי בסיפא שם דכשהטומאה קדמה את רגלו לכו"ע טמא וא"כ מ"ט מטהר ר"י כשפרסן בין הבית לעליה אף אם האהיל כנגד הנקבים והטומאה נגד הנקבים ג"כ וכמ"ש דאף דחשבינן להו כתקרה אכתי מי עדיפי הני נקבי הסריגה מארובה שאין בה פותח טפח וכמ"ש.
ובהיותי בזה מצאתי להגאון בעל חתם סופר ז"ל חיו"ד ס"ס ש"מ שעמד בזה בסוגיא זו אבל במחכ"ה כל דבריו ז"ל תמוהים שם בזה מאוד וראיתי להעתיק קצת לשונו ז"ל בזה שהקשה שם אהא דמוק"ל אביי התם כשאין בין המת והסריגין חלל טפח כלל ומש"ה קרי ליה ר"י נוגע ע"ש. דא"כ הרי אין הטומאה מתפשטת אלא כנגדה וע"כ הא דקתני הנוגע כנגד הנקב טמא ודאי מיירי שנגע בנקב נגד הטומאה וא"כ ברישא אמאי טהור כיון שנגע נגד הטומאה מידי דהוי כמו ארובה שאין בה פו"ט וטומאה תחת הארובה דנגד הטומאה טמא אלא ע"כ דרישא ודאי שלא נגד הטומאה מיירי א"כ בסיפא אמאי טמא אי לאו דמיירי בדאיכא חלל גבוה טפח ומוכח כרבא עכ"ל שם ובמחכ"ת כל דבריו אלו הם כשגגה כו' דבהא דניחא ליה שפיר אליבא דרבא לאוקמא סיפא דהנוגע כנגד הנקב טמא דכשאין הטומאה נגד הנקב מיירי ומשום דהטומאה נמשכת גם תחת הנקב (כשיש חלל גבוה טפח מהטומאה עד הסריגין וכמש"ל) דהא ודאי ליתא לענ"ד כלל דהרי משנה שלימה שנינו דאף בארובה פותח טפח והטומאה רק בבית הנוגע נגד הארובה טהור כדתנן ברפ"י הנ"ל וכשאין בארובה פו"ט והטומאה בבית אף אם נתן רגלו על הארובה טהור לכו"ע וכמש"ל (והא ודאי דכולהי פרקין דארובה שם לא משכח"ל כלל בטומאה רצוצה כ"א בשיש חלל טפח בין הטומאה להתקרה שע"ג וא"צ להאריך בזה). ועוד דאי סיפא בשאין הטומאה נגד הנקב מיירי א"כ הו"ל אוהל המשכה ואיך קרי ליה לרבא נוגע. ובלא"ה כבר הוכחנו לעיל מפשטי' דלישניה דהך ברייתא דע"כ בשהטומאה נגד הנקב מיירי ודאי ואפ"ה ברישא לכו"ע מטהרינן ודאי אף אם נגע למעלה נגד הנקב והא דקשיא ליה דא"כ מ"ט דר"י באמת דמטהר ברישא כשנגע נגד הנקב כיון דע"כ גס רישא כשהטומאה נגד הנקב מיירי וכמ"ש הלא באמת נראה דרש"י ז"ל כ' לתרץ זאת משום דכיון ששטחן בין בית לעליה בין הקורות נעשו כתקרה ובטלו ואף הנקבין נחשבו כסתומין וכמש"ל ואף דד' רש"י ז"ל לכאורה תמוהין בזה באמת דאין טעם לחלק לכאורה בין נקבי הסריגין ובין ארובה שבבית הפחות מטפח דקיי"ל דכשהטומאה נגד הארובה הנוגע נגד הארובה טמא וכמש"ל מ"מ עכ"פ היה לו להגאון בעל ח"ס ז"ל להעמיד קושיתו בזה רק ע"ד רש"י ז"ל לבד ולא היה לו לחדש אוקימתא בזה מעצמו ולהקשות מתוך זה רק לאביי מאי דבאמת ודאי דגם לרבא תקשי הכי טובא וכמ"ש בעז"ה:
וע"כ נ"ל לומר בזה בעז"ה דבפשיטות יש לנו להכריח מתוך כל זה כשיטת מהר"מ ז"ל שהובא בתוס' יו"ט פ"י מ"ה שם והחזיק אחריו בשיטה זו כבוד גאון תורתו נ"י גם כן בקונטרסו הנחמד אשר שלח כעת אלינו בענין זה (אשר העתיק אלינו מספרו היקר העמק שאלה אשר חיבר בחכמתו הגדולה על השאילתות לרא"ג ז"ל) ונעתיק ד' מהר"מ ז"ל בזה (ובקצת ביאור על דבריו) שהובא בתו' יו"ט שם ויען כי באמת אין מדיוקי דלישני דמתניתין שם כ"כ הכרח לשיטת מהר"מ ז"ל בזה (כי יש מקום לדחות כפי' הרא"ש ז"ל שם בזה והתוס' י"ט לא הביאו אף כי ראה עכ"פ ד' הרא"ש בפסקיו בזה) אולם מהני דיוקי דברייתא דחולין הנ"ל נ"ל דיש להכריח כד' מהר"מ ז"ל בזה באמת (מלבד מה שהכריח בזה כבוד גאון תורתו נ"י דגם הנך דיוקי דמתניתין דאהלות הנ"ל מכריעין יותר כשיטת מהר"מ ז"ל בזה) ומתוך כל זה יתברר דשיטת המהר"מ ז"ל היא המחוורת יותר בזה בעז"ה:
והנה עיקר ד' המהר"ם ז"ל הוא דמדייק מדלא תני בסיפא דמ"ה הנ"ל ג"כ נתן דבר שאינו מק"ט ממנו ולמטה טמא כדתנן במ"ד שם ע"כ צריך לפרש דמ"ש בסיפא הנ"ל נתן דבר שאינו מק"ט בין מלמעלה כו' דר"ל שנתן למעלה לבד ולא נתן כלל בתחתונה (והאי בין בין כו' דקתני או או קאמר ור"ל או שנתן למעלה לבד כו') ואפ"ה אינו טמא אלא תחתון גם בכה"ג וכמש"ש התו' יו"ט בשמו וז"ל דאפי' נתן בעליונה לבד דבר שאינו מק"ט ולא נתן בתחתונה אין טמא אלא תחתון דכיון דאין בארובה פ"ט אפי' טומאה כנגד ארובה די לנו בזה שהדבר שאינו מק"ט שנתן בארובה שבעליה למעלה דמערב את הטומאה בכל הבית התחתון במקום שהטומאה מונחת שם אבל לא חזינן ליה כאלו הטומאה ג"כ בעליה משא"כ בדבר המק"ט דחזינן ליה כאלו הטומאה ג"כ בעליה דדבר טמא אינו חוצץ עכ"ל ובאמת מלבד שאין טעמו ברור לכאורה כ"כ בזה לומר דאף שלא נתן דבר שאינו מק"ט רק על הארובה שבעליה למעלה לבד אפ"ה חוצץ שלא תעלה הטומאה לעליה דרך הארובה שבין הבית לעליה ואף שהטומאה מונח נגד הארובה וגם לא בא מבואר בדבריו ז"ל בזה אם גם נגד הארובה טהור בכל העליה ואם יש לחלק בזה בין נתן דבר שאינו מק"ט על הארובה שבעליה או אם לא היה שם ארובה כלל בעליה רק ארובה אחת בין הבית לעליה לבד אם גם תקרת העליה עצמה חוצצת שלא תעלה הטומאה לעליה לד' מהר"מ הנ"ל כדין נתן שם דבר שאינו מק"ט או שדין התקרה כדין דבר המק"ט בזה וגם לא בא מפורש בדבריו איך הדין בזה אם היה הטומאה מונח למטה בבית גם נגד תקרת הבית שאין שם נקבים ונגד הארובה ג"כ דאז הבית טמא גם בלתי הדבר שאינו מק"ט שנתן בארובה שבעליה למעלה אם גם בכה"ג כל העליה טהורה כשנתן דבר שאינו מק"ט למעלה בארובה שבעליה ואף שנראה שאין לחלק כלל בזה באמת מ"מ לא בא מפורש עכ"פ בד' מהר"מ ז"ל בזה:
ואמנם מתוך ד' הברייתא הנ"ל יתבאר הכל בעז"ה ומתוך זה יתחזקו ד' המהר"מ ז"ל ג"כ ביותר וכמש"ל דהנה כבר כתבנו דכיון דכולא הך ברייתא ע"כ בשהטומאה נגד הנקב איירי א"כ קשיא רישא דתני ר"י דהסריגין חוצצין שלא תעלה הטומאה מבית לעליה וכמש"ל וע"כ צ"ל דבאמת הרי עיקר טעמא מפורש בתוספתא הנ"ל בזה דתני עלה בסיפא שם דהיו נתונין בתוך הבית ה"א חוצצין שאני רואה את הקורות כאלו הן יורדות וסותמות והנה ודאי פשוט דהך טעמא שאמרו בתוספתא זו בסיפא בהיו נתונין בתוך הבית דחוצצין משום דרואין אנו את הקורות כאלו הן יורדות וסותמות דהך טעמא מהדר נמי ארישא דהיו נתונין בין הבית לעליה והוא עיקר טעמא דכולה הך ברייתא באמת דמשו"ה מחלק ר"י בין אם היו פרוסין על המת באויר דאז הנוגע נגד הנקב טמא משום דאין דבר שיסתום מלמעלה ולהכי הטומאה בוקעת אף דרך חור הפחות מטפח דהו"ל כטומאה רצוצה משא"כ בהיו נתונין בין הבית לעליה מקורה לקורה או בפרוסין באמצע גבהו של הבית דאז אפי' כנגד הנקבים אין הטומאה בוקעת כלל משום דכיון שיש תקרה למעלה או תקרת העליה או תקרת הבית הסתום נגד הטומאה למעלה שוב אין מקום כלל לטומאה לעלות למעלה דרך נקבים הפחותין מטפח דכל שאין הטומאה רצוצה עד אויר הרקיע אין הטומאה בוקעת כלל דרך חור שהוא פחות מטפח וזהו באמת עיקר טעמו של מהר"ם ז"ל הנ"ל במשנה דאהלות הנ"ל ומשום דאחרי שאין הטומאה עולה דרך נקב שאין בו פ"ט כל שיש תקרה למעלה (או דבר שאינו מק"ט בארובה שבעליה לבד) א"כ הו"ל (כאלו הדבר שאין מק"ט) או תקרת העליה או של הבית שנגד הנקבים כאלו הן יורדות וסותמות את הנקבים הללו שבנקבי הסריגין עד שאין הטומאה יכולה להיות בוקעת עוד למעלה דרך הנקבים הללו וכמ"ש וזהו דמסיים בתוס' הנ"ל דרואין אנו כו' כאלו יורדות וסותמות כלומר שסותמין את כל הנקבים שאין בהם פ"ט וחוצצין בעד הטומאה שלא יעלו עוד דרך נקבים כאלו שאין בהם פ"ט כל שיש תקרה או דבר שאינו מק"ט למעלה נגד הנקבים הללו ומשו"ה העליה טהורה לגמרי (וכן צד העליון של הבית מהסריגין עד התקרה טהור משום דהסריגין חוצצין דתקרת הבית הו"ל כסותם לנקבי הסריגין) וכמ"ש בתוס' הנ"ל:
ועכ"פ נתגלה בזה טעמה של המשנה והברייתא הנ"ל דמשו"ה תנן דאין טמא אלא תחתון ואף שלא נתן דבר שאינו מק"ט רק למעלה לבד (דע"כ הכי פירושו דבין מלמעלה לשיטת מהר"מ הנ"ל וכמש"ל) וגם מה"ט תניא גם ברישא דתו' הנ"ל דסריגין הללו חוצצין כו' ומשמע ע"כ דאף הנוגע נגד הנקב טהור כשפרוסין בין בית לעליה וע"כ איירי נמי כשהטומאה נגד הנקב וכמש"ל דעיקר טעמא הוא משום דכל שיש הקרה למעלה או ארובה הסתומה בדבר שאינו מק"ט הו"ל כאלו יורדת למטה וסותמין את הנקבים הללו הפחותין מטפח ומשו"ה כל העליה טהורה בכה"ג ואף כנגד הנקבים טהור שאין הטומאה יכולה לצאת כלל דרך חור הפחות מטפח כל שיש הקרה למעלה או דבר שאינו מק"ט דרואין אנו כל הסתום שלמעלה כאלו יורד וסותם את כל הנקבים הללו שלמטה מהם וכמ"ש. וכ"כ הג' בעל העמק שאלה נ"י בעיקר הך טעמא בזה דהכיסוי שלמעלה נחשב כאלו נתון למטה כו' (רק שלא כתב כל דבריו בזה כ"א מן הסברא בלבד ואנחנו הנה עשינו סמוכין לד"ק בזה ולעיקר שיטת מהר"מ ז"ל הנ"ל גם מן הגמרא והתוספתא להדיא הנ"ל בעז"ה) ואחר שטעם זה מפורש באמת בתוספתא הנ"ל וכמ"ש א"כ צריך לדחוק ולכוון ולהעמיד טעם הזה גם בפירש"י ז"ל דחולין הנ"ל דמ"ש בלשונו ז"ל שם דכל שפרוסין בין בית לעליה נעשו כתקרה כו' דר"ל דע"י התקרה שלמעלה מהם בעליה נעשו אף הן כתקרה ממש וכאלו אין בהם נקבים כלל משום דרואין את התקרה שלמעלה מהן כאלו יורד וסותם וכמש"ל וע"כ צריך לדחוק ולפרש בד' רש"י ז"ל כן שלא יסתור טעם התוס' הנ"ל לד' רש"י ז"ל בזה וכמ"ש (אך מ"ש רש"י ובטלו צע"ק:
ועכ"פ קושית הגאון בעל ח"ס ז"ל הנ"ל מיושב בפשיטות בד' התוס' הנ"ל וכמ"ש וגם נפשטו כל הנך ספיקי הנ"ל דע"כ דלא שנא בין נתן למעלה דבר שאינו מק"ט או שלא היה שם ארובה כלל למעלה רק שהיה תקרת העליה סתומה לגמרי דעכ"פ כל אוהל הרי הוא חוצץ בפני הטומאה שלא תעלה עד לרקיע ושוב אין הטומאה רצוצה למעלה ואינה עולה עוד דרך חור הפחות מטפח ומשא"כ בנתן בארובה שבעליה דבר המק"ט דאין חוצץ בפני הטומאה והו"ל כמו אויר וכאלו הטומאה רצוצה ומאהיל ג"כ ומשו"ה גם כל העליה טמאה וכמש"ל) וכן בכה"ג כל שאין הטומאה יכולה לעלות למעלה דרך חור הפחות מטפח (כשיש אוהל כנגדו או דבר שאינו מק"ט וכמ"ש) לא שנא למעלה שלא כנגד הנקב ולא שנא כנגד הנקב לעולם אין הטומאה עולה למעלה בכה"ג ואף כנגד הנקב טהור וכמ"ש וכן דל"ש בזה בין אם היה הטומאה נגד הנקב לבד או שהיה הטומאה גם תחת הסתום שבסריגין או נגד הארובה ובבית ג"כ דבין כך וכך טהור למעלה כשיש אוהל או דבר שאינו מק"ט נגד הנקב וכמ"ש בטעמא דברייתא דחולין הנ"ל וכמ"ש בעז"ה :
ואמנם כ"ז ניחא בפשיטות לשיטת מהר"ם ז"ל הנ"ל אך לשיטת הרא"ש ז"ל בזה ודעמי' (כי לענ"ד גם מד' ר' שמשון ז"ל נראה דס"ל בפשיטות כד' הרא"ש ז"ל בזה והוא ממ"ש בפי' למ"ה הנ"ל ליישב ג"כ דמשו"ה לא קתני התם ממנו ולמטה טמא כדתנן במ"ד הנ"ל משום דבסיפא דמ"ה קתני בין מלמעלה כו' וכבר כ' במ"ד שם דפי' בין מלמעלה כו' ר"ל שנתן בשניהם למעלה ולמטה וא"כ הוי משמע הכא שממנו ולמטה טמא מן הסתימה שבהארובה העליונה עד למטה וגם העליה טמאה ובאמת אינו כן דכיון שנתן למטה (בארובה שבבית גם כן הדבר שאינו מקבל טומאה) אם כן עליה טהורה עכ"ל הר"ש ז"ל שם וכיון דמדייק הר"ש ז"ל בלשונו בזה וכתב דכיון שנתן למטה אז עליה טהורה משום דהדבר שאינו מקבל טומאה שנתן למטה חוצץ בפני הטומאה משמע דאם לא היה נותן למטה רק למעלה לבד היה הטומאה עולה גם למעלה בעליה על ידי הסתימה שנתן בארובה העליונה ודלא כמהר"ם ז"ל ואין העליונה טהורה להר"ש ז"ל רק כשנתן גם למטה דאז חוצץ כמ"ש וגם מדיוקא דמתניתין הכי משמע לפי' הר"ש ז"ל הנ"ל דמפרש להאי בין מלמעלה ובין מלמטה דר"ל ע"כ שנתן בשניהם גם למעלה וגם למטה וכפי' הרא"ש ז"ל הנ"ל וכמ"ש ומשמע להדיא דדוקא כשנתן גם למטה אז אין טמא אלא תחתון אבל אם לא נתן למטה ג"כ רק למעלה לבד אז היה העליון טמא וכד' הרא"ש הנ"ל בעליונה עכ"פ (ומבואר להדיא בד' הרא"ש ומהר"מ ז"ל הנ"ל דעיקר מחלקותם בדין זה תליא רק בפי' המשנה דבין בין דקתני ואין קיום לד' מהר"ם ז"ל רק אם נפרש להא בין בין דסיפא דמ"ה הנ"ל דאו או קאמר וכמש"ל) ומזה יש להכריח לכאורה דלשיטת הרמב"ם והרע"ב ז"ל בפי' המשנה שם מ"ד ומ"ה דמש"ש בדבר שמק"ט בין מלמעלה בין מלמטה הכל טמא דר"ל דאו או קאמר דאף שנתן למטה לבד נטמא העליה ג"כ וכפי' הראשון דהר"ש הנ"ל ע"ש וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בחיבורו פט"ז ה"ג שכ' גבי נתן דבר המק"ט כשיש בארובה פ"ט בין למעלה על הבית ובין למעלה על העליה הכל טמא ובדבר שאינו מק"ט כשנתן על הבית העליה טהורה וכשנתן על העליה הבית והעליה טמאים ע"ש ומשמע דברישא בדבר המק"ט גם כשנתן על הבית לבד אפ"ה גם העליה טמאה ומשום דעירב את הטומאה גם למעלה וכמ"ש הרע"ב ז"ל וכמש"ש הרמב"ם ז"ל הך טעמא דעירב כו' גם בארובה שאין בה פ"ט ע"ש. וא"כ מוכח דמפרש למתניתין ג"כ דאו או קאמר ולטעמי' בזה בפי' המשנה הנז' והיינו כשיטת המהר"מ ז"ל ומוכרח דגם בסיפא דמ"ה הנ"ל דמפרשי לה נמי כפי' מהר"מ ז"ל דאף שנתן למעלה לבד אפ"ה אין טמא אלא התחתון דאו או קאמר וכמ"ש ודלא כמ"ש הגאב"ד הנ"ל נ"י דאין הכרע בזה מד' רבותינו הראשונים הרמב"ם כו' רק מדלא אשתמיטו ללמדנו הך חידושא דהרא"ש הנ"ל כו' אך לענ"ד א"צ לזה דמאחר דמוכרח עכ"פ בד' הרמב"ם ז"ל דמפרש למתני' דאו או קאמר וכמ"ש א"כ הרי מוכרח ג"כ לאידך גיסא בזה באמת דודאי לא מצי סבר כהרא"ש כלל רק כמהר"ם ז"ל וכמ"ש ואכמ"ל (ובהכי א"ש בפשיטות מ"ש הרמב"ם ז"ל ג"כ ברפי"ד מה' טו"מ בחלון שאין בו פ"ט שבין בית לעליה דאין הטומאה יוצאה ממנו ולא נכנסת לאוהל השני ע"ש דמסתימת לשונו ז"ל משמע שם דאף בשהטומאה נגד החלון קאמר הכי דאין הטומאה יוצאה כו' ומשום דמיירי שאין שם חלון למעלה בעליה כלל והוא כד' המהר"ם ז"ל בפשיטות וצ"ע ואכמ"ל:
ואמנם אף דאין הכרע מד' הר"ש הנ"ל לכאורה רק דבעליונה ודאי כהרא"ש ז"ל ס"ל וכמ"ש ואין הכרע עדיין איך ס"ל להר"ש בהתחתונה אם נתן דבר שאינו מק"ט רק בעליונה אם שניהם טמאים או דהעליונה לבד טמא מ"מ נראה דכיון דמוכרח עכ"פ מדשנה התנא במ"ה הנ"ל ולא תנא כמו בסיפא דמ"ד ודבר שאינו מק"ט ממנו ולמטה טמא וע"כ צ"ל משום דכשאין בארובה פ"ט ונתן דבר שאינו מקבל טומאה בעליונה לעולם אין שניהם טמאים רק העליונה לבד טמאה והתחתונה טהורה כהרא"ש או דהעליונה טהורה והתחתונה לבד טמאה כמהר"ם וכיון דכ"כ דבעליונה ס"ל להר"ש כהרא"ש א"כ ע"כ צ"ל דגם בהתחתונה ס"ל כהרא"ש דטהורה וכמש"ל ולכן אני תמה על כבוד הגאב"ד הנ"ל נ"י בזה דכייל ליה גם להר"ש ז"ל דמדלא כ' חידושא דהרא"ש בזה משמע דס"ל כהמהר"ם בזה דכשנתן בעליון לבד אין טמא רק התחתון ע"ש ולמ"ש בעז"ה הרי מוכרח בד' הר"ש ז"ל דע"כ כהרא"ש ז"ל ס"ל באמת בעיקר דין זה וגם בפי' המשנה דבין בין דדוקא בשניהם קאמר ודלא כמהר"ם ז"ל וכמ"ש וכ"כ הר' ירוחם ז"ל בסוף חלק חוה כד' הרא"ש בזה ע"ש (וכן נ"ל קצת מפירוש הגר"א ז"ל דבין בין פי' התם שנתן בשניהם ובמ"ש אין טמא אלא תחתון כ' משום דחוצץ ע"ש ומשמע דאם לא נתן בהתחתונה עכ"פ כנגד הטומאה טמא בעליה אף שנתן בעליה וצ"ע) ועל הטור ושו"ע ג"כ שהביאו ד' הרא"ש ז"ל להלכה יש לתמוה לכאורה מכל הך סוגיא דחולין הנ"ל והתו' דאהלות הנ"ל דיש להכריח משם באמת דכל שיש אוהל למעלה נגד הארובה אין הטומאה עולה דרך הארובה שאין בו פ"ט וכד' המהר"ם ז"ל וכמ"ש בעז"ה :
ונ"ל דהא דמסיים בתו' הנז' מפני שהטומאה יורדה באיזו דרך שנכנסה וכמש"ל ופי' הר"ש ז"ל בפ"ח דאהלות מ"ד הנ"ל דאסיפא קאי דשלא כנגד הנקב טהור לפי שיש לטומאה מקום לצאת עכ"ל והוא תמוה מאוד לענ"ד דמלבד שנראה שלא פירש כן רק לפי גירסתו שם בתוספתא שהטומאה יוצאה בדרך כו' אך לגירסתנו שהטומאה יורדה כו' נראה דודאי אין מקום לפירושו בזה ועוד דאף לגירסתו אכתי מאי דמסיים בזה בדרך שנכנסה אין לו מובן כלל ועוד דבאמת הרי מאי דמטהרינן שלא כנגד הנקב ודאי דטעמו פשוט בזה לפי שהסריגין במקום שהם סתומין ודאי דחוצצין בפני הטומאה ולא מפני שיש לטומאה מקום לצאת כלל וע"כ נ"ל לפרש בעז"ה דהך טעמא באמת ארישא קאי דלהכי כשיש אוהל למעלה נגד הנקבים מטהרינן גם את הנוגע נגד הנקבים למעלה כדתני ברישא הרי אלו חוצצין כו' ומשמע דאף נגד הנקבים ג"כ טהור ברישא אע"ג דבסיפ' כשהסריגין הללו נתונין באויר מטמאינן להנוגע נגד הנקבי' עכ"פ משו"ה קאמר מפני שהטומאה יורדה כו' כלומר דברישא דאיירי שיש אוהל למעלה נגד הנקבים אז הטומאה חוזרת ויורדת לבית באיזו דרך שנכנסה ור"ל דאף דהטומאה עולה למעלה אף דרך נקב פחות מטפח כשהטומאה נגד הנקב כדתני סיפא מ"מ כשיש אוהל כנגד הנקבים הטומאה חוזרת ויורדת למטה בדרך שנכנסה למעלה דרך נקבים אלו לפי שהאוהל שלמעלה מהם כאלו הוא דוחק את הטומאה לחזור למטה בדרך הנקבים שנכנסה שם בתחילה למעלה וכאלו סותם את כל הנקבים הללו בפני הטומאה וכמש"ל והוא כד' המהר"ם ז"ל הנז' (ומש"ש הר"ש על גי' התוס' שם חוצצין הבית והעליה עד שתעבור הטומאה כו' וכ' דיש ליישבו לפי גי' דידן ע"ש אולי ר"ל דהאי עד שתעבור כו' הוא כמו בעד (וכמו ובעד כוכבים יחתום באיוב ט') ור"ל שחוצצין בעד הטומאה שעוברת לצד שני שלא תעבור וא"ש):
ועכ"פ ע"ד הרא"ש ז"ל תקשי טובא לכאורה מהך סוגיא דחולין הנ"ל דכיון דקתני להדיא דהסריגין חוצצין שלא תעבור הטומאה לעליה אף דרך הנקבים ומטעמא דמפרש בתו' דהקורות שלמעלה כאלו יורדות וסותמות את הנקבים שבסריגין וכמ"ש ומשו"ה ודאי דמטהרינן אף בשהטומאה נגד הנקבים ודומיא דסיפא וכמש"ל ואיך כתב הרא"ש ז"ל בפשיטות דהטומאה עולה לעליה דרך נקב שאין בו פ"ט כשהטומאה נגד הנקב וכמש"ל ואף דנראה לכאורה דהרא"ש ז"ל בעצמו הרגיש באמת בזה וכ' ליישב בפירושו בפ"ח מ"ד הנז' דהך רישא איירי כשאין הטומאה נגד הנקב ע"ש אבל באמת ודאי דאין מקום כלל לפרש כן דמלבד שנראה באמת דזהו עיקר חידושא דאשמועינן ר"י הכא דיש חילוק בזה בין כשפרסן באויר ובין כשפרסן בין בית לעליה וכולהו ודאי דבחד גוונא איירי ע"כ כשהטומאה נגד הנקבים וכמש"ל עוד מהך טעמא דהתו' הנז' דמפרש מפני שהטומאה יורדה כו' ומטעמא דרואין את הקורות כאלו יורדות כו' דנראה להדיא מכ"ז כשיטת המהר"ם ז"ל הנז' בפשיטות וכמ"ש בעז"ה (ונראה דלכן נטה הר"ש ז"ל מפירושי הנ"ל בהתו' דקתני שהטומאה יורדה כו' וכמש"ל משום דהר"ש ז"ל ג"כ בשיטת הרא"ש ז"ל הוא עומד בזה וכמש"ל וע"כ הוכרח לנטות מפירושי הנ"ל אבל באמת דבריו ז"ל תמוהין בזה וכמש"ל):
והא ודאי דאין מקום לחלק כלל לד' הרא"ש ז"ל בין היכא שהטומאה מונח רק תחת הנקב להיכא שמונח גם תחת הסתום כגוונא דהך ברייתא דמיירי ע"כ כשמונח גם נגד הסתום שבהסריגין דומיא דסיפא הנ"ל דלעולם ודאי דהעליה עכ"פ טמאה לד' הרא"ש ז"ל בזה (והא דמטהר ר' יהודא בפ"י מ"ג שם כנגד הטומאה כשמקצת הטומאה נגד הארובה ומקצתה בבית ואף שיש בטומאה שיעור ליחלק מדפליג עם ר"י בהא ע"ש ואפ"ה בשהטומאה מונח נגד ארובה לבד ודאי דמודה ר' יהודה דאם הטומאה קדמה דהנוגע נגד הטומאה עכ"פ טמא כדתנן במ"ב התם לכו"ע התם ה"ט משום דבחצי זית לבד איירי ר' יהודא במאי דמטהר כנגד הטומאה ורק שבבית מונח זית ומחצה ובהא דוקא הוא דפליג על ר"י כמש"ש הרא"ש ז"ל ע"ש) וכן ודאי דאין חילוק בזה להרא"ש בין אם היה ארובה גם בעלי' רק שסתמה בדבר שאינו מק"ט ובגוונא דהך משנה הנ"ל ובין אם לא היה ארובה בעליה כלל שהרי באמת הביא הרא"ש ז"ל בה' טומאה הנ"ל דין זה לענין אוהל תקרת העליה שכנגד הארובה שבבית (וכ"ה בטושו"ע הנז') והיינו משום דבאמת אין חילוק בדין זה בין להרא"ש ובין למהר"ם ז"ל בין סתם את הארובה שבעליה בדבר שאינו מק"ט ובין היכא שאין ארובה כלל בעליה וכמש"ל דלהמהר"ם בתרווייהו העליה טהורה ולהרא"ש בתרווייהו הבית טהור וכמ"ש ורק בדבר המק"ט נראה דמודה הרא"ש ז"ל דגם הבית טמא וכ"כ גאון תורתו נ"י בפשיטות ואכמ"ל):
והנה אף כי יש מקום ליישב ד' הרא"ש ז"ל בדוחק ע"ד הגאון בעל ח"ס ז"ל שם שהעלה עפ"ד הריטב"א ז"ל בספ"ק דסוכה שכתב דבפחות משיעור ראש אמרינן לבוד אף באמצע ע"ש ועפ"ז דחק שם בח"ס דה"ט דרישא דברייתא דחולין הנז' משום דמיירי בנקבים פחות משיעור הנ"ל דאמרינן לבוד משא"כ בסיפא משום דאין לבוד בכלים ועוד כ' לחלק בזה משום ביטול ע"ש וכל דבריו תמוהין שם מאוד (ולא הזכיר ג"כ לד' רש"י הנ"ל) ואכמ"ל רק שהיה מקום לחלק בזה באמת עפ"ד הר"ש ז"ל בפ"ח שם מ"ב דבנקבים שיכולין לקבל מעזיבה בינונית כסתום דמי וכחכמים דהתם ע"ש וכן יש לחלק לכאורה גם בסוכה בזה וצ"ע (והרבה יש להאריך בזה ע"פ ד' הר"ש ז"ל בסוף דבריו שם ובדר"י בתוס' הנ"ל דמחלק ג"כ בזה ויש ט"ס שם בד"ר יהודה שם וע"ש בהגר"א ז"ל ואכמ"ל):
ואולם לעיקר הדין בזה נראה ודאי דיש להחמיר מספיקא בהך דינא שלא יכנס הכהן לא לעליה ולא לבית כלל דשמא העיקר להלכה כד' המהר"ם ז"ל בזה וכמ"ש בעז"ה :
ומה שיש לנו להאריך עוד ע"ד הט"ז ז"ל בזה שם ס' שע"א סק"ד דנראה דהוא ז"ל מפרש להך דינא דהרא"ש כשאין שם אוהל כלל נגד הארובה בעליה למעלה והוא צע"ג באמת (וכבר הרגיש קצת בזה בשו"ת ח"ס שם ובשו"ת ארבעה טורי אבן ס' י"ג ע"ש אבל דבריו ז"ל תמוהין שם ג"כ בזה ואכמ"ל וגם ע"ד הגאון בעל שושנים לדוד ז"ל בפ"ב מ"ב שם (דלמש"ל י"ל בפשיטות דנקב כזה כההיא דהתם ודאי יכול לקבל מעזיבה בינונית ובכה"ג מודה הרא"ש כמ"ש וצ"ע) ועוד במש"ש בפ"ח מ"ד באורך שכל דבריו שם במחכ"ת הם כשגגה כו' בזה (דהדבר פשוט דד' מהר"מ ז"ל הנ"ל הוא דוקא בשיש אוהל כנגדו או דבר שאינו מק"ט וכמש"ל ודלא כהשל"ד שם בזה ע"ש) וכ"ז יבואר במק"א עד כאן נדפס בס' העמק שאלה הנ"ל ומה שהשיב על דברי בזה כבוד הגאון המחבר ספר הנ"ל יצ"ו וגם מה שנ"ל להוסיף עוד על דברי הנ"ל בזה יתבאר הכל בקו"א אי"ה: