אור ברסלב
ראשית בכורים חלק שני › סימן ד

ראשית בכורים· הרב בצלאל כהן

חלק שני · סימן ד

סימן ג

בעז"ה יום ה' טו"ב לחודש אייר שנת התורה לפ"ק.

שאלה ראוי לברר בדין מי שלא בירך זמן בשני ימים טובים של חג השבועות אם יכול לברך בכל שבעת הימים של תשלומי החג (וכן בחו"ל ביום השמיני שאחר החג ג"כ ולפי שיש בזה מחלוקת האחרונים ז"ל ע"כ ראוי לברר דין זה בעז"ה:

תשובה הרב בעל חק יעקב ז"ל בסי' תע"ג ס"ק א' חידש שם על מ"ש המג"א בס"ק א' שם דאם שכח לומר שהחיינו ביו"ט ראשון של פסח דיכול לברך כל שבעת הימים וה"ה בכל יו"ט עכ"ל המג"א והוא מהש"ס דעירובין ד' מ' וכמו שנבאר אי"ה וכתב ע"ז החק יעקב שם וז"ל ונ"ל דה"ה בעצרת דאם לא בירך זמן ביו"ט דיכול לברך כל שבעה כיון דיש לעצרת שלומין כל שבעה עכ"ד הח"י ז"ל שם (ונראה דה"ה לדידן בחו"ל דיש לו תשלומין כל שמונה משום ספיקא וכמ"ש הפמ"ג לגבי שמיני של פסח בזה ע"ש וצ"ע) והקשה ע"ז גיסו הרב בעל אלי' רבא ז"ל בס' תצ"ד ס"ק ד' מהש"ס דעירובין הנ"ל והוא מדגרסי' התם אקרא דהן חלק לשבעה וגם לשמונה ר' יהושע אומר הן חלק לשבעה אלו שבעת ימי הפסח שמונה אלו שמונת ימי החג וכשהוא אומר וגם לרבות עצרת כו' ומפרש התם דלזמן קאמר:

ואע"ג דזמן כל שבעה ליכא מ"מ שפיר אסמכיה לזמן דז' ימי הפסח אהך קרא דת"ח לשבעה משום דאם לא בריך יומא קמא מצי לברך כל שבעה כשיזכור והיינו דקאמר ת"ח לשבעה אלו ז' ימי הפסח כו' והשתא אי אמרת דגם זמן דעצרת יש לו תשלומין כל שבעה כד' הח"י הנ"ל א"כ אין שום חילוק כלל גבי זמן בין פסח לעצרת דאידי ואידי עיקר חיובם לברך ביומא קמא ואי לא מברך בראשון מברך כל שבעה ולמה חלקינהו בהך קרא דבפסח נפק"ל מת"ח לשבעה אבל בעצרת משום דחד יומא הוא ולא נלמוד מת"ח לשבעה להכי אצטריך לרבויי לעצרת מוגם כמו בר"ה ויו"כ שם והרי כיון דזמן דעצרת יש לו ג"כ תשלומין כל שבעה א"כ גם זמן דעצרת הוי מצי למילף מקרא דת"ח לשבעה ולמה נפק"ל בפסח מהך קרא דכתיב בהדיא שבעה ובעצרת לא נפק"ל רק מריבויא דוגם וכמ"ש וע"כ מוכח דזמן דפסח ועצרת לא דמי אהדדי כלל רק דמי לר"ה ויו"כ בהך דינא דתשלומין ודלא כהח"י הנז' עכ"ד בעל אלי' רבא ז"ל (והפמ"ג בס' תע"ג כתב דיש ליישב קושיית הא"ר הנ"ל וע"כ העלה הפמ"ג ז"ל בסי' תע"ג ובסי' תצ"ד דהוי ספיקא דדינא בתשלומי זמן דעצרת ע"ש):

והנה קודם שנבוא לייש' בעז"ה קו' בעל אלי' רבא ז"ל הנ"ל ראיתי להקדי"מה שיש מקו' להסתפק לענ"ד גם בתשלומי זמן דפסח ודסוכות אם כל שבעה תשלומי יו"ט א' הם או כולם תשלומין זה לזה וכעין מחלוקת דר"י ור"א בחגיגה ט' דפליגי נמי בזה לענין תשלומי ראי' וחגיגה אם תשלומי ראשון הם או כולם תשלומין זה לזה וכל יום ויום מימי החג חובה באפי' נפשיה הוא ואף דלענין זמן ודאי דאין נ"מ כלל לענין חיגר דנקט ר' זירא ההם אבל מ"מ הרי נ"מ ודאי להא דקאמר בירושלמי התם פ"א ה"א בגר שנתגייר (במקום שיש רשות להתגייר ע"פ הממשלה) בשאר הימים נפק מן ביניהון כו' ע"ש וה"נ לענין זמן י"ל ג"כ דתליא בהך ספיקא דאם נאמר כולם תשלומין לראשון א"כ פטור לכאורה מלברך זמן שהרי בראשון היה פטור ואם נאמר דכל שבעת הימים כל יום חובה לעצמו הוא ודאי חייב לברך אם נתגייר באחד מימי החג וכן לענין קטן שנתגדל בשאר ימי החג (וכמו שאמרו בסוכה ד' כ"ז דהאזרח אתי לר"א לגר שנתגייר וקטן שנתגדל בינתים ע"ש) ואף דעכ"פ מדרבנן משום מצות חינוך הי' חייב גם בראשון בראי' ובחגיגה (וכן בזמן) וכדא' בחגיגה ד' כל זכורך לרבות רק הקטנים והיינו מדרבנן ומשום חינוך כדמסיק אביי התם אסמכתא מ"מ ודאי הדבר ברור דכשנתגדל בתוך ז' ימי החג דצריך להביא קרבן אחר מן התורה לראייתו ולחגיגתו ולא נפטר במה שהביא בקטנותו בימים הראשונים דלא נתחייב אז רק מדרבנן ולא אתי דרבנן ומפיק דאורייתא כדא' בברכות ך' ובכ"ד ולמ"ד כל שבעה תשלומין זה לזה הרי נתחייב עתה כשהגדיל מן התורה :

(ואע"ג דבפ"ה מה' ק"פ ה"ז כ' הרמב"ם ז"ל דקטן שהגדיל בין שני פסחים דחייב לעשות פסח שני ופסק כרבי דא' בפסחים צ"ג דשני רגל בפ"ע הוא ואפ"ה כ' שם דאם שחטו על הקטן בפסח הא' קודם שנתגדל פטור מלעשות פסח שני כשנתגדל הרי באמת כבר תמה על זה הגאון בעל טורי אבן ז"ל באבני מלואים בר"ה ד' כ"ח דאמאי פטור כיון דבראשון לאו בר חיובא היה בעודנו קטן עכ"ל ונעלם ממנו שכבר קדמוהו מהר"י קורקוס ז"ל בקושיא זו והובא בכ"מ שם ותירץ משום דשאני פסח דרחמנא רביי' לקטן שישחטו עליו וממנין אותו [וכמ"ש הכ"מ שם בפ"ב ה"ד דמלפי אכלו נפק"ל ע"ש או ממכסת נפשות כדנפק"ל בפסחים צ"א וע' במש"ל שם הי"ג ואכמ"ל] נפטר הוא בכך מן השני עכ"ל וא"כ בעולת ראי' דלא כתיבי קראי לרבויי קטן מה"ת ודאי דלא נפטר כלל למ"ד תשלומין זל"ז בקרבן שהקריב בקטנותו וחייב להביא עתה מן התורה וכמ"ש

ואמנם בזמן דכל מצותו אינו אלא דרבנן שפיר י"ל דאתי דרבנן מה שכבר בירך ביום הא' בקטנותו ומפיק דרבנן (רק יש להסתפק למ"ש התוס' במגיל' י"ט דלרבנן דר' יהודא לא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן א"כ כשבירך זמן ביו"ט א' הו"ל תרי דרבנן בקטנותו ולא מפיק חיובא דהשתא דהו"ל רק חד דרבנן) אבל בקרבן ודאי דלא אתי דרבנן ומפיק דאורייתא וכמ"ש וכ"ש למ"ש התוס' בכם רש"י ז"ל בריש חגיגה ד"ה איזהו קטן דקטן לא מחויב אף מדרבנן רק בראיית פנים בעזרה ולא בקרבן כלל [וע' מ"ש ברמב"ם ז"נ בפ"ב מה' חגיגה ה"ג ובמ"ש הכ"מ שם ועוד דגם לד' התוס' שם הקרבן צריך להביא בנדבה בחוה"מ ואינו סומך עליו כלל וא"כ ודאי דכשנתגדל צריך להביא קרבן חובה וסומך עליו למ"ד תשלומין זה לזה וכמ"ש:

ומיהו בהא דנקט בירו' הנ"ל דנפק מן ביניהון בגר שנתגיי' בשאר הימי' ולא נקט קטן ג"כ כדרך הש"ס בכל דוכתי דנקטינהו כהדדי כמו בפסחים צ"ג גבי פסח שני דנקט גר שנתגייר בינתי' וקטן שנתגדל בינתים (ובסוכה כ"ז הנ"ל גבי סוכה אליבא דר"א וכמש"ל) יש לומר דהירושלמי לטעמי' דס"ל בריש חגיגה שם דבראית פנים בעזרה גם הטף שלא הגיעו לחינוך חייבין דנפק"ל ראי' ראי' מהקהל והובא בתוס' הנ"ל וכן בקטן שהגיע לחינוך משמע התם בירושלמי דמן התורה חייב גם בקרבן דקא"ר ירמיה התם גזירת הכתוב הוא כל זכורך לרבות הקטן וע"ש בקרבן עדה (וקושייתו שם בשירי קרבן דל"ל קרא תיפו"ל מהקהל ע"ש י"ל דצריכי תרווייהו לחייבו גם לראיות פנים בקרבן וצ"ע). וכן כתב הגאון בעל טו"א ז"ל בחגיגה ו' דמהירושלמי נראה דקטן שהגיע לחינוך חייב מן התורה ע"ש (והא ודאי דלא תקשי דהו"ל למינקט עכ"פ כשהגיע לחינוך בשאר ימי החג כיון דתו לא הוי כגדלות הקטן שבכל מקומות הש"ס דתליא רק בשתי שערות אחר י"ג שנה ויום א' בכ"מ משו"ה לא נחית שם הירושלמי למינקט רק גר בלבד) ואמנם עכ"פ לגבי זמן ודאי דאית לן להסתפק גם בקטן שנתגדל בשאר ימות החג אי צריך תו לחזור ונברך זמן וכמ"ש :

והשתא י"ל קצת קו' האלי' רבא ז"ל הנ"ל דלמ"ש התו' בחגיגה ט' ד"ה תשלומין דבעצרת דקי"ל דיש לו ג"כ תשלומין כל ז' לא מסתב' למימר תשלומין זה לזה כלל כיון דימי התשלומין חול גמור הוא עכ"ל וא"כ יש לומר דשפיר נפק"ל בעירובין שם לזמן דשבעת ימי הפסח דוקא מת"ח ושבעה ולא לזמן דעצרת דלא נפק"ל רק מריבויא דוגם משום דהסוגיא דעירובין הנ"ל י"ל דס"ל דגם לענין תשלומי זמן אמרינן נמי כמו בראי' וחגיגה דכל שבעה תשלומין זה לזה וא"כ הרי באמת כל יום ויום משבעת ימי הפסח הוא חיוב גמור לברך בו זמן כמו ביום הראשון ממש רק דמי שבירך ביום הראשון אין צריך עוד לברך בשאר הימי' כמ"ש רש"י בשבת כ"ג דמשהגיע לתחילת הזמן הגיע ע"ש אבל מי שלא נתחייב כלל ביום הראשון כגון שנתגייר בחוה"מ שפיר מחויב לברך זמן גם על ימי חוה"מ דבכל יום משבעת הימים של חג הפסח שייך בהם מצות חיוב ברכת זמן בכ"י בפני עצמו ואף למי שלא נתחייב בראשון כלל וכמ"ש משא"כ בחג השבועות דודאי דאין חיוב הברכה הזאת רק ביום הראשון לבד ועל כל שאר הימים אין החיוב מוטל עליהם כלל על מי שלא נתחייב בראשון כגון שנתגייר בשאר הימים כיון דחול גמור הם כמ"ש התוס' לענין חגיגה וראי' א"כ שפיר חלקינהו קרא לתרי מילי אע"ג דגם בעצרת ודאי דיכול לברך כל שבעה כגון מי שנתחייב בראשון ולא בירך בראשון וכמ"ש הח"י הנ"ל אפ"ה כיון דאם לא נתחייב בראשון לא חל עליו תו החיוב בשאר הימים כלל דודאי דאין החיוב בעצרת רק ביום הראשון לבד וכמ"ש משו"ה לא נכלל גם החג הזה בקרא דת"ח לשבעה דמשמע דבכל יום ויום מהנך שבעת הימים צריך לתת להם חלק ורמי עלייהו חיובא דברכה זו על כ"י בפ"ע אף למי שלא נתחייב בראשון כלל והיינו בפסח דוקא וכמ"ש משא"כ בעצרת דלא רמי חיוב רק על יו"ט הראשון לבד ומי שלא נתחייב בראשון תו לא רמי' עלי' חיובא דברכה זו בשאר הימים כלל להכי לא אסמיך לזמן דעצרת אקרא דת"ח לשבעה רק אריבויא דוגם בלבד וא"ש:

ואמנם קודם שנבאר סוגיא זו דעירובין הנ"ל ראיתי לבאר בתחלה בעז"ה דברי המג"א בס' תצ"ד בשם המ"ב שכתב דבליל שבועות אין מקדשין על הכוס עד צאת הכוכבים דכתיב המימות תהיינה וכ"כ הט"ז שם דמאחרינן להתפלל ערבית בליל שבועות כדי שיהיה ימי הספירה תמימות והוא מחידושי דינים שבסוף סי' מ"ב מחודש ד' בשם מהר"ש ז"ל דבליל ראשון של שבועות ממתינן עם הקידוש עד הלילה ממש שאם יקדש קודם הלילה יחסר מעט מיום מ"ט לספירה וכתיב שבע שבתות תמימות תהיינה עכ"ל והנה לכאורה יש לתמוה ע"ז דהפוסקים ז"ל לא נחתי לחדש דין כזה ומילתא חדתא רק לענין תפלת ערבית וקידוש דיו"ט דקיי"ל דהוא רק מדרבנן לכו"ע ביו"ט וכמ"ש המג"א בם רע"א ס"ק א' בשם המ"מ פ' כ"ט מהל' שבת והלא דבר גדול דברו הפוסקים ז"ל בזה דנ"מ בדבריהם לענין תוספת יום טוב באיסור עשיית מלאכה ג"כ לכאורה באמת שהרי דעת הרבה מהראשונים ז"ל לפסוק בפשיטות כהך סוגיא דר"ה ט' ויומא פ"א דתוספת יו"ט ג"כ הוא מן התורה כמו ביוה"כ, כדנפק"ל התם מערב עד ערב ואמר התם ימים טובים מניין ת"ל שבתוכם וכמ"ש המג"א בסי' רס"א ס"ק ח' שמן התורה הוא מצות עשה להוסיף מחול על הקודש דתשבתו שבתכם עשה הוה וכ"כ הפמ"ג שם דמשמע דה"ה יו"ט הוה התוספת מן התורה עש וע' בט"ז ס' תר"ח בשם הלבוש דלמאן דיליף תוספת מבחריש ובקציר תשבות ג"כ יש ללמוד משם לכל שבת ויו"ט מן התורה וכדקיי"ל הכי בכל דוכתי בפשיטות והשתא קשיא לן טובא דוודאי בפשוטו נראה דתוספת ליו"ט של חג השבועות ג"כ דאורייתא הוא להך פוסקים ז"ל דכולהו נפק"ל מיתורא דתשבתו שבתכם וגם עצרת בכלל כל יו"ט הוא ולכאורה נראה דמשבתות תמימות תהיינה דכתי' בימי העומר לא שייך למיסר מלאכה בתוספת של חג השבועות כלל שהרי אינו מצווה לעשות מלאכה בימי העומר כלל דניליף היתרא דמלאכה משבע שבתות תמימות תהיינה ועי' בשו"ע ס"ס תצ"ג וא"כ כיון דוודאי נפק"ל מקרא דשבתכם לאיסור מלאכה בתוספת של שבועות כבכל יו"ט א"כ ממילא שוב נסתר ד' הפוסקים ז"ל שלא לקדש ולהתפלל של יו"ט בתוספת של שבועות דכבר כתבנו דבאמת עיקר הקידוש וזכרון קדושת היום בתפלה של יו"ט אינו אלא מדרבנן ע' פמ"ג בפתי' להל' יו"ט פ"א סעיף ג' ולא שייך למעוטי מתמימות כלל דלא קאי קרא למעוטי מצוה דרבנן לבד וכיון דבאמת מדאורייתא נפק"ל תוספת ליו"ט ושבועות ג"כ בכלל שוב אין לנו למנוע מלקדש באותו הזמן שקיבל עליו תוספת יו"ט דהוא מ"ע דאורייתא להוסיף מחול עה"ק כמ"ש וכמדומה שהגאון מוהר"י יעב"ץ ז"ל בס' מ"ע דחה באמת לד' הנך פוסקים הנ"ל בדין קידוש בתוספת שבועות :

אמנם כבוד מר אחי הרב המאור הג' מו"ה שלמה הכהן נ"י אמר מכבר לקיים דברי הגאונים ז"ל הנ"ל דדבר ה' אמת בפיהם ז"ל בזה כהרי מצינו ביומא פ"א א' דדרש לקראי שם דכתיב תלת זימני בעצם היום הזה בפרשה אמור גבי יוה"כ חד בלא תעשה דמלאכה וחד בעונש דמלאכה וחד בעונש דעינוי ודריש להו התם למעוטי תוספת יוה"כ מעונש ואזהרה בין במלאכה ובין בעינוי ע"ש והכי קיי"ל כדא' בסוכה ד' כ"ח דמיעט רחמנא לתוספת יוה"כ מעונש וגם מאזהרה ולא הוה רק עשה בעלמא ע"ש וא"כ יש לדקדק לכאורה מה שלא מצינו בתורה עוד ביו"ט אחר מיעוטא דבעצם היום הזה רק ביו"ט דעצרת דכתיב ג"כ בפ' אמור שם וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש כו' וקשה ג"כ האי בעצם היום דכתיב בשבועות למעוטי מאי דלא מצינו בתורת כהנים שום דרשה בזה ואין ספק דעכ"פ אתי לשום דרשא וע"כ יש לנו לומר באמת דה"נ אתי למעוטי לתוספת חג השבועות גם מעשה גרידא כדממעטינן ביוה"כ מהך מיעוטא דבעצם היום הזה לתוספת מאזהרה ה"נ ממעטינן בחג השבועות גס מעשה לבד דהרי הא דקיי"ל בכל דוכתי דיו"ט עשה ול"ת ובשבת כ"ד כ"ה קאמר ר"א דשבתון עשה הוא ובאמת בעצרת לא כתיב שבתון בשום מקום בתורה כלל וע"כ דנפק"ל העשה בעצרת ממקרא קדש וכמ"ש בס' המצות להרמב"ם ז"ל מצוה קס"ב לכבות ביום החמשים מימי הספירה שנאמר וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש וע' בפמ"ג בפתיח' כוללת לה' יו"ט בפ"א ס"ק ב' וא"כ י"ל בפשיטות דכיון דסמך האי קרא דבעצם היום הזה גבי עצרת אצל מקרא קודש דנפק"ל מיני' לעשה דשביתת יו"ט י"ל דה"נ ממעטינן לתוספ' דעצרת גם מעשה גרידא דדרשינן בעצם ה"ה על עצומו של יום מצווה בעשה לשבות בו ואי אתה מצווה בעשה לשבות בתוספ' של אותו היום כלל כבשאר יו"ט דמצווה עכ"פ בעשה על התוס' כמש"ל ואולי באמת טעמא דקרא הוא כדי שיהי' ימי החול של ספירה תמימות וכמ"ש הפוסקים הנ"ל וא"ש בזה ד' הפוסקים ז"ל דבאמת אין תוספת לשבועות כלל מקרא דבעצם היום הזה וכמ"ש עכ"ד כבוד מר אחי הרב הג' הנ"ל נ"י בזה:

אמנם לענ"ד תקשה לכאורה לפי"ז דלמה לן לאטרוחי כולי האי לסתור דרשת הצדוקים בסוגיא דמנחות ס"ה ס"ו דלא נפרש האי ממחרת השבת דכתי' בעומר דשבת בראשית קאמר יעו"ש בכל הסוגיא דתיפוק לי' דבלא"ה אי אפשר לומר לפי"ז דעצרת יהי' לעולם אחר השבת כדעת הצדוקים בזה דא"כ למה לן האי מעוטא דוקראתם בעצם היום בעצרת למעוטי דיכול לעשות מלאכה בתוספת החג הזה עד שתחשך ממש משום תמימות וכמ"ש כבוד אחי נ"י הנ"ל בזה ותיפוק לי' דבלא"ה אסור הוא במלאכה בערב חג הזה דשבת הוא לעולם ול"ל קרא למעוטי תוספת שבועות גם מעשה אלא ע"כ דממחרת השבת יו"ט הוא ודלא כהצדוקים ומדלא נפק"ל שם בהך סוגיא לסתור דרשת הצדוקים מהך קרא דבעצם היום נסתר לכאורה דעת הפוסקים הנ"ל שכתבנו ליישב דבריהם כנ"ל אך י"ל לפענ"ד בזה דאכתי אין הכרח לסתור מזה דעת הצדוקים הנ"ל דיש לומר דשפיר אצטריך מיעוטא דבעצם היום אף לסברת הצדוקים למעט דאין איסור לעשות מלאכה בתוספת חג העצרת לקטן שנעשה בן י"ג שנה ויום א' בכניסת החג וא"כ על שביתת מלאכה בשבת עיו"ט לא היה מצווה עדיין שהרי היה קטן אז ועתה שנעשה גדול בכניסת יום העצרת הוה אמינא שמוזהר גם על התוספת מלעשות בו כל מלאכת עבודה באיסור עשה כבכל יו"ט שיש עשה בתוספת יו"ט עכ"פ קמ"ל קרא דבשבועות אין עשה בתוספת כלל (ואף דבקטן שהגדיל ל"ש טעמא דתמימות כלל) וכמ"ש:

[ואין לדחות זה שהרי באמת מה"ת לא מהני כלל י"ג שנה ויום א' בלי הבאת סימנין אז לעשותו גדול ע"י השנים בלבד וע' תוס' קידושין כ"ג ד"ה בני זה בן י"ג שנה ויום א וא"כ לכאו' לא משכח"ל כלל דברגע של תחילת ליל י"ד יהיה נעשה גדול מן התורה דאם הביא שתי שערות מקודם יום זה קיי"ל דשומא נינהו בנדה מ"ו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ב הל' י"ח מהל' אישות ובטור אה"ע וש"ע סי' קנ"ה וברגע של כניסת היום אי אפשר לצמצם שיביא אז באותו רגע ממש השתי שערות ונבדק אז שלא היה בו ברגע הקודם לזה אמנם כבר כתב המשנה למלך בפ"ב הלכה י"ח שם ובפ"ד ה"ז בה' אישות שם לפרש הסוגיא דיבמות ל"ד בשופעת מתוך י"ג לאחר י"ג לאחיובי אינהו דשם קשה נמי כה"ג דהיכי משכח"ל שהכנים לבד יועילו לעשותו גדול דבר תורה כיון דא"א לצמצם כו' וכתב המש"ל שם ליישב בפשיטות דמשכח"ל שהביא שתי שערות ביום האחרון של שנת י"ג לד' ר"ת שהביא בטור אה"ע סי' קנ"ה והובא שם ברמ"א ס"ק י"ד וע"ש בב"ש ס"ק כ' דאז כשאותן השתי שערות הן עודן בו כשנכנס יום א' בשנת י"ד שפיר מהני הסימנין האלו לעשותו גדול כש נכנס בשנת י"ד דשתי שערות דביום אחרון של י"ג שנה לא הוו שומא כלל ור' יהודא בנדה י"ח דאמר תוך הפרק כלאחר הפרק והוי זמן הבאת שני שערות בתחילת יום אחרון של שנת י"ג וקיי"ל כר' יהודא ומיהו אעפ"כ עדיין קטן הוא כל זמן שלא נכנס רגע אחד בתחילת ליל י"ד דאז נעשה גדול מן התורה ע"י הסימנין שהביא ביום שלפניו וע"י הגדלות של יום א' הנכנס בשנת י"ד כמ"ש וע"ש במש"ל וא"ש גם כאן דשפיר משכח"ל דביום השבת א' ערב הרגל לא היה מצווה עדיין על עשיית מלאכה באותו יום אע"ג שהביא אז שתי שערות רק בתחילת הלילה כשנכנס ליל של שנת י"ד אז נעשה גדול מה"ת וקמ"ל קרא דבעצם היום דמ"מ אינו מצווה על התוספת מלאכה באותו יום משו' דאין לעצרת תוספת וכמ"ש וא"ש]:

ואולם גם לעיקר יסוד דברינו בזה דאשכח"ל לקרא דבעצם היום הזה בקטן שהגדיל אז ביום העצרת עצמו וכמ"ש ראיתי להקדים עוד לזה מה שנ"ל ליישב בעז"ה בדרך הפלפול קושיות של הגאון בעל מעיין החכמה ז"ל (בפ' אמור) בסוגיא דר"ה וסוכה מ"א דגרסינן התם דר' יוחנן ב"ז התקין שיהא יום הנף כולו אסור לאכול חדש ומסיק דהיינו טעמיה משום דמהרה יבנה בית המקדש ואז שוב לא יותר חדש בהאיר המזרח לבד רק אחר הבאת העומר דוקא ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר המזרח השתא נמי ניכול ולא ידעי דדוקא בזמן שאין עומר האיר המזרח מתיר הא בזמן שיש עומר עומר מתיר דוקא ופריך דאכתי מן חצות יום ט"ז לישתרי בחדש דתמיד היו מביאין העומר קודם חצות ומשני דילמא יבנה המקדש לשנה הבאה בליל ששה עשר סמוך לבוקר או בחמשה עשר סמוך לערב ולא יהיה אז שעות כל כך לייבש העומר ולטוחנו ולהניפו בי"ג נפה הכל בלילה רק הקצירה לבד יהיה בלילה וכל אלו המלאכות יהיו מוכרחים לעשותן ביום ובין כך וכך ישהו בזמן הקרבת העומר ביום ששה עשר עד סמוך לערב ומשו"ה גזרו שלא לאכול חדש ביום ט"ז לעולם כל היום:

והקשו שם ברש"י ותוס' דלמה חששו לשמא יבנה בהמ"ק בלילה או ביו"ט והא אמרי' בפ"ב דשבועות דף ט"ו דאין בנין בהמ"ק ביו"ט או בלילה כלל דכתיב וביום הקים את המשכן ותירצו דהני מילי בנין הבנוי בידי אדם אבל בנין דלעתיד כולו עשוי ומשוכלל ויתגלה מן השמים דכתי' מקדש ה' כוננו ידיך ע"ש והקשה הגאון בעל מעיין החכמה ז"ל (בפ' תרומה במצות בנין בית הבחירה. ומש"ל בפ' אמור ט"ס הוא) דא"כ דבנין דלעתיד שפיר יכול להבנות ביום טוב או בלילה א"כ תקשה לפי"ז דלמה נחוש לשמא יבנה בהמ"ק בששה עשר בניסן כלל והלא לפ"ז אי אפשר לבית המקדש דלעתיד להבנות רק ביו"ט של חג השבועות בלבד ולא ביום אחר כלל שהרי בפ"ב דשבועות (דף ט"ו) אמר רמי ב"ח דאין העזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה ויליף לה מירושלים מה ירושלים אינה מתקדשת אלא בשתי החלות של לחמי תודה (כדכתיב בנחמי' י"ב) שהיו חמץ והם מדבר שנאכל בה ויוצא ממנה נפסל אף בעזרה בעינן שירי מנחה דוקא שהוא דבר שנאכל בה ונפסל כשיוצא ממנה ופריך אי מה ירושלים בחמץ דוקא אף כאן בעזרה נאמר שיהי' השירי מנחה מן חמץ דוקא ומשני כיון דליכא מנחת חמץ רק בשתי הלחם בעצרת. א"כ לא אפשר משום דבעינן הקידוש בשעת הבנין ואין בנין בהמ"ק ביו"ט ולא בלילה וכמ"ש והשתא כיון דע"כ בבנין דלעתיד שיתגלה מהשמים אפשר שיגלהו ה' גם ביו"ט או בלילה כמש"ל א"כ שוב אי אפשר לבהמ"ק דלעתיד שיתגלה ב"ב רק ביו"ט של עצרת בלבד כדי שיוכלו לקדשו אז בשתי הלחם שיביאו אז בעצרת שהרי באמת לעולם בעינן מנחת חמץ דוקא כירושלים רק משום דלא אפשר משום דאין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט משא"כ בנין דלעתיד שאפשר להבנות ביו"ט. א"כ שוב אי אפשר שיבנה רק ביו"ט של עצרת בלבד כדי שיוכל לההקדש בשתי הלחם שהוא חמץ וא"כ למה חשש ריב"ז שיבנה המקדש דלעתיד בט"ז בניסן כמ"ש וע"ש במעה"ח בזה:

והנה עפ"ד הגאון בעל מעה"ח ז"ל הנ"ל היה יש לדקדק לכאורה קצה גם במשנה דשלהי תענית (דף כ"ו) דתנן התם לא היו יו"ט כו' וכיום הכיפורים כו' וכה"א צאינה וראינה כו' ביום חתונתו וביום שמחת לבו ומפרש שם ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש כו' ומוק"ל התם איוה"כ ונראה משו' דשני דברים הללו דהיינו יום חתונתו ושמחת לבו ע"כ לא משכח"ל כהדדי רק ביוה"כ לבד שהיו בו ב' דברי' הללו מתן תורה דהיינו נתינת הלוחות האחרונו' שהי' ביוה"כ כמ"ש ש"י שם וכן בנין בהמ"ק דהיינו חינוך הבית דשלמה שהי' ג"כ ביוה"כ כדא' במו"ק ט' (וכדפירש"י שברי"ף בזה וכן פי' הרע"ב ז"ל שם במשנ') (ומ"ש על זה המהרש"א ז"ל בחידושי אגדות שם דלא ידע חינוכו ביוה"כ ומשו"ה מפרש לה התם על ט"ו באב ע"ש. הוא תמוה ובמחכ"ת נעלם ממנו בזה הסוגיא דמו"ק ט' הנ"ל וגם מ"ש לפרש לה אט"ו באב תמוה ג"כ שאין ספק דכל עיקר ההכרח לפרש הקרא דביום חתונתו דקאי על מתן הור' דרק על הלוחות האחרונו' קאמר קרא דהיינו ביוה"כ ולא מוקמינן להך קרא דביום חתונתו פשוטו דקאי על מתן תורה שהיה בחג השבועות משום דבאמת ס"ל להך תנא דרק על יום אחד לבד מרמז הך קרא דביום חתונתו וביום שמחת לבו ולא משכח"ל לתרווייהו דהיינו מתן תורה ובנין בהמ"ק בחד יומא רק ביוה"כ לבד שניתנו בו לוחות האחרונות ונתחנך בו הבית של שלמה ג"כ וכמ"ש וא"ש וע"כ דלא ס"ל להך תנא לפרש הך קרא על שני ימים נפרדים כלל רק דס"ל דתרווייהו רק אחד יומא הוא דקאי ומשו"ה לא משכח"ל רק ביוה"כ לבד וכמ"ש ולמ"ש המהרש"א ז"ל דביום שמחת לבו קאי על ט"ו באב א"כ מנ"ל לתנא דביום חתונתו קאי על יוה"כ ודלמא על חג השבועות קאי כפשוטו ובלא"ה אין מקום לדבריו בזה ואכמ"ל). ומה שהקש' שם התוי"ט דמנ"ל דקאי על יוה"כ לבד והלא כל שבעת הימים שקודם החג היה החינוך כדאמר במו"ק שם וע"ש בתוי"ט. ונ"ל דבאמת עיקר ההכרח לאוקמי הך קרא על יוה"כ לבד הוא כמ"ש דס"ל לתנא דביום חתונתו וביום שמחת לבו באמת רק על חד יומא לבד הוא דקאי תרווייהו וא"כ הרי לא משכח"ל באמת רק ביוה"כ לבד וכמ"ש ומזה הכריח ג"כ דביום שמחת לבו קאי על יוה"כ של החינוך דאל"כ איך קרי קרא ליוה"כ יום שמחה לב והלא אין שמחה בלא אכילה ושתיה כדאמר במו"ק שם. וע"כ דאיוה"כ דחינוך הבית קאי דבאמת אכלו ושתו אז ביוה"כ מה"ט גופא דאין שמחה בלא אכילה כו' כדאמר התם והיינו דקאמר ביום חתונתו זה יוה"כ וביום שמחת לבו זה בנין בהמ"ק דאז ודאי היה גם ביוה"כ יום שמחה לב וכמ"ש):

והשתא לפ"ד הגאון בעל מעה"ח ז"ל הנ"ל דהבית דלעתיד בהכרח יהיה חינוכו ביו"ט של חג השבועות דוקא כדי שיוכלו לקדשו אז בשתי הלחם וכמש"ל א"כ מנ"ל להך תנא לפרש הך קרא דביום חתונתו דזו מהן תורה דקאי רק על יום שניתנו בו לוחות האחרונות לבד דהיינו ביוה"כ משום דביום אחר לא משכח"ל לתרווייהו ביחד דהיינו מתן תורה ובנין בהמ"ק וכמ"ש והרי ודאי דשפיר אפשר לפרש הך רישא דקרא דביום חתונתו דזו מתן תורה דעל יום חג השבועות קאמר שנתנה בו תורה לישראל וכן לסיפא דקרא דביום שמחת לבו דקאי על שמחת חינוך בהמ"ק מצ"ל דג"כ על חג השבועות קאי נמי הך סיפא דקרא שפיר רק דקאי על הבית דלעתיד שיבנה ג"כ ביום חג השבועות בלבד וכמ"ש ואם כן אי מפרשינן ליה נמי להך קרא כפשוטו דעל יום מתן תורה שהיה ביום חג השבועות קאמר הרי שפיר מצינו לפרש דתרווייהו דהיינו מהן תורה וחינוך הבית על חד יומא הוא דקאי תרווייהו רק דאבית דלעתיד קאי שיהיה בחג השבועות וכמ"ש ודוחק לומר דבאמת בעיקר הדבר שהיו יוצאות וחולות כו' הי' קבלה בידם בזה שהיה ביוה"כ רק דהתנא מסמיך ליה הכא אהך קרא דצאינה וראינה כו'. ומשו"ה מוק"ל לקרא נמי איוה"כ לבד ולא על חג השבועות אע"ג דפשטיה דיום מתן תורה שייך טפי על חג השבועות מעל יוה"כ וכמ"ש דהא ודאי דכל כמה דמצינן למימר שהיה להתנא איזה הכרח ג"כ בקרא גופא דקאי רק על יוה"כ ולא על חג השבועות כלל. והיינו מהך סיפא דקרא דיום שמחת לבו דקאי על בנין בהמ"ק וכדמפרש כם דלא משכח"ל רק ביוה"כ וכמ"ש דודאי דטפי ניחא לפרש כן באמת מלפרש דסמך על הקבלה לבד בזה ולמ"ש המעה"ח הנ"ל הרי אין שום הכרח דקרא זה קאי על יוה"כ כלל וכמ"ש וצ"ע).

ואולי י"ל קצת בזה דלמ"ש התוי"ט בתענית שם דהך סיומא דוכן ה"א צאינה וראינה כו' הכל הוא מד' רשב"ג דבריש' דמתני' דתענית הנ"ל א"כ י"ל בפשיטות דרשב"ג באמת לטעמי' בזה דבתוספתא דדמאי פ"ג הי"ז ארשב"ג מעשה ששלח לי ר' יוסי אתרוג כו' וח"ל זה בא מקסרין ולמדתי ממנו כו' שה שהוא ודאי כו' ופריך עלה בירושלמי פ"ג דדמאי שם ה"ג ולא מפירות שהם מותרין בקסרין הוא ומשני דרבי הוא דהתיר קסרין ורשב"ג קודם רבי הוה ע"ש ופי' הר"ש ז"ל בדמאי פ"א מ"ג דהא דאמרי' שם בירושל' דדמאי פ"ב ה"א דרבי התיר בית שאן והתיר קסרין וב"ג כו'. דבחולין ז' מפרש דבית שאן היה ממקומות שכבשו עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל ומשו"ה התיר רבי את בית שאן שאין צריכין להפריש שם תרומה ומעשר משום דס"ל דקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קדשה לע"ל ע"ש וכתב הר"ש שם דה"נ צ"ל דקסרין ואינך היו ג"כ כמו בית שאן שכבשום עולי מצרים לבד ולא עולי בבל ומשו"ה התיר רבי גם המקומות האלו ע"ש (רק דלא בכל הפירות כי אם באתרוג וכה"ג שיש היכר בהם דאינן מן הגדלים בארץ ע"ש בר"ש ובתוס' חולין ו' ד"ה והתיר ובפ' ר"י דף נ"ט ד"ה בצר שהאריכו בדברי הירושלמי הנ"ל) וא"כ מוכח דרשב"ג ור' יוסי דס"ל דקסרין חייב במעשר ע"כ משום דאינהו ס"ל באמת דקדושה ראשונה קדשה לע"ל ג"כ ודלא כרבי (וא"ש דר' יוסי לשיטתו בזה ביבמות פ"ב דאמר ר' יוסי התם דמירושה שניה ואילך קדשה לעולם ופי' ר"ח ז"ל שם דירושה שניה היינו ירושת יהושע ע"ש בתוד"ה ירושה ובזבחים ס"א ד"ה מאי ולאידך פירושי וגי' דהתם צ"ע בזה ואכמ"ל) ולמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' בית הבחירה הל' ט"ז דאף דקדושת המקדש קדשה לע"ל אפ"ה קדושת הארץ לענין מעשרות לא קדשה לע"ל ע"ש וכ"כ הר"י ז"ל בתוס' דיבמות פ"ב הנ"ל דאף למ"ד דלמעשר לא קדשה לע"ל אפ"ה לקדושת המקדש ס"ל שפיר דקידשה לע"ל ע"ש וא"כ לרשב"ג דס"ל ע"כ דגם לענין מעשרות קדושה ראשונה קדשה לע"ל וכמ"ש ע"כ דס"ל ודאי דכ"ש לגבי קדושת המקדש דקידשה לע"ל לפ"ד הרמב"ם והתוס' הנ"ל

והשתא א"ש בפשיטות דמשו"ה לרשב"ג לשיטתו לא מצינו לפרש לקרא דביום שמחת לבו על בנין דלעתיד שיהיה ביום חג השבועות דוקא כדי שיוכלו לקדשו אז ע"י שתי הלחם כמ"ש שהרי כיון דס"ל לרשב"ג דקדושה ראשונה קידשה לע"ל א"כ לדידיה אין צורך לקדש עוד את הבית דלעתיד כלל כדאמ' בשבועו' ט"ז דלמ"ד קדושה ראשונה קידשה לע"ל לא היה צריך עזרא ג"כ לקדש את הבית השני כלל רק דלזכר בעלמא הוא דעביד לפי שכבר נתקדש בימי שלמה ע"ש וא"כ אין הכרח לפ"ז לבית דלעתיד שיהיה ביום חג השבועות דוקא כדי לקדשו בשתי הלחם שהרי אין צריך לקדשו עוד לעולם כלל למ"ד דקידשה לע"ל ומשו"ה שפיר מוק"ל רשב"ג לשיטתו לקרא דביום שמחת לבו על יוה"כ לבד ואחינוך דשלמה קאי וכמ"ש וא"ש:

אלא דהשתא דאתינן להכי נראה דאין מקום כלל לעיקר קושית הגאון בעל מעה"ח ז"ל הנ"ל בזה באמת שהרי בסוגיא דשבועות ט"ז הנ"ל מפורש דלמ"ד קדושה ראשונה לא קידשה לע"ל והיו צריכין לקדש הבית שנית בימי עזרא ע"כ צ"ל דהא דתנן במשנה שם י"ד שאין העזרה מתקדשת אלא באורים ותומים ובסנהדרין ובשתי תודות כו' דלאו בכל אלו תנן אלא דבאחת מכל אלו תנן כלומר דאו באורים ותומים או ע"י סנהדרין או בשתי תודות (וכמ"ש רש"י שם ט"ו ד"ה אפי' למ"ד ע"ש) דע"כ דאף ע"י אחת מכולם קאמר דיכולים לקדש העזרה בהם משום דלמ"ד לא קידשה לע"ל א"כ היו צריכין לקדש ודאי את הבית השני בימי עזרא והרי אז לא הי' אורים ותומים כלל כדאמר ביומא כ"א ואיך קידש עזרא אז את הבית וע"כ דהך מ"ד ס"ל דבאמת סגי באחת מכל אלו ועזרא שפיר קידש אז ע"י שתי התודות לבד אף בלא אורים ותומים ולמ"ד התם דבכל אלו דוקא תנן מוכרח לומר דס"ל דקדושה ראשונה קידשה לע"ל ג"כ ועזרא באמת לא היה צריך לקדש עוד שנית כלל רק לזכר בעלמא הוא דעבד לה ע"ש בסוגיא והשהא לפ"ז אין מקום כלל לקושי' המעה"ח הנ"ל בזה שהרי לכו"ע אין הכרח כלל להבית דלעתיד שיבנה בחג השבועות דוקא דלמ"ד קדושה ראשונה קידשה לע"ל הרי אין צורך לקדש עוד את הבית דלעתיד כלל שגם בימי עזרא לא היה צריך לקדש עוד רק דלזכר בעלמא הוא דעבד וכמ"ש. ולמ"ד דקדושה ראשונה וגם קדושת עזרא לא קידשה לע"ל דלדידיה ודאי יהיו צריכין לקדש גם את הבית דלעתיד כמו בימי עזרא. אבל לדידי' תקשה דאיך קדיש עזרא בלא אורים ותומים וע"כ צ"ל דס"ל באמת דבאחת מכל אלו תנן והוה סגי בימי עזרא בשתי תודות לבד וא"כ ה"נ דבבית לעתיד שיהיה אז רוח הקודש ואורים ותומים והרי יוכל להתקדם אז כפיר גם בלא שתי הלחם כלל רק ע"י אורים ותומים וע"י סנהדרין לבד:

ובאמת יש לתמוה בזה על הגאון בעל מעין החכמה ז"ל שכ' שם בעצמו דלמ"ד קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא דלק"מ מעיקרא בזה (דלדידי' אין צריך לקדש עוד לעתיד לבוא רק לזכר בעלמא כמו בימי עזרא יעו"ש שקיצר קצת בזה] רק דלמ"ד לא קידשה לע"ל דלדידי' ודאי צריך עוד קידוש מעליא דחק שם טובא בזה ע"ש, ובמחכ"ה לא זכר כלל הסוגיא דד' ט"ז הנ"ל שכתבנו דלמ"ד לא קידשה לע"ל ע"כ צ"ל דס"ל דבאחת מכל אלו סגי וכמ"ש וא"כ הרי לעתיד יהיו יכולין לקדש שפיר ע"י אורים ותומים לבד ובלא שתי הלחם כלל וכמ"ש ושוב אין הכרח לדידי' גם לעתיד לקדשו בחג השבועות כלל וכמ"ש (ורמי ב"ח דאמר דאין העזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה כו' ומשמע דס"ל דבכל אלו תנן צ"ל דמיירי דוקא כשצריכין להוסיף על העזרות וע' ברמב"ם פ"ו מהל בית הבחירה הי"ג וי"ד בזה) וא"ש :

ואמנם נ"ל ליישב קצת קושית המעה"ח ז"ל הנ"ל גם ע"ד הפלפול בזה דהרי לכאורה קשה בסוגיא דסוכה מ"א הנ"ל דגם בהבית דלעתיד לא משכח"ל לכאורה שיבנה ויגמר ביו"ט כלל וכגון בפסח דאיירי התם שהרי בסוגיא דמו"ק ט' הנ"ל מפורש דאי אפשר שיהי' כלל חינוך הבית ביו"ט משום דאין מערבין שמחה בשמחה ע"ש וע"כ צ"ל לכאורה דאתיא באמת רק כמ"ד בפסחים ס"ח דכל עיקר שמחת יו"ט אינה אלא רשות ע"ש ונראה לכאורה דלדידי' לא ס"ל כלל להך דינא דאין מערבין שמחה בשמחה גבי יו"ט כלל ולהלן אבאר אי"ה אך כ"ז ביו"ט של פסח לבד אבל בעצרת דא' בפסחי' שם דה"מ בעצרת דבעינן נמי לכם ע"ש וא"כ הרי לכ"ע אי אפשר עכ"פ שיגמור הבנין בחג השבועות כלל מטעמא דאין מערבין שמחה בשמח' וכמ"ש ולהלן אבאר אי"ה :

ואולם בעיקר יסוד קושית הגאון בעל מעה"ח ז"ל הנ"ל נראה לחדש לפענ"ד בזה בעז"ה דמלבד דבהקרבת שתי הלחם בעצרת כבר נודע מה שנסתפק בזה בשו"ת קול אליהו סי' כ"ט (והובא בס' עיקרי דינים חא"ח סי' כ"א אות ה') שאם אירע בזמן הבית שלא מנו ספירת העומר בירושלים אם יכולים להקריב כלל (מנחת העומר) [צ"ל שתי הלחם] בעצרת מן החדש והביא ראיה שם משמיטין ויובלות דדוקא משום יתורא דקרא ילפינן דצריך לעשות יובל אף שלא מנו השמיטות וא"כ בספירת העומר דליכא ריבויא יש במשמע דזה תלוי בזה עכ"ל (כמו שהובא שם בס' עיקרי דינים הנ"ל בזה *) והס' קול אליהו עצמו אין נמצא אצלינו)

והנה מ"ש מהך דיובל ושמיטין דדוקא משום יתורא דקרא הוא דמחייבינן לעשות יובל אף שנא עשו שמיטין נראה דנתכוון בזה להא דגרסי בתורת כהנים פ' בהר פ"ב ה"ב ומנין שצריך לעשות יובל אע"פ שאין שביעית ת"ל והיו לך גו' השע וארבעים שנה דר"י וחכ"א היובל אינו נוהג אא"כ יש עמו שביעית ע"כ ועש ש בק"א וא"כ נראה דאף לר"י שם אינו אלא רק משום דגמרי' מקרא בהדי' דכתי' והיו לך גו' תשע וארבעים שנה וקדשתם שנת החמשי' דאתי לרבויי בהכי דאין מצות היובל תלוי במצות שביעית וכמ"ש בתו"כ הנ"ל. אבל גבי שתי הלחם והעומר דלא מצינו שום ריבוי בקרא לזה בהדיא, שפיר יש לנו לומר דאין מצות שתי הלחם רק כשקרב העומר, וספר לו השע וארבעי' יום ג"כ כדכתי' בקראי דפ' אמור בהדיא וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר וגו' הספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה וגו' וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש ונו' ומשמע ודאי מפשסי' דהנך קראי דאין עיקר מנות חיוב ספירת העומר רק אחר שהקריבו והביאו העומר ממחרת הפסח ואז לאחר שיספרו לו מ"ט יום יקריבו שתי

הגה"ה *)וע' עוד בס' עיקרי דינים שם סי' כ' אות ח' שכ' בשם ס' יוסף אומץ סי' ו' הילכתא למשיחא אם היה נבנה בהמ"ק בין פסח ראשין לשני אם יעשו אז פסח שני ע"ש והנה אי ספר הנ"ל לפנינו אבל לענ"ד דבר זה הוא תוספתא ערוכה בפסחים פ"ח ה"ב וז"ל גר כו' וכן קטן שהגדיל (כן הגיה הגר"ח ז"ל כם ע"פ גי' הש"ס שם דפסחים צ"ג ע"ש). בין שני פסחים חייב לעשות פסח שני דברי רבי ר"נ אומ' א"צ לעשות פסח שני שכבר לא נתחייב בראשון ניתן להם לישראל לבנות בית הבחירה היחיד עושה פסח שני ואין הצבור עושין פסח שני ע"כ. והובא ד' התוספתא הנ"ל בירו' רפ"ט דפסחים והק"ע שם לא ידע פירושו דהך ברייתא דניתן להם לבנות בית הבחירה ולכן כתב שם דלא גרסי' ליה כלל ובשירי קרבן שם כתב דאף דבק"ע מחקו מ"מ אחר דגם בתוספתא איתא לכן הגיה דצ"ל ניתן לבנות בית הבחירה ולחוג בו שלשה פעמים בשנה. ור"ל דמזה דייק דאין הציבור עושין פסח שני דאל"כ משכח"ל ד' רגלים ע"ש וכל דבריו תמוהים מאוד במחכ"ת ואיך רצה להגי' כ"כ בדברי התוספת' והירושלמי מדעתו בזה ובלי שום טעם וריח כלל ובשנת הר"א נדפ' בפה התוספת' מועד הלחם ביום החמשים ויקראו בו ביום מקרא קדש אבל כשלא קרבו ולא הביאו העומר כלל אין חיוב לספירה ג"כ מן התורה כלל וכדס"ל לאמימר במנחות ד' ס"ו דספירה בזמן הזה רק זכר למקדש הוא ומדרבנן לבד וכדא' ההם דמה"ט מנח רק יומי ולא שבועי א' זכר למקדש הוא (ופירש"י שם דהשתא לאו חובה הוא דהא ליכא עומר אלא זכר למקדש בעלמא הוא כו') וע"ש בתוד"ה זכר ובר"ן ז"ל סוף פסחים ובבעל המאור ובמלחמו' ז"ל שם שכתבו דאע"ג דאנן מנינן יומי ושבועי אינו משום דס"ל באמת דספירה בזה"ז דאורייתא (וכד' הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' תו"מ הל' כ"ד אך לדברי ר' ירוחם ז"ל בס' אדם נ"ד ח"ד גם לאמימר ספירת הימים גם בזמה"ז הוא מה"ת רק בספירת השבועות ס"ל לאמימר דמדרבנן הוא בזה"ז ע"ש ובאמת נראה דקראי דייקי הכי דבפ' אמור כתיב תספרו חמשים יום וגו' וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש וגו' חקת עולם וגו' ובפ' ראה כתיב שבעה שבועות תספר לך וגו' ועשית חג שבועות לה' אלהיך וגו' והיינו רק לתשלומי הקרבנות שהיה כל ז' במקדש לבד וכדנפק"ל מהך קרא בחגיגה י"ז לתשלומין של עצרת דחג שבועות כתי' וע"ש בתוד"ה מצוה למימני יומי ושבועי שכ' דתרווייהו איתנהו יומי לקדש עצרת (יום א') ושבועי לתשלומין עכ"ל וא"כ י"ל דמשום הכי המנין דיומי נוהג גם בזמה"ז לקדש יום אחד אח"כ והמנין דשבועי שהוא רק לקדש אח"כ כל שבעה לתשלומין לבד דאינו שייך אלא בזמן הבית ולכן גם המנין דשבועות אינו מה"ת בזמה"ז כלל ובמקו"א יבואר עוד אי"ה) דודאי קיי"ל בארת דספירת העומר בזמה"ז דליכא הבאה ולא קרבן דאינה אלא מדרבנן בעלמא זכר למקדש כדאמר אמימר. רק דאנן ס"ל דגם משום זכר למקדש לבד צריכינן לממני גם שבועי לעשות בכ"ד זכר למקדש ומה"ט י"ל דגם לרבנן דבר"א שם דמנו יומי ושבועי ס"ל נמי דספירה בזה"ז דרבנן רק דס"ל דעבדינן זכר למקדש בתרווייהו וע' בב"י או"ח סי' תפ"ט ובמג"א שם ס"ק ד' שכ' דרוב הפוסקים ס"ל

עם הגהות הגר"א ז"ל ומצאתי שהגיה בתוספתא זו רק תיבה אחת לבד דצ"ל וכן כשניתן להם כו' והגאון ר' שמואל אביגדור במנחת ביכורים שם הגיה ג"כ דצ"ל ולחוג בו ג' פעמים והוא מד' הקרבן עדה הנ"ל ובעיטור ביכורים שם הביא הגהת הגר"א ז"ל הנ"ל דגרסי' וכן כשניתן כו' וכתב דלפ"ז משמע דאדלעיל קאי לענין פלוגתא דר"נ ורבי וכ' שלא הבין בזה לפרש דבריו הקדושי ומה ענין זה לזה ורצה לדחוק שם קצת בזה והניח בצ"ע:

אולם לפענ"ד פשוט דודאי צ"ל בתוספתא כמו שהגיה רבינו הגר"א ז"ל. וכן כשניתן לישראל לבנות בית הבחירה כו' והפי' פשוט בזה דקאי אהא דלעיל דקטן שנתגדל בין שני פסחים דאר"נ דא"ל לעשות פסח שני וקאמר עלה דוכן כשניתן כו' ור"ל דכן הוא אם יבנה בית הבחירה ג"כ בין שני פסחים דאע"ג דלכאורה הי' נראה דבכה"ג לכו"ע חייבין לעשות פסח שני שהרי עיקר חיוב דפ"ש הוא לטמא ושהיה בד"ר (וגם קיי"ל באמת דמקריבין אע"פ שאין בית וא"כ כל ישראל היו מחוייבין לעשות הפסח הראשון באמת רק שלא הי' רשות להקריב) ואעפ"כ אם יבנה בית הבחירה בין פ"ר לשני לכו"ע אין חייבין לעשות פסח שני באמת משום דאין הציבור עושין פסח שני כדמסיק בתוספתא שם וא"ש ד' התוס' הנ"ל בפשיטות וכצ"ל בירושלמי הנזכר ג"כ :

והשתא למ"ש הנה עיקר ספיקו דהגאון בעל יוסף אומץ הנ"ל מפורש באמה בתוספתא הנז' בהדיא דבכה"ג לא יהיו צריכין לעשות פסח שני משום דאין הציבור מביאין פסח שני וכמ"ש וכבר אמרתי דבר זה בעז"ה מאז כשיצא לאור ההוס' הנדפס עם הגהות הגר"א ז"ל בפה בשנת תר"א. ואח"ז כמו ששה כנים יצא לאור ס' קהלה יעקב להגאון בעל משכנות יעקב ז"ל וראיתי בחידושיו בפסחים צ"ג שם שכ' ג"כ להשיג בזה על ד' הקרבן עדה הנ"ל ומפרש ג"כ דברי הירושלמי הנז' וד' התוספתא הנ"ל דר"ל כשיבנה בית הבחירה בין פסח ראשון לשני וכמ"ש בעז"ה רק שלא הזכיר שם להגהת הגר"א ז"ל הנ"ל בזה (דבלא הגהת הגר"א הנ"ל דצ"ל וכן כשניתן כו' וכמ"ש הלשון דחוק מאוד באמת בתוספתא הנ"ל לפרש כן שם מעצמנו רק ע"פ הגהות הגר"א ז"ל הנז' א"ש בפשיטות בזה באמת וכמ"ש). וגם לא ירד לפרש כם דהך סיפ' אתיא בין לרבי ובין לר"נ באמת וכמ"ש (ולא הזכיר ג"כ לדברי הספק של הס' יוסף אומץ הנ"ל בזה וכמ"ש) וכעת יצא לאור פי' הפני משה על הירושלמי וראיתי שנטה בד' הירושלמי הנזכ' גם כן מדרך האמת. ובמחכ"ת הלך שם בדרך עקלתון מאוד בזה וכל דבריו שם אין להם שחר כלל במחכ"ת והאמת ברור בזה כמ"ש בעז"ה:

ע"כ הגה"ה).

ס"ל דספירה בזמה"ז דרבנן (וד' הגר"א ז"ל שם בביאוריו צ"ע בזה ויבואר במק"א אי"ה):

וא"כ נראה פשוט לכאורה דכמו דס"ל להלכה דעיקר מצות ספיר' תלי רחמנא בהקרבת העומר דוקא דבזמן דליכא עומר ליכא ספירה ג"כ וכמ"ש א"כ פשוט דה"נ לאינך מצות דתלי רחמנא בספירה כגון הקרבת שתי הלחם ביום החמשי' לספירה כדכתי' תספרו חמשים יום והקרבתם וגו' וכן כל עיקר קדושת חג העצרת דתלי רחמנא ג"כ רק ביום החמשים לספירה כדכתי' תספרו וגו' וקראתם בעצם היום וגו' דלכאורה ה"נ דלא נהגי כלל רק בזמן שיש עומר וכשהקריבו העומר וספרו מ"ט יום אז נתקדש רק ע"י ספירת הימים והשבועות מהקרבת העומר יום החמשים לספירה ולהביא ביום ההוא שתי הלחם וכל הקרבנות שבגלל הלחם כדכתיב שם בפ' אמור אבל כל שלא קרבו העומר אף בזמן הבית ונתבטל אז כל עיקר מצות ספירת הימים והשבועות ג"כ עי"ז וכמ"ש הרי הדבר פשוט לכאורה דשוב אין לנו עוד שום מציאות אז גם לעיקר חיובא דהבאת שתי הלחם כלל שקרעה להם התורה זמן רק ביום החמשים לספירה לבד ואחר דספירה אין כאן בלא הקרבת העומר וכמ"ש הבאת שתי הלחם ביום החמשים ליום הספירה מאין לנו והרי לא ספרו אז כלל ואיך נוכל לקרות את היום ההוא יום החמשים לספירת העומר ולאיזה מנין נוכל לייחסו אז בשם יום החמשים כלל אחר שהוא נמנה רק להקרבת העומר לבד למאי דקיי"ל דספירה בזה"ז דרבנן וכמ"ש ולא עוד אלא דלכאורה דאין לנו שום חיוב אז מן התורה גם לכל עיקר קדושת היום ההוא לקרוא בו מקרא קודש ג"כ שהרי חג העצרת לא תלי רחמנא בימי החודש כלל בשום מקום*) רק ביום החמשים לספירת העומר בלבד וכשאין עומר אין ספירה כללואין אנו יודעים איזה יום לקדש כלל ואיך נחוג אז ביום החמשים לספירת העומר והרי לא ספרו אז כלל ולא מיבעיא לרבנן דר"י בתו"כ הנ"ל דאמרי דאין יובל אלא א"כ נהג מצות שביעית והיינו מדכתיב וספרת לך שבע שבתות כנים וגו' ואז וקדשתם את שנת החמשים וגו' וא"כ ה"נ דכתיב שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש וגו' ואז ועשית חג שבועות וגו' אלא אף לר"י שם הנ"ל דאמר יובל אף ע"פ שאין שביעית מלבד דרק התם משום דרבי קרא דוהיו לך גו' תשע וארבעים שנה הוא דס"ל הכי וכמש"ל אלא דאפשר לומר עוד דגם ר"י לא קאמר אלא דגם בלא שביעית דוקא יש חיוב על יובל ג"כ והיינו דתשע וארבעים שנה דקרא משמע שעשאן כולם שנים פשוטות ולא קידש בהם שנת השביעית כלל ואפ"ה צריך לקדש שנת החמשים וכמ"ש אבל כשלא ספר את המ"ט כנה כלל אפשר דמעכב גם לר"י במצות היובל דקרא הכי משמע דכשיהיו לך תשע וארבעים שנה דהיינו כשתספור אותם אז וקדשתם אבל אם אין ספירת השנים כלל אין קידוש ליובל כלל גם לר"י או אפשר

הגה"ה *) (ועי' בהשגת הראב"ד פ"ו מה' י"ט הל' י"ד שכ"ש וז"ל שהרי אדר ואייר ואלול חסרים כו' עכ"ל וצ"ע דמה ענין אייר לכאן שהרי עצרת אינו תלוי בימי החדש כלל ועי' תוס' ר"ה י"ח ד"ה על ניסן וברמב"ם פ"ג מהל' קה"ח הל' י"ב ונ"ל דתיבת ואייר ט"ס הוא בראב"ד ז"ל שם:

(וע' בירושלמי פ"א דר"ה הל' ומש"ש בפני משה עלה דאמר התם אשכחת א' כו' דברי שגגה הם במחכ"ת ע"ש):

ג"כ דכיון דכתיב רק והיו לך וגו' תשע וארבעים שנה ומשמע דרבי קרא דאף בלא ספירת השנים כלל רק אחר שיעברו לך תשע וארבעים שנה אז וקדשתם את שנת החמשים וכמ"ש ולהכי י"ל דגם ספירת השנים אין מעכב כלל לר"י ביובל משא"כ הכא דכתיב תספרו חמשים יום (ולא והיו לך חמשים יום) ואז וקראתם וגו'. וכן אידך קרא דשבעה שבועות תספר לך ואז ועשית חג שבועות וגו' אבל כשאין ספירה נוהגת מה"ת אפשר דלכו"ע אין נוהג אז גם חג שבועות עצמו מן התורה כלל וכמ"ש:

(אלא דלהלן יתבאר אי"ה דבאמת בעיקר קדושת החג עצמו שהוא לשבות בו ממלאכת עבודה אין לנו שום ספק כלל ח"ו לומר שהוא רק מדרבנן בזמה"ז אף למאי דקיי"ל דספירה בזמה"ז דרבנן שבאמת מה"ת הוא בודאי גם בזה"ז לכו"ע שהרי בהדיא כתב רחמנא שם בסיפא דקרא דוקראתם וגו' חקת עולם לדורותיכם (וע"ש ברמב"ן ז"ל ובנו"ב מה"ת חא"ח סי' פ"ז ויבואר להלן אי"ה) רק דכל דברינו עתה הוא אם לא נדרוש הך קרא דחוקת עולם רק אלפניו לבד ולא אלפני פניו כלל דהיינו על שתי הלחם ג"כ ועל הקרב עמו דכתיבי במקראות הקודמין שם. וכן למ"ד דספירה בזה"ז מה"ת באמת דיש לנו להסתפק עדיין עכ"פ בקטן שנתגדל בין פסח לעצרת אם חייב אז מה"ת לשבות בחג העצרת (או דאפשר ג"כ דהך קרא דחוקת עולם אתי לדרשא אחריתי וכמו שאבאר אי"ה) ולכן עכ"פ יש לנו לבאר כאן היטב בכל מה שנסתפקנו למעלה בעז"ה):

ועכ"פ אם נאמר כדברי הגאון בעל קול אליהו ז"ל הנ"ל דכשלא קרבו העומר ולא מנו ספירת העומר גם בזמן הבית (ע"י איזה סיבה) אין שתי הלחם קרב אז ג"כ כלל דב' המנחות הללו תלי רחמנא זה בזה וכמ"ש א"כ אין שום מקום לקו' המעין החכמה הנ"ל בזה שהרי גם אם יבנה הבית דלעתיד בעצרת לא יהיה אפשר לקדשו כלל ע"י שתי הלחם אז דאחר שלא הקריבו העומר בפסח שאז לא נבנה עדיין הבית שוב אין שתי הלחם קרב בעצרת כלל אף שיבנה הבית אז וכמ"ש. ה ובזה יהיה נסתר בפשיטות לכאורה גם מש"ל דמשכח"ל למיעוטא דקרא דוקראתם בעצם היום וגו' למעט תוספת חג עצרת מעשה ג"כ לענין מלאכה אף להצדוקים דלדידהו לעולם עצרת אחר השבת דמ"מ משכח"ל שיהיה מותר במלאכה בתוספת החג ואסור בחג עצמו כגון בקטן שנתגדל ביום חג עצרה וכמש"ל שהרי לפ"ז באמת הדבר פשוט דכל קטן שנתגדל בין פסח לעצרת וכ"ש בעצרת עצמו דאינו חייב אז מה"ת גם בעיקר קדושת החג עצמו כלל ומותר לעשות מלאכה מה"ת אז גם בעצם היום ההוא דכיון דכבר כתבנו דאין כל עיקר חיובא דקדושת היום של יום החמשים לספירה נוהג מה"ת רק במי שספר את המ"ט יום של ימי הספירה בלבד והרי הקטן שנתגדל בין פסח לעצרת הדבר פשוט שאף לאחר שהגדיל פטור אז מספירת העומר מה"ת אף אם ספר תחילה עד היום שהגדיל:

דכיון דמה"ה הי' פטור מספירה עד שהגדיל איך יתחייב עתה לספור מה"ת אחר שהגדיל דתמימות בעינן וליכא והו"ל מה"ת כמי שלא ספר עד היום ההוא כלל (ולא עוד אלא דאפשר דגם מדרבנן ליכא תו חיובא עליה למימני אחר שהגדיל אז שהרי עיקר מצות חינוך דקטן אינו אלא על אביו לבד וכמ"ש בתוס' ישנים ביומא פ"ב ע"ש וא"כ אחר שהגדיל ודאי דאין שייך עוד מצות חינוך על האב כלל. וממילא ליכא עלי' חיובא השתא לא מה"ת ולא מדרבנן כלל וצ"ע*) וכן מצאתי בעז"ה בברכי יוסף סי' תפ"ט אות כ' שכתב בשם שו"ת פרי הארץ כ"י בפשיטות דקטן שנתגדל בתוך ימי העומר דמונה שאר הימים בלא ברכה ע"ש (וע"כ דס"ל דגם מדרבנן פטור אז וכמ"ש) וכיון שפטור אז מספירה מה"ת ממילא אין עליו אז חיובא דיו"ט ביום החמשים לספירה גם כן דתליא זה בזה וכמ"ש:----

*)הגה"ה וע' בתוס' נזיר ל' ד"ה ה"ג ובתוי"ט ספ"ג דסוט' ובמש"ל פ"ב מנזירות הי"ג ט"ו ודו"ק. וכבוד אחי הרב הג' מוהר"ר שלמה הכהן נ"י כ' דבמחכ"ת נעלם מהם שם תוספתא ערוכה בפ"ג דנזיר ה"ט דבהדיא גרסי' התם דאם הדירו אביו כשהיה קטן ואח"כ הביא ב' שערות בטל' הימנו נזירות אביו ע"ש וצ"ע :

(ע"כ הגה"ה)

ויש לי לעשות סמוכין לכאורה למ"ש דקטן שנתגדל בין פסח לעצרת או גם בעצרת עצמו דפטור מה"ת מכל מצות החג אז ג"כ והוא מדנקט ר"ז בסוגיא דחגיגה ט' הנ"ל דאיכא בינייהו בין ר"י ור"א רק בחיגר ביום ראשון ונתפשט ביום ב' ע"ש ויש לדקדק לכאורה דלמה לא נקט ר"ז בפשיטות בזה דא"ב גר שנתגייר בשאר הימים וכדאמר בהדיא בירושלמי הנ"ל הך נ"מ דגר ג"כ בזה וכמש"ל וכן הו"ל למינקט נמי קטן שנתגדל בינתים וכדרך הש"ס בכ"מ למינקטינהו לגר וקטן כהדדי בכ"מ דאיירי בתשלומין כמו בפסחי' בפלוגת' דר' ור"נ הנ"ל ובסוכה כ"ז הנ"ל (ולהש"ס דילן דס"ל בפשיטות בחגיגה ד' דרבויא דכל זכורך לקטן הוא רק אסמכתא בעלמא וכמש"ל א"כ ודאי דה"ל למינקט נמי קטן וכמ"ש והרי קטן קדים במשנה לחיגר והול"ל לאקדומי בזה עכ"פ וכמ"ש) וע"כ צ"ל דהש"ס נקט התם נ"מ בחיגר דמשכח"ל הך נמי שפיר גם בעצרת משא"כ בגר וקטן שהגדיל דלא משכח"ל בעצרת עכ"פ כלל דבעצרת גם למ"ד תשלומין זה לזה פטורין הם הגר והקטן שהגדיל בתוך תשלומי העצרת מכל חיובי קרבן כיון שלא ספרו אז והיו פטורין לכו"ע אף אם הגדיל בעצרת עצמו גם ממצות יו"ט עצמו וכמ"ש והש"ס נקט שם רק נ"מ דשייך בכל הרגלים וגם בעצרת וכמ"ש אלא דבאמת הא ליתא שהרי כ"כ התוספו' שם ד"ה תשלומין הנ"ל דבשבועות לא פליגי באמת כלל ולכו"ע ס"ל בשבועות ודאי דתשלומין דראשון הוא וכמש"ל וא"כ הרי ע"כ צ"ל בלא"ה דהש"ס לא קאי התם רק אפסח וסוכות לבד דהרי בעצרת לא פליגי כלל וכמ"ש והדק"ל דהו"ל למינקט שפיר טפי דא"ב קטן שנתגדל בשאר הימים וכמש"ל ואולי י"ל דניחא ליה למינקט חיגר כו' לאשמועינן אגב גררא דליכא בינייהו רק כשנתפשט ביום ב' ולא בהיפך כשנעשה חיגר ביום ב' דלכו"ע פטור (וכדמסקי שם בתוד"ה כיון למש"ש המהרש"א ז"ל ולא כהב"ח ז"ל ע"ש) והך חידושא לא משכח"ל רק בחיגר לבד וא"ש):

אמנם בעיקר דברי התוס' דפ"ק דחגיגה ט' הנ"ל שפשוט להם דבעצרת לכו"ע תשלומין דראשון הם יש לנו לסתור דבריהם לכאורה מהירושלמי דחגיגה פ"ב ה"ג שהביאו התוס' בד' י"ז ד"ה אף עצרת דא"ר יוסי בר בון התם אקרא דויזבחו זבחי' כו' למחרת היום ההוא (בסוף ד"ה א') דדוד המלך מת בעצרת והיו כל ישראל אוננין והקריבו למחר וכתבו התוס' כלומר דמהתם משמע שהיה לו תשלומין עכ"ל והנה נכאורה יש ללמוד מדברי הירושלמי הללו שני דברים. הא' דע"כ צ"ל דס"ל והתשלומין הם תשלומין זה לזה כר' אושעיא והשנית דגם בעצרת ע"כ ס"ל דכל שבעת הימים תשלומין זה לזה ואע"ג דלא חזי בראשון חזי בשני גם בעצרת דבשלמא מפשטא דמתני' שם י"ז דתנן ומודים שאם חל בשבת שיום טבוח אחר השבת אע"ג דלא חזי ג"כ להקריב בראשון של עצרת כבר כתבו התוס' בזה בריש חגיגה דשאני הכא דגברי חזי ובר חיובא היה רק דאיסורא דשבת רביע עלי' ויומא הוא דקגרים ליה הדחיה ההיא שפיר לכו"ע יש לו תשלומין ואף ביו"ט של עצרת שהרי האיש הזה נתחייב כבר בראשון אלא שאיסור אחר גרם לו שאינו יכול להביא קרבן בשבת ומשו"ה יש לו תשלומין לכו"ע משא"כ היכא דעיקר הדחיה שלא הקריב בראשון היה ע"י הבעלים שלא היו ראוים ולא היו יכולים להקריב אז כגון שהיה חיגר והי' פטור בראשון או כגון בדורו של דוד שהיו כולם אוננים ואסורין להקריב בראשון א"כ וודאי דלד' התו' שכתבו דלכ"ע בעצרת כל ז' תשלומין דראשון ומאן דלא חזי בראשון תו לא חזי בשני א"כ ה"נ לא הי' להם להקריב עוד גם בימי התשלומין כין שהיו פטורין בראשון אלא וודאי משמע דס"ל לר"י בר בון בירושלמי הנ"ל דגם עצרת כל ז' תשלומין זה לזה הן כר' אושעיא ודלא כהתוספות הנ"ל:

ובאמת נראה דלהתוס' עצמו ג"כ לא הי' פשיט להם דבר זה כל כך שהרי שם בדף י"ז ד"ה יום טבוח כתבו דאע"ג דלא חזי בראשון מייתי לי' בשני אפי' למ"ד תשלומין דראשון כיון שאין העכבה רק בשביל היום כדפי' לעיל חזיא מיהא קרינן ב' עכ"ל והשתא למה להו למימר אפילו למ"ד תשלומין דראשון תיפוק להו דכיון דבעצרת קאי והול"ל דהרי בעצרת לכו"ע תשלומין דראשון הוא :

(ותשלומי הדברים בזה מבואר לעיל דף ל"ט בעז"ה)

תוכן העניינים

ראשית בכורים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה