אור ברסלב
ראשית בכורים (בכורות) בכורות › דף נג:

ראשית בכורים (בכורות)· רבי אברהם וינברג

בכורות · דף נג:

דף נב:

דף נג:

(שם ע"ב) מוקדשין פשיטא לאו דידי' נינהו, בק"ק ואליבא דריוה"ג דאמר ק"ק ממון בעלים הם וכו' טעמא דכתב רחמנא יהי' קודש הא לאו הכי הו"א חיילא קדושת מעשר עילויי' השתא קדושה חמורה על קדושה קלה לא חיילא קדושה קלה על קדושה קלה מיבעיא:

עי' רש"י ערכין (כ"ח) ד"ה שחל שכתב והאיך מוחרמין והרי אינם שלו וכו', וכן הוא לשון הרמב"ם פ"ו מה' ערכין ה"ח עיי"ש, משמע לכאורה דעל קדשים קלים לריוה"ג דס"ל ממון בעלים הם יכול להטיל קדושה אחרת, אך עי' ירושלמי פ"ב דשקלים ה"ב אך בכור אשר יבכר לד' לא יקדיש איש אותו כל שהוא קדוש אין קדושה חלה עליו, הרי דקרא אתי לענין שאין קדושה חלה עליו, ועי' ערכין (כ"ט.) לא יקדיש מיבעיא לי' ללאו, וכן הוא ברמב"ם פ"ד מה' תמורה הי"א המשנה את הקדשים מקדושה לקדושה עובר בל"ת שנאמר בבכור לא יקדיש איש אותו וכו' וה"ה לשאר הקדשים שאין משנין אותן מקדושה לקדושה וכו' עיי"ש, אמנם אין זה סתירה דדרשא זו דלא יקדיש איש אותו אתי אליבא דכו"ע, ולריוה"ג דס"ל ק"ק ממון בעלים איצטרך נמי לענין שאין קדושה חלה, ולהסוברים ממון גבוה לזה לא איצטרך קרא אלא לענין שעובר בל"ת אף דלא אהני מעשיו ועי' בכ"מ שם: ולפי הנראה אף לריוה"ג עובר בל"ת דהא בלח"מ פ"ו מה' בכורות ה"ב דבריו מטין שהרמב"ם פסק בעלמא כריוה"ג ואעפי"כ פסק בה' תמורה שם דעובר בל"ת, ולכאורה לריוה"ג מנלן דעובר בל"ת הא אפשר דקרא אתי לענין שאין ההקדש חל, (עי' זבחים (ס"ו.) מאי לא יבדיל אין צריך להבדיל, ובתוס' שם ד"ה אלא דבשאר לאוין למאי כתבי' אם לא ללאו, וא"כ לריוה"ג יתכן יותר דקרא לא אתי ללאו אלא להורות שאין קדושה חלה על קדושה], אך הא קרא בבכור כתיב ובבכור אף ריוה"ג מודה דאינו ממון בעלים כדמבואר בב"ק (י"ג) וא"כ ע"כ קרא אתי לעבור עליו בל"ת וילפי' מיני' לכל המוקדשין:

ויש להעיר בדברי התוס' פסחים (מ"ז ע"ב) גבי שה ולא הבכור שהקשו הא נפקא לן ממסת ידך דכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין ותירצו דאסמכתא בעלמא הוא עיי"ש, וקשה למ"ל האי טעמא דכל דבר שבחובה וכו', תיפוק לה מלא יקדיש איש אותו שאין קדושה אחרת חל עליו, והאיך יוכשר לקרבן תמיד, שוב יצא לאור ס' המאירי על מס' פסחים, וראיתי שכתב בזה"ל שה ולא הבכור שהרי קדוש הוא ואין מקדישין אותו לקרבן אחר עייש"ה: (שם) בגמ' מהו דתימא התם דכל בהמה לאו לעולה קיימא, אבל הכא דכל בהמה למעשר קיימא אע"ג דאקדשה לא פקע איסור דמעשר מינה למאי נ"מ למיקם עלה בלא ימכר ולא יגאל, ראיתי בס' חלקת יואב שהקשה הא שותפות פטור ממעשר בהמה וכאן איכא שותפות הקדש דהאימורים הם של הקדש, ולפענ"ד לק"מ דהנה יש לדקדק על לשון לא פקע איסורא דמעשר מינה ואמאי לא נקיט חיובא דמעשר או קדושת מעשר, אע"כ דחיוב מעשר פשיטא דליכא, אלא דאלמלי דגלי קרא יהי' קודש ולא שכבר קדוש סד"א דאיסורא דמעשר איכא לענין לא ימכר ולא יגאל, והטעם בזה לפי"מ שהעלה באבני נזר חאו"ח סי' של"א להוכיח מש"ס תמורה (י"ט) דכל קדושת הגוף יש עליו צד קדושת דמים ג"כ שראוי לפדותו לכשיומם עיי"ש, נמצא לפי"ז דכל הקרבנות יש עליהם ב' עניני קדושה, קדושת הגוף בפועל, וקדושת דמים בכח, ומה"ט ראויים לפדותן לכשיפול בהם מום, דבתחילת הקדש חלה עליהם קדושת דמים בכח, ובשעת נפילת המום יצא הדבר אל הפועל, וא"כ סד"א שאם הקדיש בהמה לקרבן קודם שהפריש מעשר בהמה לא חל עלי' רק הצד של קדושת הגוף דבזה קדושתה קדמה לקדושת מעשר שקדושת מעשר עדיין לא יצא אל הפועל, וקדושה זו שהוא מקוישה עכשיו הוא בפועל, אבל הצד קדושת דמים הי' בדין שלא תחול עלי' כיון דקדושה זו אינה חלה עכשיו בפועל רק בכח, ובכח הרי קדושת מעשר קדמה [דזיקת מעשר חל על כל העדר משעה שנולדו] וע"כ אינה ראוי' לפדיון, לזה איצטרך קרא דיהי' קודש ולא שכבר קדוש, ועי' לח"מ פ"ו מבכורות ה"ב שדקדק עמש"כ הרמב"ם מעשר בהמה נוהג בחולין אבל לא במוקדשין דזה אתיא אליבא דריוה"ג עיי"ש ולפימש"כ אפשר דלפי המסקנא אף אליבא דרבנן איצטרך קרא דיהי' קודש לענין זה, ודו"ק:

תוכן העניינים

ראשית בכורים (בכורות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה