ראשית בכורים (בכורות)· רבי אברהם וינברג
בכורות · דף מג:
דף מג:
(שם ע"ב) בגמ' מאי איכא בין מומא לאינו שוה בזש"א, איכא משום אחולי עבודה וכו', פי' ר"ג לא פסילי מדאורייתא אלא משום דבעי' איש ששוה בזרעו של אהרן, לכאורה לשון לא פסילי מדאורייתא נראה כשפת יתר, עוד יש לדקדק אהא דאמרי' בגמ' מאי איכא בין אינו שו' בזש"א למראית העין איכא בינייהו עשה, הא פשיטא דאיכא בינייהו דזה מדאורייתא וזה מדרבנן:
אך הנה יש להסתפק בכהן שיש בו פסול מחמת שאינו שוה בזש"א שעבד עבודה אי יש פסול ופגם בגוף העבודה אף שאינה מתחללת, או דילמא בגוף העבודה ליכא שום פסול אלא דהכהן העובד עבר על עשה, וכמו דדרשי' לענין בל תאחר ולא יהי' בך חטא ולא בקרבנך חטא, ונ"מ לענין הך דפסחים (פ"ד.) דהשובר עצם בפסח פסול אינו לוקה, ומיירי אף באופן שהפסח עלה לשם חובה כגון השובר בפסח הבא בטומאה דפסח פסול מיקרי עיי"ש, וה"ה בזה אי נימא דאף שהקרבן אינו מחולל מ"מ יש בו פסול השובר בו עצם פטור, ואי נימא דגוף הקרבן כשר השובר בו עצם חייב, וזה מה דאמרי' כאן איכא בינייהו עשה, דכמו דבפסול של מראית העין ליכא פגם בהקרבן מה"ת, ה"ה לאינו שוה בזש"א, וליכא בינייהו אלא דבזה הכהן עובר בעשה אבל גוף הקרבן כשר לגמרי, וזהו שפי' ר"ג לא פסילי מדאורייתא וכו', כלומר דפסול ליכא רק איסור על האדם העובד, והנלפענ"ד כתבתי: