אור ברסלב
ראשית בכורים (בכורות) בכורות › דף מ:

ראשית בכורים (בכורות)· רבי אברהם וינברג

בכורות · דף מ:

דף מ.

דף מ:

(שם ע"ב), בגמ' אוזן הגדי היתה כפולה אמרו חכמים בזמן שהוא עצם אחד מום ואם אינו עצם אחד אינו מום, פירש"י ולא דמי לבעלת ה' רגלים דהא אוזן בתוך אוזן אינו נראה כ"כ, ובתוס' רעק"א עה"מ הקשה הא בעל ג' כוליות ג"כ פסול מטעם יתר כנטול דקימ"ל חסרון מבפנים שמי' חסרון, ותירץ דכאן מיירי לענין להתיר לשחוט במדינה דבעי' מום שבגלוי עיי"ש והנה זה פשוט, אך אכתי קשה טיבא אמאי לא נחשב מום שבגלוי לשחוט עליו במדינה הא רואין שיש לו ב' אזנים ומה בכך שאינו נראה כ"כ כמו ה' רגלים, ומי עדיף מנפגמה אזנו כדי שתחגור בה צפורן דהוא כפגימת סכין של שחיטה דנחשב מום שבגלוי אף שאינו נראה רק ע"י עיון היטב ודקדוק רב, ומכ"ש זה שבהשקפה ראשונה רואין שיש לו ב' אזנים:

וחוץ מזה קשה דלכאורה איפכא מסתברא דאם אינם עצם אחד יש לפסול טפי מהיכא דיש להם עצם אחד, ואינו אלא תלתול בעלמא, וכן הוא באמת גירסת הרמב"ם שפסק כן בפ"ז מה' אי"מ, אך לפי הגרסא שלפנינו קשה כנ"ל וזהו שפירש"י וטעמא לא אתפרש לי:

ולחומר הנישא נלפענ"ד ליישב, דענין מום הוא רק ע"י חסרון חוץ מגרב וילפת המפורשין בכתוב, כדמבואר לקמן (מ"א.) דטומטם לא הוי בע"מ אף דשינוי הוי מום כדמבואר בריש מכלתין (ד"ג ע"ב) ואין לך שינוי גדול מזה ואמאי לא יחשב מום, ועי' תוס' לקמן (מ"א ע"ב) ד"ה אילימא דלחד פירושא אף טומטום נחשב משונה כמו אנדרוגינוס, וגם מאנדרוגינוס גופי' יש להוכיח כן שכתבו התוס' דהוי זכר משונה ואעפי"כ לא נחשב בע"מ רק לר' ישמעאל מטעם חרוץ [ואפי' לפי השקלא וטריא דשם דשינוי לא חשוב מום מ"מ אמאי לא מייתי ראי' מטומטום, ואפי' ר"י לא פליג אלא על אנדרוגינוס משום דמקום החריץ הוי מום אבל בטומטם מודה] אע"כ משום דמום אינו אלא ע"י חסרון, וכ"מ במנחות (ד"ט ע"ב) החסרון כבע"מ דמי, ועי' תמורה (י"ז.) לאפוקי בע"מ דפסול חסרון נינהו, והא דשינוי חשוב מום זהו ג"כ מטעם חסר כגון בפיו דומה לשל חזיר דאין המום מפני שיש לו פה דומה לשל חזיר רק מפני שאין לו פה של גדי כפי הראוי לו [וסדק באוזן וכיו"ב הוא ג"כ מטעם חסר דחסר לו השלימות והחיבור] משא"כ בטומטם שאין בו חסרון של כלום [דהא בפנים יש לו זכרות או נקבות אלא שאטום למעלה אף שמשונה] לא הוי בע"מ, (ולשיטת הרמב"ם ז"ל דטומטום הוי בע"מ כדמבואר בדבריו פ"ז מביאת מקדש ה"ח ופ"ג מאיסורי מזבח ה"ג, הרי יש לו פי' אחר בהך דאוזן הגדי שהיתה כפולה עי' פ"ז מביאת מקדש ה"ג דבשני סחוסים הוי מום עיי"ש, ואני כותב כאן רק ליישב פירש"י ז"ל]:

וע"כ באוזן הגדי שהיתה כפולה ואין לה אלא עצם אחד, ופירש"י שאין להם אלא תנוך אחד הוי מום דכיון דהוי ב' אזנים בתנוך אחד הרי חסר לאוזן אחד התנוך הילכך הוי כמו שיש לו אוזן אחד בלי תנוך וכדמבואר מהא דפירש"י לקמן (מ"ה.) גבי היתה בה יתרת וחתכה שהרי הוא מחוסר אבר שנמצא בו עיי"ש הרי דבתר דידי' אזלי' וה"ה בזה דכשיש לו ב' אזנים בתנוך אחד בתר דידי' אזלי' ונחשב מחוסר תנוך ע"כ הוי בע"מ אבל כשאינם עצם אחד הרי אין שם שום חסרון שיחשב מחמת זה בע"מ אלא דאתה בא לפוסלו מטעם יתר כנטול, יתר כנטול לא הוי מום שבגלוי, דאף שהיותרת הוא בגלוי מ"מ מה שנחשב כחסר זה אינו בגלוי דזהו מצד הללממ"ם דיתר כנטול דמי, שדבר זה אינו גלוי רק לחכמים וכמש"כ באבני נזר חאו"ח סי' א' דאם הוא יבש וסופו לנקוב הוי מום שבסתר דדבר זה דסופו לנקוב כנקוב אינו גלוי רק לחכמים, ולענין מום שבגלוי בעי' שיהי' גלוי אף להדיוטות דומיא למש"כ הרמב"ם גבי נשבע לשנות את הידוע עיי"ש, וא"ת א"כ בעל ה' רגלים אמאי נחשב בע"מ אך שם י"ל כיון שהוא מילתא דתמיהא טובא בני אדם משיחין ומדברים ממנו ומהלכותיו וממילא נתפרסם דינו שהוא חשוב כנטול, ונודע דינו אף להדיוטות שהוא כחסר, משא"כ באזנו כפולה כיון שאינו נראה כ"כ לא נתפרסם דינו ונחשב מום שבסתר:

עוד י"ל באופן אחר עפימש"כ לקמן (מ"א ע"ב) בהא דגרב זה חרס מיחרץ חריץ ליכתב רחמנא חריץ ולא בעי גרב, דכיון שמאוס גמיר נחשב מום כדמבואר מהא דמזוהם, וחסר גמור נחשב מום, וע"כ גרב דהוא מאוס במקצת וחסר במקצת מצטרפין שתי הקצתיות לפסול גמיר, וה"ה בזה דמה שנודע רק לחכמים לא נחשב גלוי גמור רק גלוי במקצת ע"כ אינו פוסל, אך בבעל ה' רגלים כיון דהשינוי ניכר הרבה מאוס קצת, דהא במחוסר אבר פירש"י זבחים (ס"ח ע"ב) דפסול משום הקריבהו לפחתך, וע"כ אפשר דאף יתרת מאוס קצת:

הגה"ה ובנוגע לגוף דברי הרא"ש קשה לי מש"ס זבחים (ד"ע) אווזין ותרנגולין טעמא מאי דמינא דעופות נינהו אבל עז לאו מינא דעגלה נינהו, ועי' בתוס' שם ד"ה אבל, הרי דב' מיני עופות חרובים יותר זה לזה מב' מיני בהמה, וצ"ע, ע"כ הגה"ה:

וזה הוא בגלוי לגמרי, ומצטרף עם פסול חסרון שאינו גלוי לגמרי, ואכתי צ"ע בזה:

בריט"א אות נ"ז הביא דברי התוס' תמורה (כ"ד ע"ב) שהקשו למ"ל קרא דאו עז פרט לנדמה ת"ל דהוי בע"מ מדאישתני כדאמרי' בבכורות דשינוי הוי מום, ותירצו דקרא איצטרך לוולדות קדשים, וכן הק' בשיטמ"ק לעיל (י"ב) ותירץ דאיצטרך קרא לתמורה עיי"ש, ומדברי הרמב"ם אין הכרע כ"כ דז"ל הנדמה אעפ"י שהוא כלאים פסול למזבח כיצד רחל שילדה כמין עז ועז שילדה כמין רחל אעפ"י שיש בו מקצת סימנים הואיל והוא דומה למין אחר פסול כבע"מ קבוע שאין לך מום קבוע גדול מן השינוי עכ"ל, ויש לפרש דמש"כ דפסול כבע"מ קבוע קאי על מקצת סימנין דומה לאמו דזה נחשב בע"מ משום דיש בו השתנות שמקצת דומה למין זה ובמקצת למין אחר, אבל נדמה גמור אינו פסול מטעם בע"מ רק דהוי ענין כלאים ואף שאינו כלאים ממש מ"מ דומה לכלאים במה שנולד ממין זה ודומה למין אחר וכן משמע מדברי הכ"מ שם:

וכן הביא הריט"א בשם מהריק"ו וז"ל ואף דתרי גווני נדמה איכא, נדמה שאינו דומה לאמו כלל זה נקרא כלאים שהכי כבש ועז מעורב בו אמו רחל וצורתו עז, ומום אין בו כיון שאין בו צורת רחל כלל, ונדמה שיש בו קצת סימנים דומה לכבש וקצת לעז אין לך מום וכיעור גדול מזה וכו' עיי"ש, הרי שמפרש כן בדברי הרמב"ם דנדמה גמור לא חשוב בע"מ רק דהוי ענין כלאים דמצד אמו הוא רחל ומצד מראיו הוא עז:

ויש להסביר הדבר עפי"ד הט"ז יו"ד סי' קע"ט סק"י עמש"פ הרמב"ם דהאוחז את העינים לוקה, וקשה הא הוי לשאב"מ וכתב הט"ז דס"ל להרמב"ם כיון שלעיני הרואים נראה כעושה מעשה אף שבאמת אינו עושה נחשב לשיב"מ עיי"ש, וה"ה ברחל שילדה מין עז אף שבאמת הוא רחל ואין בו צד עז כלל, מ"מ כיון שמראהו עז ונדמה לבני אדם שכך הוא נחשב כיש בו צד עז בעצם וא"כ הוי ככלאים הבא מעז ורחל, וזהו שכתב הכ"מ דהרמב"ם לא קחשיב נדמה בפ"ע משום דהוי ענין כלאים וכמש"כ התוס' פ"ב דכריתות, [ועי' בפ"ק (די"ב.) אביו שה כלאים הוא נדמה הוא ובכל הסוגיא שם] וכל זה באינו דומה לאמו כלל אבל במקצת סימנין דומה לאמו נחשב לגמרי כך אלא דהוי בע"מ מחמת שמשונה:

אך המלמ"ל שם תפס דלהרמב"ם גם נדמה גמור הוי בכלל מום וכדברי התוס' תמורה ושיטמ"ק הנ"ל, וצריך להבין נהי דחשבי' לי' כבע"מ מ"מ איך אפשר לפוסלו מחמת מום זה הא הוי מום שבסתר דאינו ניכר בו שום השתנות ומי יודע שנולד מרחל, ואין לומר דלהעוחדים עליו בשעת לידה הוי מום שבגלוי שראו שנולד מרחל ומראהו עז, דמ"מ כיון שאח"כ אין השינוי ניכר בו הוי כעבר מומו, וכאילו נעשה ממום שבגלוי מום שבסתר דפשיטא דשרי כיון שהגילוי חלף עבר ומום שבסתר לא חשוב מום כלל:

אך י"ל עפי"ד הש"ס תמורה (י"ז.) דיוצא דופן נחשב אין במיני קרב כמו טומטם ואנדרוגינוס ובתוס' שם דכמו דטומטם ואנדרוגינוס הם בריות משונות כך יוצא דופן תהי בי' אינשי והוי כאילו לא קרב במינו וכן פירש"י שם עיי"ש ולכאורה הא לא תהי בי' אינשי רק בשעת לידה בראותם שלא נולד כדרך כל הנולדים ואמאי יחשב מחמת זה ברי משונה לעולם, אע"כ כיון דאז נתפרסם השתנותו תהי בי' אינשי לעולם ונחשב מחמת זה כאילו הי' ברי' משונה בעצם, [ועי' דוגמא לזה בתוס' עירובין (ד"ה ע"ב) ד"ה ארבע בהא דמועיל כשהעמידו לשם לחי אע"ג דאח"כ ליכא הכירא אך כיון שהועמד לשם לחי יש קול ואיכא היכירא עיי"ש הרי דמחמת הקול שיצא בשעה שהעמידוהו נחשב שהוא ניכר לעולם] וכ"ש גבי נדמה דרחל שילדה כמין עז כיון דבשעת לידתו תמיהי בי' אינשי טובא ונתפרסם הדבר דנין אותו כאילו הי' ברי' משונה בעצם והוי מום שבגלוי דמה שנשתנה מאמו נתפרסם, ומעכשיו גלוי וידוע לכל והוי מום שבגלוי דאף שאינו גלוי למראה עינים מ"מ הוא גלוי מחמת הפרסום ודמיא למש"כ התשב"ץ לענין מימר לחלל שבת בפרהסיא דאם נודע הדבר לרבים אף שלא ראו ממש נחשב פרהסיא כדמוכח מהא דאמרי' אסתר פרהסיא הואי כנודע:

ויש להעיר מהא דלקמן (מ"ד ע"ב) דס"ל לר' חנינא בן אנטיגנוס דמרוח אשך האמור בתורה הוא שמראיו חשוכין, ופרכי' היינו כושי רחב"א לא תני כושי עיי"ש, משמע דס"ל לרחב"א דכושי הוי מום גמור דהא כתיב בתורה גבי מומין, אבל רבנן דפליגי ארחב"א וגרסי כושי במתני' הוי בכלל הפסולים שאינן שוים בזרעו של אהרן [כדמבואר בגמ' (מ"ה ע"ב) דפריך הש"ס שכור מחיל עבודה בהדי מומי דמוחילי עבודה בעי למיחשב הרי דכל הני לא מחלי עבודה] משמע דלוידהו כושי לא הוי מום, וצריך להבין לרחב"א דחשיב לי' בע"מ וכי איזה מום הוא זה הלא אין בו שום חסרון, [ועי' תמורה (י"ז.) דבע"מ פסול חסרון הוא]:

אך יש לומר דכושי חשוב נדמה, משום דנולד כאן ודומה לאנשי כוש, וכמו דחשוב נדמה כשנולד ממין זה ודומה למין אחר, כ"כ חשוב נדמה אם נולד במקום זה ודומה לאנשי כוש שהוא מקום אחר, וכדמבואר בסוכה (ל"ו.) דאתרוג הכושי פסול כשגדל כאן והרי הוא שחור כאתרוגי מדינת כוש, ופירש"י שם משום דנדמה הוא עייש"ה, הרי דאף זה נקרא נדמה מפני שהוא דומה לאתרוג הגדל בארץ כוש, וה"ה גבי אדם שנולד כאן ודומה לאנשי כוש דחשוב נדמה, ונדמה הוי בע"מ מחמת ההשתנות דאין לך מום גדול משינוי, [כלשון הרמב"ם הנ"ל וכדעת התוס' והשיטמ"ק הנ"ל] דהא לא מצינו פסול נדמה באדם, אע"כ דנדמה חשוב בע"מ, והא דפסול באתרוג ג"כ משום דהוי בע"מ, דהא גם באתרוג לא מצינו פסול נדמה מרומז בתורה, רק פסולו משום בע"מ, וכן מצאתי מפורש בשלטי הגבורים פ' לולב הגזול בשם ריא"ז שכתב בזה"ל אתרוג הדומה לכושי שגדל כאן ודומה לאתרוג הגדל בארץ כוש שהוא שחור בע"מ הוא ופסול עיי"ש, והא דמום פוסל באתרוג הוא משום דחסר פוסל בו כדמבואר בדברי הה"מ פ"ח מה' לולב ה"ט עיי"ש, ועי' מנחות (ד"ט ע"ב) דחסרון כבע"מ דמי:

אך הא קשיא הא לענין כושי הפוסל באדם קימ"ל כרבנן דפליגי ארחב"א ופוסלין כושי רק מפני שאינו שוה בזרעו ש"א, ואם איתא דנדמה הוי מום אמאי אינו מחלל עבודה ככל מומין גמורין, ולכאורה עלה בדעתי לפרש דהא דתנן כושי גבי הנך שאינן שוין בזש"א היינו כהן שנולד בארץ כוש דמצד בע"מ אין לפוסלו דלא נשתנה מאנשי הארץ שנולד בה, אבל כהן שנולד בשאר ארצות ודומה לכושי מודו רבנן דפסול מטעם בע"מ, כיון דנדמה הוא וכדמצינו חילוק זה באתרוג, אך הא ליתא דא"כ כי מקשה הש"ס לרחב"א דס"ל מרוח אשך שמראיו חשוכין והא תני כושי ומשני רחב"א לא תני כושי, אמאי לא משני דתרי מיני כושי איתנהו כנ"ל אע"כ דאין לחלק כן: ואולי י"ל בטעמייהו דרבנן דפליגי על רחב"א דאף דנדמה חשוב מום היינו רק אם הוא משונה בגופו ואבריו מהמין שנולד ממנו כגון עז הנולד מן הרחל, משא"כ בכושי דבגופו אין שום השתנות רק במראהו וחזותא לאו מילתא, שיחשב מחמת זה בע"מ, ומה"ט ס"ל לרבנן דכושי פסול רק מפני שאינו שוה בזש"א, [ורחב"א ס"ל דאף מחמת שינוי מראה חשוב נדמה והוי בע"מ], והא דאתרוג הכושי הוי נדמה ובע"מ אליבא דכ"ע, הוא משום דבאתרוג בעי' הדר היינו שיהי' נאה למראית העין הילכך אף שינוי מראה חשוב אצלו מום, דכל היכא דדנין על המראה כ"ע מודו דחזותא מילתא כדמבואר בזבחים (ע"ז ע"ב) דם שנתערב במים אם יש בו מראה דם כשר, הרי דאזלי' בתר חזותא מה"ת וכן בפ' כיסוי הדם אם יש בו מראה דם חייב לכסות] ושם (ע"ט.) אמר רבא וכו' אמור רבנן בחזותא וברש"י שם ד"ה והיכא מילי דלא תלי בטעמא אלא בחזותא כגון לענין טבילת מקוה, ועי' פרמ"ג יו"ד סי' ק' מש"ז ס"ק א' הביא חלוקי דעות של גדולי הפוסקים בזה, ובחידושי שם הראתי לדעת שיש מקום לומר דאף אי בעלמא לא אזלי' בתר חזותא מ"מ לענין דם ולענין מקוה שאני, דשם החזותא היא העיקר, בדם, עפי"ד הש"ס נדה (י"ט.) ויראו מואב את המים אדומים כדם למימרא דדם אום הוא עיי"ש, הרי דשם העיקר הוא המראה, וגבי מקוה העיקר הוא שלילת המראה כדמבואר בסה"ק מפני שהמים הם בלי גוון כנודע, ע"כ אזלי' בהנך בתר חזותא ויש ליישב עפי"ז קו' התוס' ב"ק (ק"א ע"ב) ד"ה רבא עיי"ש ודו"ק כי אין כאן מקומו להאריך וא"כ ה"ה לעני אתרוג דבעי' הדר שיהי' נאה למראה עינים וכמש"כ הרמב"ן עה"ת פ' אמור כ"ג פ"מ פי' אתרוג חמדה כדמתרגמינן ונחמד למראה דמרגג למיחזי עיי"ש ע"כ אזלי' בי' בתר חזותא, ושיניו מראה נחשב שם כשינוי בעצם והוי נדמה, אבל בעלמא אין עליו תורת נדמה מפאת שינוי המראה בלבד:

והנה ראיתי ברי"ט אלגזי שרצה להוכיח דנדמה לא חשוב מום מהא דלעיל (די"ז.) דס"ל לר"מ דרחל בן עז בן רחל כשר דאינו בכלל נדמה, ואם איתא דנדמה חשוב בע"מ נהי דס"ל לר"מ דלא נחשב נדמה כיון שאינו משונה ממינו, מ"מ ליהוי מום דהא משונה מאמו, ולפענ"ד דנדמה כזה ודאי לא חשוב מום כיון דאין ההשתנות בו רק באמו דהא היא דומה למינו, רק דאמו נשתנה למין אחר, ואף אם הי' מים ג"כ לא נוכל לפוסלו דחשוב מום שבסתר, לפימש"כ לעיל דהא דנדמה חשוב מום שבגלוי משום דתהי בה אינשי, וכאן בו לא תהי אינשי, רק באמו, וז"פ וברור בס"ד:

עוד ראיתי בריט"א שם שהביא ראי' דהרמב"ם ס"ל דנדמה לא הוי בע"מ מדכתב בפ"ג מה' איסורי המזבח ויראה לי שאעפ"י דכל הפסולין האלו אינם כאויין לקרבן אם עבר והקריבן אינו לוקה, והנה לעיל שם קחשיב נדמה ומקצת סימניו דומה לאמו, ואם איתא דהוי בע"מ אמאי אינו לוקה עיי"ש, ובאמת אי הרמב"ם קאי על כל הנזכר לעיל שם קשה טובא דהא במקצת סימניו דומה לאמו ודאי בע"מ הוא כדמפורש ברמב"ם שם ואמאי אינו לוקה: והנלפענ"ד בזה דהנה בפ"א מאיסורי מזבח ה"ג כתב השוחט בע"מ לשם קרבן לוקה ועי' בכ"מ ומלמ"ל שם שעמדו עמש"כ לשם קרבן, משמע דסתמא אינו לוקה רק במפרש לשם קרבן, אך יש לחלק בין מקדיש תם ואח"כ נעשה בע"מ ושחטו דבזה לוקה אף בשיחטן סתם כיון דמתחילה הי' עומד להקרבה, משא"כ במקדיש בע"מ כיון שלא הי' עומד להקרבה לעולם ודאי סתמא לא נחשב שחיטה לשם קרבן וצריך לפרש לשם קרבן:

ואם כנים הדברים בכוונת הרמב"ם אתי שפיר מש"כ בפ"ג דעל כל אלו אין לוקין דאף דחשיב ביניהם נדמה שהוא בע"מ ועל בע"מ לוקין. מ"מ אף בנדמה שכחת לה שלא ילקה אם ישחטנו סתמא דנדמה כיון דהוי בע"מ מעיקרא צריך לפרש ששוחטו לשם קרבן ובלא"ה אינו לוקה, אף דיש מקום לדון לאידך גיסא דהיכא דקדם הקדישו את מומו ושחטו סתם אינו עובר דסתמא לאו לשם קרבן שחטו דכאן לא שייך סתמא לשמה קאי כיון דאסור להקריבו, אבל בקדם מומו להקדשו כיון שכבר עשה איסור בהקדשו אמרי' כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה, אך יותר מסתבר כנ"ל ועי' תמורה (כ"ז.) דאע"ג דאתחזק באיסורא לא שביק היתירא ועבד איסורא ודו"ק:

תוכן העניינים

ראשית בכורים (בכורות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה