אור ברסלב
ראשית בכורים (בכורות) בכורות › דף מ.

ראשית בכורים (בכורות)· רבי אברהם וינברג

בכורות · דף מ.

דף לט:

דף מ.

(דף מ.) בגמ' חסורי מחסרא וה"ק אין לו שתי ביצים בשתי כיסין וכו', עי' תוסיו"ט דהרמב"ם דפסק כרע"ק ע"כ ס"ל דר"י ורע"ק במילתא דת"ק פליגי, אבל הרמב"ן והרא"ש, פסקו כת"ק ע"כ לדידהו ג' מחלוקות בדבר, וצריך להבין מה בין ת"ק לרע"ק, ואולי י"ל דפליגי במש"כ התוס' לעיל (ל"ח ע"ב) אי מום עובר ע"י מעשה חשוב מום קבוע, ת"ק ס"ל דאי"צ לבודקו דאפי' אם סופו לצאת ע"י מיעוך חשוב מום קבוע כיון שאינו יוצא מאליו, ורע"ק ס"ל דאם יש תקנה שיצא ע"י מיעוך חשוב מום עובר:

או י"ל דאף רע"ק ס"ל דמום העובר ע"י רפואה חשוב מום קבוע אלא דכאן שאני לפי מש"כ לעיל בביאור שיטת התוס' שם דאף דבעלמא מחוסר מעשה שבידו עדיף ממחוסר זמן וא"כ במה גרע מום העובר ע"י רפואה מעובר ממילא, אך הטעם דבמום העובר ע"י רפואה מחוסר גם זמן אחר המעשה דאינו מתרפא תיכף בשעת פעולת הרפואה רק אח"כ עיי"ש, וכל זה ברפואה שע"י סממנים משא"כ בזה דאינו מחוסר אלא מעשה להכניס הביצה לתוך הכיס והרפואה באה תיכף להמעשה, זה לא גרע ממום העובר ממילא, [ועי' גיטין (ד"ע ע"ב) ישן לא מחוסר מעשה האי מחוסר מעשה וברש"י שם אך שם אין הרפואה באה תיכף משא"כ בזה]:

עוד י"ל דמחלקותם תליא במה שנסתפקתי לעיל במום עובר שדרכו לחזור אח"כ כבתחילה אי דינו כמום עובר, דת"ק ס"ל דכה"ג חשוב קבוע ע"כ אינו מועיל מה שימעך כיון דיחזור אח"כ לכמו שהי' ונחשב בע"מ אף לאחר שחזר למקומו, וכמש"כ רבינו גרשום לקמן (מ"ה ע"ב) גבי נכפה ולפי"ז ניחא מש"כ הרמב"ן דלרבנן לא בעי' מיעוך, ולכאורה קשה אף דחשוב מום קבוע הא אף מום קבוע שנתרפא כשר לקרבן ואמאי לא יתחייב לרפאותו ולהכניסו לקדושה שיהי' ראוי להקרבה, ומה דאמרי' דמום עובר ע"י רפואה יש לו דין מום קבוע, היינו לענין שאם שחטו עליו שרי, אבל לכתחילה ודאי מצוה לתקנו שישוב לאיתנו דזה הוי בכלל משמרת תרומותי [עי' רש"י חולין (ד"ב ע"ב) ד"ה ובמוקדשין ותוס' פסחים (י"ג.) ד"ה ושורפין] אע"כ דס"ל לת"ק דלא יועיל המיעוך משום דלא יתקיים כך ויחזור לקלקולו, ואכתי צ"ע בזה: בריט"א אות נ"ו הביא קו' השיטמ"ק לר"ש דקלוט אסור להדיוט למ"ל קרא לפוסלו לגבוה עיי"ש, ולפענ"ד י"ל דאיצטרך קרא לקלוט בן פקוע דמודה ר"ש דשרי להדיוט, ואף דב"פ בלא"ה פסול לקרבן מטעם יוצא דופן ואף ר"ש מודה בקדשים שאינו קדוש, אך משכחת לה בבנו של ב"פ דאינו יוצא דופן וכשר לקרבן, ובחידושי לחולין (ע"ד ע"ב) בתוד"ה דגמר בארתי דדין זה אי בן בן פקוע כשר לקרבן תליא במחלו' רש"י ותוס' שם:

שם בגמ', ושניטל רוב הלשון ר"י אומר רוב המדבר שבלשונו, לכאורה קשה אם הלשון נחשב מקום מגולה לגבי מומין [עי' קדושין (כ"ה.)] מ"ט דת"ק דאינו פוסל רק ברוב הלשון, ועוד אפי' לר"י קשה דאם הוא מקום מגולה יפסל בנחסר או נפגם כ"ש כמו בחוטין החיצוניות דאמרי' לעיל (ל"ז) דאם נפגמו או נגממו הוי מום, ופירש"י שנפגמו שחסרו מעט: והנלעפנ"ד בזה לפי"מ שפירש"י פ' אלו טרפות (נ"ח ע"ב) דהא דאמרי' באוני דריאה לית הילכתא כוותי' דרבא ביתרת אף דבעלמא יתר כנטול דמי הוא משום דקים להו לרבנן דאורחייהו בהכי עייש"ה, ולכאורה כיון דרוב בהמות אין בהם יותרת נימא דהמיעוט שיש להם הם טרפות מטעם יתר כנטול (ואף שהם חיות יותר מי"ב חודש הא יתר כנטול יכול לחיור כמש"כ הרשב"א] אע"כ קים להו לרבנן דהמיעוט שיש להם יותרת בדרי דאוני אינו מחמת קלקול שבגופם, אלא עיקר גידולן כך הוא וא"כ לא נחשב אצלם יותרת ולא שייך בזה יתר כנטול דאף בחסר כה"ג הי' כשר אי הוי קים לן דהכי רביתייהו כדמוכח ברא"ש ר"פ אלו טרפות שכתב יש עופות שאין להם מרה ואין להטריפן כיון דכל אותו המין אין להם זהו טבע שלו, ומ"מ אין להתיר בשביל זה שאר בע"ח שאין להם מרה כדאמר לקמן גבי עינוניתא דורדא, שאני התם דכל מין בהמות אחד הוא ואפי' זו דקה וזו גסה, הילכך הואיל ויש בהמות דהוי רביתייהו לא מיקרי יתרת אפי' בשאר בהמות אבל עופות חלוקין במינם זמ"ז עיי"ש, ובמעדני יו"ט שם:

וה"ה כאן י"ל דהא דמכשירין בנחסר הלשון כל שלא ניטל רובו משום דקים להו דיש בהמות שבטבען כך הוא שנחסר אצלם מיעוט הלשון הילכך אף דברוב בהמות אינו כן מ"מ לא נחשב מום כיון דהמיעוט שהם כך היינו רביתייהו ולא נחשב אצלם חסרון כלל:

ובזה יובן מה דאמרי' במתני' ועוד ג' הוסיף אמרו לו לא שמעתי אלא את אלו, ובתוך הג' שהוסיף, אחת מהן הוא פיו דומה כשל חזיר, ולכאורה קשה מהיכי תיתי לומר שאין זה מום הרי אין לך שינוי גדול מזה [עי' לעיל (ד"ג ע"ב)] ומה בכך שלא שמעו, וכ"כ קשה על ניטל רוב הלשון, ועי' תוס' חולין (כ"ח ע"ב) דא"א להפריד העור ולבדוק דאין לך מום גדול מזה, אף שלא נמנה בין המומין, אך לפי הנ"ל ניחא דכיון דלא שמעו את אלו מספקא להו אולי אינו מום דאפשר שהמיעוט בהמות שהם כך היינו רביתייהו: ועי' לקמן במתני' ר"י אומר שתי ביציו אחת גדולה כשתים שבחברתה ולא הודו לו חכמים, ולכאורה למ"ל כשתים בחברתה ומ"ש מאזנו אחת גדילה ואחת קטנה במראה אבל לא במדה דהוי מום אף שאינה כשתים שבחברתה, אע"כ קים לי' לר"י דהמיעוט שביצה אחת שלהן גדולה מחברתה אורחייהו בהכי כל שאינה גדולה כשנים שבחברתה ולרבנן אף בכה"ג הוי רביתייהו, ולא באתי בזה רק להעיר ואכתי צ"ע:

תוכן העניינים

ראשית בכורים (בכורות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה