ראשית בכורים (בכורות)· רבי אברהם וינברג
בכורות · דף לח.
דף לח.
(דף ל"ח.) ברש"י ד"ה אין מדרס לכלי חרס שישבר אם אדם ישב עליו עי' בגה"ש להגרעק"א שהקשה מש"ס שבת (פ"ד.) דילפי' מקרא דאינו טמא מדרס, וכאן משמע דהא דאין מדרס לכ"ח הוא מצד הסברא מפני שאינו ראוי לישיבה, ולחומר הנושא נראה ליישב דהנה בתוס' שבת שם הקשו מהא דכיפת שאור שיחדה לישיבה מטמא מדרס, ותירצו דיש במינו טהרה במקוה, וע"כ דכך קבלו חז"ל לדרוש דסגי ביש במינו טהרה, דכל שיש לו קצת השתוות לאדם מטמא מדרס, וא"כ י"ל דגם כלי חרס יש לו השתיות בחד צד דיש לו טהרה ע"י חזרה לכבשונות כמש"כ התוס' זבחים (צ"ו.) ד"ה אלא וכיון דשקולין הן הי מינייהו מפקית, אך כיון שיש סברא גבי כלי חרס משום שאינו ראוי כ"כ לישיבה [עי' שיטמ"ק כאן ומאירי שבת פ"ד] זה מגלה למעט כלי חרס ולרבות כופת שאור שיחדה לישיבה, ומצד סברא זו בלבד שאינו ראוי לישיבה לא הוי ידעי', דלא דמיא לעמוד ונעשה מלאכתינו דשם השינוי הוא בהצורה וכאן רק בהחומר, אך כיון דגלי קרא שמעי' דאף שינוי החומר חשוב שינוי ודו"ק:
שם תוד"ה הרי וכו' ועוד אמרי' בפ' המפלת דאבן היוצא מן התנור טפח דחשוב יד להוציא טומאה דלא עדיפא מגב, ואין לומר דעדיפא וכו', לכאורה למ"ל להביא ראי' דלא עדיפא יד מגבו ואיך הי' ס"ד דעדיף, אך י"ל דכיון דהיד אינו מגוף הכלי, ואפ"ה גלי קרא דמכניס ומוציא משום דמשמש הכלי, והיד הרי הוא משמש את התוך דע"י כן עדיף לבשל ולהשתמש בתוכו, ס"ד דעדיפא מגב שהוא מגוף הכלי ואין לו תוך, ודמיא למש"כ התוס' ע"ז (י"ב ע"ב) לבאר מחלוקת אביי ורבא גבי בת תיהא דלהאוסר אף שחזק ומזיק לו מ"מ כיון דמשום גזירת שתי' נאסר והמשקה אינו מזיק נחשב כשותה אף שמזיק, ה"ה כאן אף שאין לו תוך מ"מ כיון שאינו כלי מצד עצמו רק מחמת שימוש הרי משמש אף את תוכו, ולפי האמת שאינו מקבל טומאה הטעם כמאן דמתיר גבי בת תיהא משום דלא עדיף משותה ממש, ועי' תוס' סוכה (ל"ז.) ד"ה דבעינא מש"כ לחלק בין דופני הכלי לש לים ובית יד: