ראשית בכורים (בכורות)· רבי אברהם וינברג
בכורות · דף כו.
דף כו.
(דף כ"ו) תוד"ה התולש וכו', ועוי"ל דקדשי מזבח שיש עליהם קדושת הגוף בטל הצמר אגב הבהמה אף אותו שנתלש ובר העמדה והערכה חשוב, ולא דמי לקדשי בה"ב וכו', החלוק הוא דבקדשי מזבח אין הצמר קדוש מחמת עצמו רק מחמת הבהמה דהא הוא הקדיש למזבח והצמר לא חזי למזבח אלא דממילא נתפשטה הקדושה אף על הצמר, תדע דאף אם משייר בפירוש הגיזה לא מהני כבר"פ ראשית הגז (קמ"ה.) וכיון דהקדושה נובעת מכח גוף הבהמה, העמדתה והערכתה מועיל אף להצמר שכבר נתלש ממנה, משא"כ בקדשי בה"ב דקדושת הצמר מחמת עצמו הוא דהא בידו הי' להקדיש הבהמה ולהשאיר הצמר, וכשהקדישו הוא קדוש מחמת עצמו הילכך אינו נגרר אחר הבהמה ואין העמדתה והערכתה מועלת לו, ודמיא להך דתמורה (ד"י.) אמר ריו"ח הקדיש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר, ושם בגמ' מאי קמ"ל אם שיירו משויר ועובר לאו ירך אמו וכיון דמצי משיור לי' אף אם הקדישו יחד עמו יש לו קדושה בפ"ע, אבל בר פדא דס"ל דלא מצי לשייר לו אינו קדוש בפ"ע ויש עליו תורת ולד חטאת עייש"ה וה"ה בזה דקדושת מזבח כיון דלא מצי לשייר הגיזה נגררת אחרי' משא"כ בקדשי בה"ב דמצי לשיירו אף שלא שיירו נידון בפ"ע, ומ"מ כיון דבשעת חלות הקדושה הי' הצמר מחובר א"א לפדות בלי העמדה והערכה [ועי' עוד דוגמא לזה בתוס' כתובות (ס"ד ע"ב) ד"ה מיחזי דכיון שאפשר להתפייס היום או למחר אין כל ימי השבוע מצטרפין ולא מיקרי הבלעה עיי"ש]:
באו"ד וכן שופר של עולה כו' משמע דמועיל בו פדיון עי' רש"י קידושין (נ"ה) ד"ה אלא:
באו"ד ומיהו קשה בהך שמעתין דכיון דבעי הצמר פדיון האיך שייך למיגזר דילמא משהי לי' והא צריך לפדותו ומה הי' מרויח, עי' תוס' ביצה (ד"ה ע"ב) ד"ה ובקש ואולי ס"ל דכיון דלכתחילה אסור לחללו על שו"פ נחשב שאינו שוה כלום דודאי לא יעשה דבר שאסור לכתחילה:
בגמ' התולש צמר מעולה תמימה מהו, תולש מי איכא מאן דשרי פירש"י הא ודאי רשע הוא, עי' ריט"א שהק' הא קימ"ל תולש לאו היינו גוזז ואינו עובר אלאו דלא תגוז ואמאי נקרא רשע עיי"ש, אך י"ל לפימש"כ התוס' לעיל דאף דתולש לאו היינו גוזז מ"מ אסור מדרבנן, ובאיסור דרבנן נמי מיקרי רשע כדאיתא ביבמות (ד"כ.) וכמש"כ בתניא לקו"א פ"א עיי"ש, עוד י"ל דיש כאן איסור מטעם כחישה דהגיזה מכחשת כדמבואר בחולין (קל"ה.) ואיסור כחישה אפשר שהוא מה"ת משום לא תעשון כן וגו', עי' ע"ז (י"ג ע"ב) או מצד הסברא כמו מכירה באטלז שהוא ג"כ מה"ת כמש"כ בתוס' זבחים (ע"ה ע"ב):
שם בגמ' כי תיבעי לך דעולה מאי כיון דלאו לכפרה אתי משהי לה או דילמא כיון דעולה נמי מיכפרא אעשה לא משהי לה ולא איפשטא, וכ"פ הרמב"ם פ"א מה' מעילה דהוי ספק, ויש להעיר אמאי לא פשיט לה מש"ס ערכין (כ"א.) חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותן, ופירש"י אע"ג דעולה מכפרא אעשה הואיל ולאו חובה הוא עלי' לא חשוב לה כפרה ואתי לשהויי עיי"ש, וי"ל דבאמת ספיקא הוי דילמא משהי לה, ומ"מ ממשכנין אותו דכל שאינו ודאי דלא משהי לה ממשכנין, או י"ל לפימש"כ התוס' ר"ה (ד"ו.) ד"ה יקריב דהא דממשכנין בחייבי עולות הוא בדחזי' שהוא מתרשל ומוציא הוצאות חנם שלא לצורך עיי"ש, וא"כ כאן דלא חזי' שום התרשלות אפשר דאין לחוש דילמא משהי לה:
פרק רביעי (שם ע"ב) תוד"ה מלאתך יכו' וא"ת האי ביום חמשים הוא ולא הוי כעין בכור בניך וצאנך תתן לי דלאחר שלשים ובשיטמ"ק הביא תירוץ ע"ז בשם תוס' חיצוניות וז"ל וי"ל דביכורי יחיד איני מביא בעצרת עצמו עיי"ש, וצריך להבין אמאי לא יוכל להביא בעצרת עצמו ומה סרך איסור יש בזה, וראיתי בריט"א שכתב דכיון שלכתחילה צריך להביא קרבן עם הבכורים כמש"כ הרמב"ם בפ"ג מה' בכורים, וקרבן זה אינו דוחה יו"ט, הילכך אין מביאין בכורים בעצרת עכתו"ד:
וא"ת כיון דבדיעבד אם הביא בכורים בלא קרבן יצא י"ח שוב חשוב זמן הבאת בכורים [כמש"כ התוס' פסחים (ד"ה.) דכיון דבדיעבד אם שחטו הפסח קודם התמיד כשר חשוב זמנו], אך לק"מ דהא קימ"ל אין מביאין בכורים קודם לשתי הלחם ואם הביא כשר כדאיתא במנחות (ס"ח) וברמב"ם פ"ז מה' תו"מ, יא"כ כדילפי' בכור מבכורים דצריך להמתין נ' יום לא ילפי' מדיעבד של בכורים רק מלכתחילה דידי' דהא דיעבד אף בתוך נ' כשר וכיון דרק מלכתחילה ילפי' אתי שפיר הא דצריך להמתין עד נ"א דלכתחילה אינו מביא בכורים ביום נ' שהוא עצרת מפני הקרבן שלו וז"פ:
בגמ' אם אמר לו הכהן בתוך הזמן תנהו לי ה"ז לא יתן לו מ"ט אמר ר"ש משום שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות וכו', הא דהוי רק נראה כמסייע וכו' ולא מסייע ממש משום דאין ההנאה מגעת אליו ממש דהזן בהמת חברו דומה למי שהלך למדה"י ובא חברו וזן את אשתו שהניח מעותיו על קרן הצבי, יעי' בתשו' בית יעקב סי' קס"ה שנסתפק בזן את בהמתו וכתב דתליא בב' תירוצי התוס' ב"ק (ל"ד ע"ב) ד"ה הב"ע עיי"ש, אך בזה י"ל דאף אי נימא דבעלמא זן את בהמתו אינו דומה לזן את אשתו מ"מ כאן אפשר דמודה משום דמצי טעין כיון שהוא בהמת הקדש והנאה לשבט כהנים ימצאו הרבה בני אדם שיתנדבו לזון אותה, ע"כ לא נחשב מהנה להבעלים ואינו אלא נראה כמסייע בבית הגרנות ולא מסייע ממש: