אור ברסלב
ראשית בכורים (בכורות) בכורות › דף יג:

ראשית בכורים (בכורות)· רבי אברהם וינברג

בכורות · דף יג:

דף יג.

דף יג:

(שם ע"ב) בגמ' לעמיתך למ"ל וכו' יש להעיר לפי"מ דאיתא בתו"כ הובא ברש"י עה"ת לדרוש משם מנין כשאתה מוכר מכור לישראל חברך וכו' הרי איצטריך קרא דלעמיתך לכך, ולפי הנראה הוי דרשא גמורה ולא אסמכתא וקרא איצטריך היכא דצריך לטרוח ולהשתדל לקנות אצל ישראל או למכור לו, דאם שניהם עומדין לפניו פשיטא דישראל קודם כדאיתא בפ' איזהו נשך (ע"א.) וכן ראיתי בס' דברי דוד להט"ז שם בפ' בהר עיי"ש וקשה כנ"ל: אך י"ל כיון דב' פעמים לעמיתך כתיבי חד גבי מוכר וחד גבי לוקח חדא דרשינן לענין דאין אונאה לעכו"ם או לקנינם, ואידך שיקנה רק אצל ישראל דמדגלי קרא גבי לוקח ידעינן אף למוכר, ואף דבש"ס ב"מ (נ"א) עבדי' צריכותא דמוכר וליקח מ"מ מאחר דגלי קרא דאין לחלק ביניהם שיב לא איצטריך ב' פעמים לעמיתך וילפי' מינה תרתי וז"פ:

רש"י ד"ה איבעי לי' לעיוני ומדלא עיין אחולי אחיל והוי משיכתו משיכה גמורה, קשה לי אמאי לא נימא איסורא לא ניחא לי' למיקני כדאמרי' בפ' השואל (ק"ב) ועי' רא"ש פכ"ש ובשו"ע או"ח סי' תמ"ח ס"ב ובט"ז ומג"א שם:

ואולי י"ל עפימש"כ המג"א סי' תקפ"ו סק"ה דע"ז של נכרי והישראל חייב באחריותה מיקרי ע"ז של ישראל לענין שאינו מועיל בה ביטול ומדמה לה לחמץ דעובר בקבלת אחריות עיי"ש, ולכאו' הא בחמץ גלי קרא בל ימצא לרבות גורם לממון אבל בע"ז דליכא קרא מנלן, אע"כ כיון דבע"ז כתיב לא ידבק בידך מאומה מה"ח ומטעם זה אף אפרה אסור ואפי' פחות משו"פ כמש"פ הרמב"ם בפ"ז מה' עכו"ם ופי"א מה' מ"א הרי דבע"ז אסרה תורה אפי' שום צד ממון, ע"כ אמרי' בזה גורל"מ כממון דמיא וכמו שאסור כ"ש בכמות ה"ה לכ"ש באיכות היינו קבלת אחריות דהוי קנין קלוש, ועי' ר"ח פסחים (ד"ל.) גבי בעירו חמירא דבני חילא וכו' ועי' תוס' פסחים (כ"ט ע"ב) דאפר גרע מגורל"מ, זהו טעמו של המג"א לפענ"ד:

ולפי"ז יובן גם כאן אף דבעלמא קימ"ל איסורא לא ניחא לי' דליקני מ"מ כיון שמשך והע"ז נמצאת ברשותו ובידו להתרצות לזכות בה נחשב שיש לו בה צד ממון ועכ"פ חשוב מאומה מן החרם כיון שעשה פעולת קנין ואינו מחוסר אלא רצון, ואף דבחמץ נתרבה גורל"מ ואעפי"כ אינו עובר בכה"ג כמש"כ הרא"ש פ' כ"ש ובט"ז סי' תמ"ח עיי"ש י"ל דע"ז חמור בפרט זה מחמץ מדכתיב מאומה מן החרם, וכמו דחמירא לענין משהו ולענין אפרה: ועי' רש"י ע"ז (מ"ב.) ד"ה אלא וכו' גזירה דילמא מגבה לה וקני לה בהגבהה וכל דבר הפקר כגון מציאה נקנה בהגבהה עיי"ש ולכאו' גם שם נימא איסורא לא ניחא לי' דליקני דאף אי מגבה לה הרי אינו רוצה לקנות אך לפי הנ"ל ניחא, וכ"מ בריטב"א ע"ז (נ"ג ע"ב) סוד"ה אבל שהקשה היכי סגי להו בביטול להנהו דמעיקרא כיון שזכה בהם ישראל קודם ביטול וכו' עיי"ש, ולכאורה מאי קשיא נימא איסורא לא ניחא להו למיקני, אע"כ כנ"ל דבע"ז אינו מועיל הא דאיסורא לא ניחא לי' למיקני דכיון שעשה פעולת קנין ואינו מחוסר אלא רצוי נחשב מאומה מן החרם:

ועפי"ז יש להבין גם דברי התוס' בשמעתין ד"ה ה"ק שהקשו וא"ת והא איכא מי שפרע עיי"ש ולכאו' מה בכך דאיכא מי שפרע הא מ"מ לא קנה הע"ז במעות גרידא ואינו נחשב ע"ז של ישראל [ועי' מג"א סי' ת"נ ובשו"ע של הרב שם סכ"ז וז"ל אסור לישראל להיות שליח לגוי לקנות לו חמץ בפסח ואפי' במעותיו של גוי ואפי' אינו מושך החמץ מרשות הנכרי אלא נותן לו דמים בלבד לפי שי"א שישראל קונה מטלטלין מגוי בכסף בלבד וכו'] אע"כ דע"ז כיון דחמירא כולי האי דכתיב לא ידבק בידך מאומה וגו' אסור אפי' בקנין כ"ש ואפי' בקנין לענין מי שפרע נחשב ע"ז של ישראל:

תוד"ה דכיון וכו' ואע"ג דבשאר מקח טעות לא אמרי' הכי שאני לוקח גרוטאות מיד עכו"ם דאיבעי לי' לאסוקי אדעתי' טפי שמא יש בהן עכו"ם, יש להעיר מהך דע"ז (נ"ג.) מכרה או משכנה רבי אומר ביטל וחכ"א לא ביטל, ולא מיבעיא אי ס"ל לאביי כמ"ד שם דבמוכר לישראל אף לרבנן בטל ודאי קשה דהא מקשי' שם מהך דגרוטאות ומשני' דהנכרי לא ידע שיש שם ע"ז וזה ודאי לא שכיח שישכח העכו"ם שנתערבה שם ע"ז ושוב לא הוי לי' לישראל לאסוקי אדעתי', אלא אפי' נימא דס"ל לאביי כמ"ד שם דלרבנן אף במוכר לישראל לא ביטל, מ"מ לא שכיח שימכור נכרי ע"ז שלו לישראל דהי' לו לחוש שמא יפסידנה הישראל ולא הוי לי' לישראל לאסוקי אדעתי' ואמאי לא הוי מקח טעות וצ"ע כעת:

תוכן העניינים

ראשית בכורים (בכורות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה