אור ברסלב
ראשית בכורים (בכורות) בכורות › דף יא.

ראשית בכורים (בכורות)· רבי אברהם וינברג

בכורות · דף יא.

דף י:

דף יא.

(דף י"א.) בגמ' וכמה אמר רב יוסף אפי' פטרוזא בת דנקא, יש להסתפק אי אפי' דהכא דוקא או לא, עי' פ' אלו טרפות אפי' כטרפא דאסא ובר"ן שם דמדמה לה להא דאפי' מיל אינו חוזר, ועי' ט"ז יו"ד סי' ל"ו ס"ק י"ד ומהרי"ט חיו"ד סי' ל"א, והנה אי נימא דאפי' דכאן לאו דוקא, אכתי יש להסתפק אי יועיל הפדיון בשה שאינו שו"פ כהך דכריתות (ד"י ע"ב) לאו אורח ארעא לאתויי פחות מפרוטה, או דילמא כאן שאני דאינו מביא למקדש רק לכהנים, ולפימש"כ לעיל (ד"ט) דגבי פ"ח בעי' הפרשה הראוי' לנתינה לא יועיל דפחות משו"פ לא חשוב נתינה, וכן מוכח קצת מהא דאמרי' בגמ' שה אחד של בן, לוי פטר כמה פ"ח ואמאי לא קאמר שפוטר את כולן אע"כ משום דלא מטי שו"פ לכל חד, ולזה העירני ח"א:

שם בגמ' מי שיש לו פ"ח ואין לו שה לפדותו פודהו בשויו, ראיתי מקשים לדעת הרמב"ם דהא דמהני לדידי שוה לי גבי פדיון הבן לאו דוקא בגברא רבא כרב כהנא אלא בכל אדם ומיישבים דבריו לפי שיטת הבה"ג שם, א"כ גם כאן מדעתו דכהן הלא סגי אם יקבל כלי שוה כ"ש ויאמר לדידי שוה לי, ולפי"מ שאבאר אי"ה לקמן בפ' יש בכור (דנ"א.) שיטת הרמב"ם בזה לא קשה מידי, תדרשנו משם:

תוד"ה הפודה לא דמי לתורם משלו על של חברו וכו' דהתם כתיב גם אתם לרבות שלוחכם ובעי' מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם אבל הכא לא כתיב בעלים עכ"ל הרי תפסו דהטעם שאחר יכול לפדות שלא מדעתו הוא משום דלא כתיב בעלים גבי פ"ח:

אך בתוס' ב"ק (ס"ח ע"ב) מבואר טעם אחר בזה שכתבו בזה"ל וי"ל דפטר חמור לא דמי לכרם רבעי דכיון דאסור בהנאה הוי כמו הקדש לענין זה שיכול כל אדם לפדותו ולא הוי ממש כמו הקדש דהקדש פשיטא לן דפדיונו פדוי לפודה ובפ"ח מסקינן דפדוי לבעלים עכ"ל עיי"ש, הרי דעיקר הטעם שיכולין לפדות פ"ח שלא מדעת בעלים הוא משום דאסור בהנאה ולולא זאת לא הי' מועיל שלא מדעתו אף דלא כתיב בעלים כמו שאינו מועיל במע"ש ונטע רבעי:

ודברי התוס' ב"ק הנ"ל צריכין ביאור, כיון דפ"ח פדיונו פדוי לבעלים משום דקני לי' לביני ביני ומטעם זה נחשב כולי' דבעלים כמש"כ רבינו גרשום וכדמוכח מהא דהגונב פ"ח של חברו משלם תשלומי כפל לבעלים ופירש"י דהוי כאילו השתא דידי' עיי"ש, וא"כ האיך אפשר לדמותו להקדש לענין שכל אדם יכול לפדותו הא הקדש שאני דהוי ממון גבוה ואין להם לבעלים קנין בו, משא"כ בפ"ח דנחשב ממון בעלים וכמה שנתבאר לעיל (ד"י ע"ב) דנחשב שלו, ומוכרח לומר דהתוס' כאן ס"ל דפ"ח שו' לכל איה"נ דלא חשיבי שלו, וכדמוכח בתוס' רי"ד קדושין (נ"ח) [ולא אזלי בשיטת רש"י ור"ג והרא"ש דשמעתין] וע"כ מדמו לי' להקדש, והא דהגונב פ"ח של חברו משלם תשלומי כפל אינו מפני שהוא עכשיו שלו [כפירש"י ור"ג] אלא דלענין זה סגי במה שיש לו לאחר מכאן דמחמת זה קרינן בי' וגונב מבית האיש וכדמוכח קצת מלשון הרמב"ם פ"ב מה' גנבה ה"ג עיי"ש, ומה"ט נמי פדיונו פדוי לבעלים, והטעם בזה אפשר מדחזינן דשה שפודה בו הפ"ח מותר בהנאה והוא מילתא דתמיהא כיון שאין השה נתפס באיסור האיך ניתר החמור וכדאמרי' בגמ' דהיינו טעמא דר"ש דס"ל פ"ח מותר בהנאה דאין לך דבר שפדיונו מותר והוא אסור, ולר"י מוכרח דגזיה"כ הוא שהפ"ח אינו אסור אלא עד שעת פדיון וכשפודין אותו נעשה כדבר שלא נאסר מעולם [וכדמצינו כה"ג באיסורי דרבנן דלאחר שנסתלק האיסור מן העולם נחשב כאילו לא נאסר מעולם, כמש"כ התוס' ביצה (ל"א ע"ב) ד"ה ונפחת לענין טבל וכן מצינו בכ"מ, אך רק באיסורי דרבנן ולא באיסורי תורה, אלא דכאן גבי פ"ח חידוש הוא שחדשה תורה כך, ע"כ פדיונו פדוי לבעלים דאם דנין עליו אחר שנפדה רואין אותו כאילו לא נאסר מעולם, ומחמת זה לא דמי בפרט זה להקדש, אבל כשבא לפדותו כיון דעכשיו אכתי אסור דינו כהקדש דאין צריך דעת בעלים, וזהו שכתבו התוס' דהוי כמו הקדש לענין זה וכו' ולא ממש הוי כהקדש וכו' עיי"ש]:

עי' השמטה והנה המלמ"ל פ"ד מה' תרומות נתקשה בדברי התוס' דשמעתין וז"ל ודברי התוס' הללו שגבו ממנו דהרי הא דקימ"ל ששא"כ מתרומה ילפי' לה, והתם גלי קרא ואמר אתם גם אתם מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם א"כ פשיטא דבכל מקום דמהני שליח בעי' דומיא דתרומה, וד' התוס' צריכין אצלי תלמוד עכ"ל, וכוונתו בזה כיון דהתוס' כאן תפסו דפ"ח נחשב שלו [ולא אזלי בשיטת התוס' ב"ק הנ"ל דמשום שאסור בהנאה הרי הוא כהקדש אלא בשיטת רש"י ור"ג הנ"ל דמדחזינן דמשלם תשלומי כפל לבעלים ופדיונו פדוי לבעלים ע"כ דחשוב שלו] א"כ הא דאחר יכול לפדותו הוא רק בשליחותו וכל היכא דבעי' שליחות צריך להיות מדעת המשלח כמו בתרומה: ולפי הנראה דעת התוס' לחלק דהיכא דמפורש בעלים ובעי' שיעשה הדבר בעצמו אלא דשליחות מהני משום דשלוחו של אדם כמותו והפעולה מתיחסת על המשלח בזה בעי' שימנהו שליח בפירוש או שיהי' זכות גמור דאז אנן סהדי דניחא לי' בשליחותו והוי כאילו עשהו שליח בפירוש כמש"כ התוס' כתובות (י"א.), אבל אם אין לנו גילוי דעת על השליחות, ועשה השליח הפעולה שלא מדעת בעלים אפי' באו בעלים אח"כ ואמרו דניחא להו לא מהני דא"א ליחס המעשה על המשלח כיון שלא נעשה בשליחותו ופעולת חברו לא מהני אפי' אין שום מניעה מצדו, אבל היכא דלא כתיב בעלים דאין עיכוב בדבר שיעשוהו בעלים דוקא, אף דאין רשות לזולתו לעשות בשלו בע"כ, מ"מ אם באו בעלים אח"כ ואינם מוחים וכ"ש באמרו דניחא להו מהני דבזה לא בעי' שתתיחס הפעולה על בעל החפץ רק שלא תהי' מניעה מצדו, וזהו החילוק שבין תרומה לפ"ח, ולפי"ז הא דהפעולה פ"ח של חברו פדיונו פדוי זהו רק אם ליכא עיכוב מצד הבעלים, אבל אם עומד ומוחה לא מהני, ובזה פליגי התוס' דשמעתין עם התוס' ב"ק, דלדברי התוס' כאן אם הבעלים מעכבין לא יועיל הפדיון, ולשיטת התוס' דשם אפי' אם מעכבין מועיל הפדיון דעכשיו אינם בעלים כלל משום דהפ"ח אסור בהנאה:

ולדעת הריטב"א קדושין (כ"ד) שכתב דמהא דהפודה פ"ח ש"ח פדיונו פדוי איפשטא האיבעיא דנדרים (ל"ו.) דיכול לתרום משלו על של חברו, אין שום חילוק בין תרומה לפ"ח, נמצא לפי"ז דיש ג' שיטות בזה:

והנה עמש"כ לעיל דכל היכא דבעי' בעלים לא מהני אם עשה אחר הפעולה שלא בידיעתם ובאו הבעלים אח"כ ואמרו שמתרצים, אלא בעי' שליחות מפורש או שיהי' הדבר זכות גמור, יש לי מקום עיון בדברי הריטב"א קדושין (מ"ד ע"ב) שכתב בזה"ל וכן באומר לראובן זכה בכסף לאחותך ותתקדשי לי בו ושמעה ונתרצה הרי היא מקודשת למפרע משעה שזכה לה עיי"ש, והא בקדושין בעלים בעי' ואעפי"כ מהני מה שנתרצתה אח"כ כששמעה אף דמתחילה לא מינהו שליח ולא הוי זכות גמור:

אך י"ל כיון דמצד המתקדשת לא בעי' שום פעולה למעשה הקדושין אלא רצונה והסכמתה כמש"כ הר"ן נדרים (ד"ל.) שהיא מבטלת דעתה ורצונה ומשוי נפשה אצל הבעל כדבר של הפקר, ע"כ לא בעי' מצדה שליחות מפורש רק שלא תהי' מניעה מצדה, ולזה סגי במה שנתרצתה כששמעה, וכמש"כ האבני מלואים סי' כ"ז ס"ק ו' דעל רצון האשה לא בעי' עדים מה"ט כיון דעיקר הקדושין מצד הבעל עיקר דבר שבערוה היא מצדו ולכן לא בעי' עדים אלא לגוף הקדושין ששמעו מן המקדש אבל רצון האשה סגי בהודאתה עיי"ש, וכמו דלא בעי' עדים על הסכמתה כ"כ לא בעי' שליחות מפורש, דהא דבעי' בעלמא שליחות מפורש הוא כדי שתתיחס הפעולה על המשלח, משא"כ בזה דמצדה לא בעי' שום פעולה רק הסכמה בעלמא, ועי' תוס' ב"מ (כ"ב.) ד"ה ואם, ובחידושי לפ' האיש מקדש הארכתי בזה אכ"מ:

תוכן העניינים

ראשית בכורים (בכורות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה