אור ברסלב
ראשית בכורים (בכורות) בכורות › דף טז.

ראשית בכורים (בכורות)· רבי אברהם וינברג

בכורות · דף טז.

דף טו:

דף טז.

(דף ט"ז) תוד"ה ותמורה וא"ת מ"ש מולדות דאיעבר ואיתילד לאחר פדיונן דחשבי' לעיל ולד צבי ואיל, וי"ל דולדות אין בהם קדושה אלא מכח אמן וכיון שנפדית פקעה קדושתו לגמרי כצבי ואיל וכו' אבל תמורה קדושה בההיא וכו':

לכאורה עלה בדעתי לבאר החילוק שבין ולדות לתמורה עפי"ד הש"ס נדרים (י"א ע"ב) דבעיקרו קמתפיס ה"נ מתפיס בעיקר הקדושה שהיתה לפני הפדיון עייש"ה, והא דלא קרבה אע"ג דתמורה שקודם פדיון קרבה כמה שהוכיחו התוס' דאפי' תמורת בע"מ קרבה, י"ל דהתם גזיה"כ הוא דילפי' לעיל (ט"ו ע"ב) מאם נקבה ועי' שיטמ"ק שם דקאי על הקרבה, דקדושה ידעי' כבר מרע בטוב:

שוב נתתי אל לבי דהא ליתא דזה שייך רק התם דיכול להתפיס קונם אף בשלמים דליתנייהו בעולם דאם אמר ככר זה כשלמים אפי' אין לו בהמת שלמים חלה ההתפסה משא"כ גבי תמורה דאינו יכול להמיר רק אם יש לו בהמה קדושה, א"כ האיך אפשר לומר דבעיקרו מתפיס היינו בהקדושה שהי' בה כבר הא מ"מ עכשו ליתא בעולם ואין לו על מה להמיר:

ע"כ נ"ל לפרש באופן אחר דהטעם שאין הולדות קדושים כלל, הוא עפי"ד הש"ס חולין (ס"ט) דאין לאסור וולד הנולד מבהמה שיש בה אבר היוצא משום דמבלבל זרעי' עיי"ש ואף בזה כיון דלאחר הפדיון גוף הבהמה חולין רק דיש בה צד קודש לענין גיזה ועבודה אי אפשר שיתקדש הולד מחמת זה דהא מיבלבל זרעי' וכשתתפשט קדושה מועטת הלזו בכל הולד לא נשאר כלום משא"כ בתמורה שיכול להתפים התמורה רק בהצד מקודש נשאר בה וכל התמורה נתפסת בצד מקודש הלזה, ואף דקימ"ל אין ממירין באברים היינו דוקא היכא דשייר משא"כ הכא שהתפיס בכל הקדושה שיש שם וכדמבואר בתוס' תמורה (כ"ו.) ד"ה מהו ודמיא להך דגיטין (מ"ג.) הכא לא שייר בקנינו, וזהו שכתבו התוס' אבל תמורה קדושה בההיא כלומר בצד המקודש בלבד, ומש"כ כיון דגליא קרא דחלה על בע"מ קבוע ה"ה דחל לאחר פדיונה הפי' הוא משום דחלק זה של גיזה ועבודה הרי לא נפדה והוא קדוש כבתחילה כדמבואר לעיל דהיינו טעמא דהדרא לאיסורא קמא ואף שאינה ראוי' להקרבה הא גם בע"מ אינו ראוי ואעפי"כ התמורה נתפסת בו:

וראי' לזה ממה דאמרי' בשמעתין וזה שם אמו עליו תמורת קדשים מקריא מה קדשים לא מתאכלי אלא בפדיון וכו' ולכאו' מה זה דאמרי' תמורת קדשים מקריא, ואמאי לא מקריא תמורת פסוה"מ ומה זה דקאמר מה קדשים לא מתאכלי אלא בפדיון הרי כבר נפדית, אך הוא הדבר דהתמורה אינה בכל הבהמה שהיא פסוהמ"ק לאחר פדיון אלא בהצד שנשאר קדוש אפי' לאחר פדיון שאינו מועיל בו פדיון ודו"ק היטב:

ועי' קצת דוגמא לזה בשו"ע הרב סי' תמ"ז ס"א דמכירה לנכרי חוץ מדמי איסור נחשב כמפריד האיסור מן ההיתר, ואף דשם פסק דבלח בלח שלא יצויר להפריד בפועל אינו מועיל, הרי דעת כמה פוסקים דאף בלח מועיל אלא דשם אזלי' לחומרא עי' בקו"א שם, אבל נ"ד מעמידין על עיקר הדין דכשהוא ממיר לאחר פדיון הוי כמפריד צד המקודש וממיר עליו ודו"ק:

באו"ד, אבל תמורה דלפני פדיונה קרבה ועדיפא מוולדות, הא דעדיפא מיולדית נ"ל דהוולדות דעיקר קדושתן מכח האם לא עדיף מהאם עצמה, אך בתמורה יש טעם אחר, עפי"ד הש"ס פסחים (ל"ח) דבחלה של מע"ש יוצא י"ח מצה אף שאינה ראוי' לאכול בכל מושבות מ"מ כיון דבמע"ש בלבד יוצאין ובחלה בלבד ג"כ יוצאין א"א לומר דמשום שהיא חלה נפקא מכלל מצה דהא חלה בעלמא לא נפקא מכלל מצה עי' ברש"י שם, וה"ה בזה כיון דבע"מ יכיל לפדות ומצותו בכך והקדושה נתפסת על הקרבן אם לא הי' דרך תמורה מה אמרת כיון שהיא דרך תמורה לא יועיל בזה אמרי' כיון דעל תמימה חלה התמורה הרי דאין איסור התמורה מעכב חלות הקדושה ה"ה בבע"מ, משא"כ בולדות דלא שייכא סברא זו:

רש"י ד"ה לאתויי חלבו וכו' וכללא דרישא לא איצטריך לאתויי חלבו דשרי דהשתא וולדן דכגופן דמי דעובר ירך אמו הוא שרי כ"ש חלבו דמיא בעלמא: יש לדקדק וולדן דכגופן דמי מסתברא טפי שתועיל להם פדיון אמם משא"כ בחלב דלאו כגופו דמי [עי' שבת (ק"ז ע"ב) הושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעי' חייב משום עוקר דבר מגידולו, ושם (צ"ה.) ברש"י דחולב אינו חייב משום קוצר דלאו מחובר הוא אלא פקיד ועקיר] וכיון דקודם פדיון החלב הי' אסור מה"ת כדאיתא במעילה (י"ב ע"ב) אינו פשוט כ"כ שהפדיון הועיל להחלב כמו להולד דהוי טפי כגופו כנ"ל, וצע"ק:

תוכן העניינים

ראשית בכורים (בכורות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה