אור ברסלב
ראשית בכורים (בכורות) בכורות › דף ה:

ראשית בכורים (בכורות)· רבי אברהם וינברג

בכורות · דף ה:

דף ד.

דף ה:

(דף ה' ע"ב) בגמ' תנא דידן סבר גלי רחמנא בקדושת דמים וה"ה לקדושת הגוף וריוה"ג סבר גלי רחמנא בקה"ג וה"ה לקדו"ד וגמר קדושת דמים מקדושת הגוף, עי' בפי' ר"ג ובשיטמ"ק דלתנא דידן דגלי רחמנא בקדושת דמים כ"ש בקדוה"ג [וה"ה פי' כ"ש ועי' מהרש"א פסחים (מ"ג.) בתוד"ה ואלו] אבל לריוה"ג לא הוי כ"ש ע"כ קאמר וגמר וכו' משום דקדושת מזבח מסתבר טפי להפקיע בהמה מקדו"ד, ומ"מ אין נראה לחלק וגמר מיני' עיי"ש, וצריך להבין כיון דבאמת יש לחלק דבקדושת מזבח פוגם ביותר ענין נדמה האיך גמרי' קדושת דמים מקדוה"ג, ועוד הא בגמ' שלפנינו גריס תרווייהו וה"ה בקדושת דמים, וגמר הרי דגרסי' ה"ה ג"כ, ולכאו' נראה כשפת יתר ואין לו הבנה, ועי' תוס' ד"ה והא שהק' נהי דשמעי' מפטר פרה שילדה כמין סוס דילמא ה"מ היכי שנשתנה לדבר שאינו קדוש קדוה"ג וכו', וי"ל דמסתבר לגמרי דילפינן מהדרי ואינו מובן במה מסתבר הא יש לחלק טובא:

והנלפענ"ד בזה דאף דבחד צד מסתבר טפי לפסול בקדוה"ג, מ"מ יש סברא גם לאידך גיסא דבשור שנולד מן הכבש או להיפוך תחול קדושת הגוף, כיון דשניהם ראויין לקדוה"ג והשינוי שביניהם אינו גדול כ"כ דהוי שינוי בין קודש לקודש ולא בין קודש לחול, וכיון שכמעט קרובים זל"ז הי' בדין שיצטרפו שניהם לקל שבהם, דומיא להך דשבת (ע"ו) הבגד והשק והעור וכו' מצטרפין זה עם זה עיי"ש, משא"כ בחמור שילדה כמין סוס שרחוקין הרבה זה מזה שסוס הוא מין שאינו קדוש כלל, וכן בפרה שילדה מין חמור שזה קדוה"ג וזה קדו"ד, מסתברא טפי שלא יצטרפו, וא"כ אתי שפיר הא דגרסי' גם בריוה"ג ה"ה דמדגלי רחמנא בקדוה"ג כ"ש קדושת דמים: והא דאמרי' וגמר קדו"ד מקדוה"ג יש לפרש כך. אף דלכאו' יש פנים לכאן ולכאן ויש לבע"ד לחלק דאף שבקדוה"ג אין שינוי גדול כ"כ ביניהם, מ"מ פסול נדמה מזיק יותר אף בשינוי מועט ע"כ קאמר וגמר וכו', והיא עפי"ד הש"ס זבחים (מ"ד.) מדקלות על החמורות במיתה חמורות נמי על הקלות במיתה עיי"ש, הרי דילפי' טומאה חמורה בקדושה קלה מטומאה קלה בקדושה חמורה:

וה"ה בזה דילפי' שינוי גדול בקדושה קלה משינוי מועט בקדושה חמורה, כלומר מדחזי' דבקדוה"ג שהיא קדושה חמורה מזיק שינוי קל אף ששניהם ראויין לקדושת הגוף, ילפי' קדושת דמים שהיא שינוי גדול בקדושה קלה: ולפי"ז מדוקדק ב' הלשונות, ה"ה, וגמר, דבאמת יש סברא לומר שכ"ש הוא כנ"ל ואם באת להשיב דמ"מ לא דמיין להדדי לכן קאמר וגמר כנ"ל, ומובן מש"כ התוס' דמסתברא דלגמרי ילפי' מהדדי ודו"ק:

שוב ראיתי בשיטמ"ק אות ג' שהק' כקו' התוס' מטעם שינוי דפרה שילדה כמין חמור משונה טפי, ותירץ דהאי תנא ס"ל כיון דהאי קדושת מזבח והאי קדו"ד חשיב שינוי, כ"ש דהוי שינוי גדול כשהוא קדושת מזבח אחרת עיי"ש ולכאו' כלפי לאיי:

אך יובן לפי"מ שהכריח באבני נזר חאו"ח סי' של"א דכל קדושת הגוף יש בו קדו"ד ג"כ כדמוכח בסוגיא דתמורה (י"ט) עיי"ש וא"כ השינוי שבין קדוה"ג לקדו"ד אינו גדול כ"כ דהתם חסר באחד קדוה"ג וזהו השינוי, משא"כ בקדושת מזבח אחרת דחוץ מזה שחסר בזה מעלה של זה יש עוד שינוי שיש בו קדושה אחרת:

ודמיא למש"כ התוס' מגילה (ד"ט) דמקרא שכתבו תרגום וכן תרגום שכתבו מקרא גרע מאילו נחסר לגמרי תיבות אלו, והטעם לפי הנראה משום דזה נחשב שינוי יותר גדול, דבנחסר לגמרי איזה תיבות אינו מחוסר אלא כתיבה, משא"כ בתרגום שכתבו מקרא שכתב במקום יגר סהדותא גלעד הרי חסר מחיקה וכתיבה דהוי ב' פעולות:

וה"ה בזה דאם האחד קדו"ד והשני קדוה"ג לא נחסר אלא מעלת קדוה"ג בהשני להשוותן יחד, משא"כ כשאחד יש לו קדושת מזבח זו והשני יש לו קדושת מזבח אחרת מחוסר ב' דברים להשוותן יחד היינו סילוק קדושה זו וחלות קדושה אחרת ודו"ק, וריוה"ג ס"ל דאעפי"כ שתי קדושות של מזבח קרובים יותר זל"זדאף שלהשוותן יחד ממש מחוסר ב' דברים מ"מ כמו שהם עכשיו אין ביניהם רק שינוי קל:

שם בגמ' ותנא דידן האי בכור בכור מאי עביד לי' מיבעי' לי' לכדר"י בר"ח דאמר ר' יוסי בר חנינא למה נאמר אימורין בבכור שור וכו' וריוה"ג א"כ ליכתוב קרא אך בכור שור כשב ועז בכור בכור למ"ל אלא לאו ש"מ עד שיהא הוא שור ובכורו שור, לכאורה אינו מובן כלל טעמא דתנא דידן הא לענין אימורים לא בעי' תיבות בכור בכור כדפירש"י בד"ה אך דהא ענינא בבכור קמישתעי:

ולחומר הנושא נראה לי ליישב בהקדם מש"כ התוס' יומא (כ"ט) ד"ה אלא דהיכי דלא חזי אימורים מעיקרא להקרבה לא מישתרי בשר בזריקת דם לחודי' ואעפי"כ הקרבן כשר עיי"ש היטב, הרי דבכל הקרבנות אף דצריך להקטיר האימורים, מ"מ אם אינם ראויין אינו מעכב הכשר הקרבן ואף שהבשר לא הותר מ"מ הקרבן כשר:

אבל בבכור ס"ל לתנא דידן דראויות האימורין מעכב קדושת הקרבן וכשהאימורין אינם ראויין הקרבן פסול, וע"כ צריך תיבת בכור בכל אחד דהאימורין מעכבין קדושת הבכורה, ואם אין האימורין ראויין להקרבה אינו קדוש בבכורה כלל, ולריוה"ג דלא מייתר לי' בכור בכור להכי אף דס"ל דצריך הקטרת אימורין מ"מ דמיא לשאר קרבנות שאין האימורין מעכבין הכשר הקרבן:

ועי' לקמן (י"ב ע"ב) בהמת שביעית פטורה מן הבכורה לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה, ולכאו' מה בכך דאין האימורין ראויין להקרבה, הא לפי"ד התוס' הנ"ל אין ראוית האימורין מעכב רק אכילת בשר אבל הקרבן כשר, וא"כ תחול עליו קדושת בכורה ואף דלא יהי' רשאי להקריבו משום דהאימורין ילכו לאיבוד וגם הבשר ילך לאיבוד, מ"מ ירעה עד שיסתאב:

אך לפי הנ"ל אתי שפיר אליבא דתנא דידן דלדידי' גלי קרא דהכשר האימורין מעכבין קדושת בכורה, אך לפימש"כ באבני נזר יו"ד סי' תמ"ה הטעם שבהמת שביעית פטורה משום דחשיב יד הקדש באמצע אתי שפיר אף אליבא דריוה"ג, מ"מ גוף הדבר שכתבתי אתי שפיר ונ"מ אם אירע סיבה אחרת שמחמתה אין האימורין ראויין להקטיר שא"א להקריב הבכור: (שם) תוד"ה ת"ל אך חלק. תימא תנא דידן דלית לי' הך דרשא מקצת סימנין חייב מנא לי' עי' תוס' לקמן (י"ב) דכתב שמא נפיק לי' מקרא אחרינא: ולפענ"ד הקלושה יש מקום לומר דתנא דידן דיליף נדמה מפטר פטר אינו צריך קרא לחייב במקצת סימנים דומה לאמו דממילא ידעינן לה, דהנה חמורה שילדה כמין פרה דפטור דמיא למש"כ באבני נזר יו"ד סי' ק"ט לענין, מומר דיש בו שני הדינים דינו כישראל דאי קידש בת ישראל קדושיו קדושין ודינו כעכו"ם דהבא על המומרת קנאים פוגעין בו, וכן לכמה דברים ולא מטעם ספק אלא שהוא גוי מחמת מעשיו וישראל מתולדתו ע"כ יש בו חומרי זה וזה עייש"ה:

וה"ה בזה דמצד עצמו הוא שור ומצד תולדתו הוא חמור נחשב שהוא כשניהם, וע"ז גלי קרא דפטר רחם תרי זימני שפטור מן הבכורה דבעי' שיהא הוא חמור והנולד חמור, וע"כ במקצת סימנים דומה לאמו דמצד עצמו הוא כשניהם בזה התולדה מכרעת שיחשב כאמו לגמרי:

[דוגמא לזה כתב הרי"ט אלגזי פ' יש בכור ד"ה ועוד דבנכרי הבא על בת ישראל וילדה בן יש חילוק בין נתגדל אצל הישראל על דת ישראל דין ישראל עליו, ואם נתגדל אצל הנכרי בתורת נכריות חשיב נכרי, הרי תפס דכיון דמחמת התולדה בא משניהם הנהגתו שאח"כ מכרעת עייש"ה, ואף דשם הדבר מוקשה קצת ואכמ"ל מ"מ כאן הוא מילתא דמסתברא]:

ואין צריך קרא לזה דמצד הסברא ידעינן דחייב, וכל זה לתנא דידן דיליף מפטר פטר משא"כ לריוה"ג דיליף מאך בכור שור עד שיהא הוא שור ובכורו שור כיון דמיירי בב' מינים טהורים ששניהם חייבין בבכורה, כגון בפרה שילדה כמין עז אין מה שהוא דומה לעז פוטרו דהא בין פרה בין עז שניהם חייבין [ולא דמי לחמור שילד כמין שור דשם מה שהוא דומה לשור פוטרו מפט"ח דקדושת פט"ח לא שייך בשור, וכ"ש בחמור שילד כמין סוס דמה שהוא דומה לסוס פוטרו מפני שנחשב סוס במקצת, וכן להיפוך בפרה שילדה כמין חמור דמה שהוא פרה מצד התולדה פוטרו מקדושת פט"ח דקדושה זו לא שייך בפרה] ומה בכך שהוא שור ועז הא בין מצד שור בן מצד עז חייב, אע"כ דהפטור הוא מחמת שהוא משונה מאמו, וכיון שהפטור מחמת שהוא משונה סד"א דאף במקצת סימניו דומה לאמו פטור דמ"מ הרי הוא משונה מאמו הילכך איצטריך קרא לחייב:

אבל אי ילפי' מפטר פטר התם אין הטעם מפני שהוא משונה אלא מחמת הצד פרה דפתיך בי', דהתם אף שהפרה ג"כ בת מיקדש בבכורה היא, מ"מ היא קדושה אחרת לגמרי, דמצד הפרה הוא קדושת מזבח ומצד החמור צריכה פדי' או עריפה, ומב' קדושות חלוקות אי אפשר שיוצמח צירוף קדושה אחת, כמבואר בש"ס כריתות (י"ט.) דהעושה מלאכה בביהש"מ של שבת ויוהכ"פ פטור מפני שאני אומר מקצת עשה בשבת ומקצת עשה ביוהכ"פ ואין ב' אלו מצטרפות ולא אמרי' דחייב ממנ"פ, וכ"ש הכא, וכיון דהתם אין הטעם מפני שהוא משונה מאמו אי ילפי' קדוה"ג מקדו"ד ג"כ אין לפסול מטעם שהוא משונה מאמו, וע"כ לא בעי' קרא לחייב היכא דמקצת סימניו דומה לאמו: ואם כנים הדברים אתי שפיר מה שפסק הרמב"ם פי"ב מהל בכורים הח"י דחמורה שילדה כמין סוס ומקצת סימנין דומה לאמו חייב ובגמ' הוא איבעיא דלא איפשטא ומנ"ל לפסוק שחייב בודאי, ועי' ברדב"ז שם שנתקשה בזה:

אך לפי הנ"ל ניחא דהאיבעיא בגמ' שייכא רק לריוה"ג דיליף נדמה מאך בכור שור וקדושת דמים ילפי' מקדוה"ג דלדידי' לא ידעי' מצד הסברא היכא דמקצת סימנים דומה לאמו אלא מקרא ילפי' לה ע"כ איבעי' לן, דאולי חמור שילד כמין סוס שאני כיון דסוס לא בר מיקדש בבכורה הוא: אבל לתנא דידן דיליף מפטר פטר והפטור אינו מטעם שהוא משונה רק משום דפתיך בי' שתי הכוחות, ולדידי' כל שמקצת סימנין דומין לאמו ידעינן מצד הסברא דכיון שמצד עצמו דומה לשניהם התולדה מכרעת, אף בחמור שילדה כמין סוס שייך סברא זו, והנה הרמב"ם פסק כתנא דידן כמש"כ הלח"מ פ"ב מהל' בכורות ע"כ שפיר פסק דחמורה שילדה כמין סוס ומקצת סימנין דומין לאמו חייב:

שוב נתתי אל לבי דזה אינו דא"כ גם בפרה שילדה כמין סוס תתחייב בבכורה, ובזה אף הרמב"ם מודה דפטור, אע"כ כל זה ליתא, ואף שיש מקום לדברי ליישב קו' התוס' אך בדברי הרמב"ם א"א לפרש כן ואדרבא יהי' מוכח מד' הרמב"ם שתפס כריוה"ג דיליף נדמה מאך בכור שור ואכתי צ"ע בזה: (שם) תוד"ה והא בסוה"ד וקשה דהא אמר אפי' קדוה"ג מקדוה"ג לא ילפי' דצריך קרא לכל חד וחד והאיך נוכל למילף קדושת דמים מקדוה"ג: ולחומר הקו' נלפענ"ד הקלושה לתרץ לפי"מ דאיתא לקמן (י"ז.) דר"מ וחכמים פליגי ברחל בת רחל בת עז אי אזלינן בתר אמו ולאו נדמה הוא או אזלי' בתר אמו דאמו ונדמה הוא עיי"ש, וא"כ י"ל דשפיר ילפי' קדו"ד מקדוה"ג לענין נדמה, והא דצריך קרא לכל חד וחד גבי קדוה"ג עצמה לשור כשב ועז, אם אינו ענין לנדמה גמור דלזה ילפינן מהדדי, תנהו ענין לרחל בת רחל בת עז ולרחל בת עז בת רחל דאם יש בו רק קצת נדמה או שאינו דומה לאמו או שאינו דומה לאמו דאמו פטור דבעי' שיהא שוה לגמרי:

ועי' ברא"ש שם ובטור סי' שט"ו דב' האוקימתות הילכתא נינהו ולכאורה קשה מנא לן הא דאף זה חשוב נדמה, אך לפי הנ"ל ניחא דאל"כ נכתוב רחמנא חד ונילף לכולהו כמו דילפי' קדו"ד מקדוה"ג אע"כ דכשב ועז צריך חד להיכא שאינו דומה לאמו ואידך להיכא שאינו דומה לאמו דאמו: ולפי"ז אתי שפיר מה שהשמיט הרמב"ם דינים אלו וכתב הב"י סי' שט"ו שטעמו משום דרב אשי אוקים התם אוקימתא אחרינא, ומפשטא דמתני' דלא קתני אלא רחל שילדה כמין עז וכו' משמע דוקא בהך גוונא פטורה אבל באינך גוונא חייבת עיי"ש:

ולפמש"כ מובן טעמו של הרמב"ם ביותר דמאן דפוטר רחל בת רחל בת עז, או רחל בת עז בת רחל ע"כ כריוה"ג ס"ל עיטור נדמה ילפי' מאך בכור שור ואך בכור כשב וכו' דלדידי' אייתר לי' תרי קראי דכשב ועז כנ"ל, אבל לתנא דמתני' דילפי' מפטר פטר אין שום לימוד לזה, וכיון דהרמב"ם תפס לעיקר כתנא דמתני' דהלימוד הוא מפטר פטר, כדמבואר בלח"מ פ"ב מה' בכורות שפיר השמיט דינים אלו דלדידי' זה אינו בכלל נדמה ודו"ק:

תוכן העניינים

ראשית בכורים (בכורות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה