ראשון לציון על שולחן ערוך יורה דעה· רבי חיים בן עטר
הלכות צדקה · סימן רמח
סעיף א
כתב הש"ך וז"ל אפי' עני כו' היינו כשיש לו פרנסתו וכו' ע"כ. ונראה דאפי' אין לו אלא פרנסתו יצמצם על עצמו לקיים מצות הצדקה ולפחות יתן לעני וגם העני האחר יחזור יתן לו ונמצאים מקיימים שניהם מצות הצדקה וכדלקמן סי' רנ"א ס' י"ב ובזה לא מחסר מפרנסתם כלום ומקיימים מ"ע:
סעיף ה
(סעיף זה שייך להלכות מלמדים)
אם האשה השכירה מלמד לבנה כו'. כתב הרב הש"ך ס"ק י"א וז"ל משמע דטעמא דלעיל דמסתמא אינו מקפיד באשתו על דבר זה ובח"מ סי' פ"א ס"ז כתב הרב מי שהתנ' עם בחור ללמוד עם בן חבירו בפני אבי הבן ואבי הבן שותק שתיקה כהודאה כו' והו"ל לאסוקי אדעתיה ולמחות וא"כ מאי איריא הכא אשתו אפי' אחר נמי כו' עד סוף הלשון נראה כי אין הכרח לדברי הרב לעולם ל"ש אשתו ל"ש אחר ל"ש בפניו ל"ש שלא בפניו ונקט הכא אשתו משום דבעי לאשמועי' חידוש דמצי למחות אי בעי וסד"א כיון דהוא חייב להשכיר מלמד לבנו האשה מחייבתו לקיים מה שהוא חייב דהא הויא מלתא דנוגעת להאשה שהוא בנה ובעיא שיהיה בנה ת"ח והיינו דקאמר במס' ברכות גבי ההיא דהני נשי במאי זכיין באקרויי בנייהו כו' א"כ הא מלתא רמיא עלה והוא חייב לעשות זה מממונו אימא דלא מצי למחות קמ"ל דאם מיחה מצי למימר אחר בעינא ולא זה היינו טעמא דנקט להא מלתא באשתו ואפשר דהיינו טעמא דנקט מלת בנה ולא אמר בנו או הבן סתם ונכון ומה גם למאי דדייק רמ"א והוא בב"י דחידוש אפי' הוא נושאת ונותנת בבית אשתו חידוש בה מדאחר וא"כ אין להוכיח ממה דנקט האשה דוקא ומ"ש התם בח"מ בפניו אין הכרח לומר דוקא אלא לומר דידע האב בזה הוא דנקט בפניו ודברי הרב אינם מדוייקים דמתחלה נקט למאי דמסיק דלכאורה ע"כ נראה לתיקון לשונו להסיר מדבריו מלת לכאורה ובאמת קשה לי לדברי מרן אמאי לא כתב בהדיא האשה שהשכירה כו' ואפילו היא נושאת כו' שסבר' זו הביאה בשם הרא"ש וליכא מאן דפליג ואמאי לא פסקה: