אור ברסלב

ראשון לציון על שולחן ערוך יורה דעה· רבי חיים בן עטר

הלכות מילה · סימן רסג

סימן רסב

סעיף ה

בהג"ה ואסור למול עכו"ם שלא לשם גרות. העט"ז נתן טעם משום שלא להחתימו בחותם של א"א וכ"כ הט"ז שלא לבטל סי' המילה שא"א עומד כו' ותמה עליו הש"ך והוכיח מהש"ס דטעמא הוא דוקא כשמלו לשם רפואה כגון דאית ליה מורנא בערלתו והטעם משום דלא מעלין ולא מורידין ונראה לכאורה הגם כי באמת בש"ס נקט לה מהאי טעמא לפי דברי רבותינו כי א"א עומד בפתח גהינם להציל כל שיש בו חותם המילה אין לך רפואה גדולה מזו שמצילו רפואת הנפש מדינה של גהינם אי נמי מבטל סי' המילה בישראל דעובר א"א ואינו מציל שום אחר אלא דבאמת זה דחוק ביותר כי הרי כל זרע של ישמעאל וגם בני קטורה לרבבות הם מלים ופורעים מאז ועד עתה כאשר עינינו רואות ועיין בהרא"ם פרשת מקץ ובודאי כי אברהם יכיר זרע ישראל להצילו וכאשר רואה בו ערוה הגם שהוא מזרעו לא חש ליה ובעי' תרתי א"כ גוי הנימול יבטל במיעוטו אינו מטיב לעצמו ולא מריע לאחרים והטעם דשלא להחתימו בחותם ברית קדש והוא טמא סוף סוף עדין צ"ע אמאי קאמר הש"ס לאפוקי משום מורנא לימא לאפוקי משום שלא לשם גרות שלא להחתימו בחותם ב"ק והוא בגיות דמהש"ס משמע להדיא דליכא למיחש להא וכ"ת דבלאו הכי תקשה בש"ס דקאמר לאפוקי משום מורנא דהשתא דלא בא לאסור התנא אלא לא מעלין וכו' ומה גם דזה אמור ועומד א"כ למה הוצרך לדיוקי עוד הכא אם לא שתא' בהכרח כמ"ש ר' ירוחם ונראה דלא קשה לדברי הש"ס דממ"ש הרמב"ם אע"פ שנעשית מצוה ברפואה זו וסד"א דשרי קמ"ל דאסור דהא שלא לשם מצוה נתכוון ולזה הוצרך לאשמועינן לה גבי מילה אבל עכ"פ קשה מדברי הש"ס להאי סברא דלא קאסר אלא משום רפואה ואי תימא דמצד המילה לחוד אסור תיפוק לי בלאו טעמא דאין מעלין וקושיא זו נרגשת לעין כל רואה. אכן קודם שנבא ליישב הקושיא שעל הט"ז צריך להשקיף בדברי הש"ך דמפרש דכונת ר"י והב"י ורמ"א בהאי דאסור למול הגוי משום רפואה וקשה לי לפי דבריו דממה שכתב ר"י ז"ל דבר זה משם הגאונים דאסור למול הגוי שלא לשם גרות אי תימא כדבריו דטעם האיסור הוא מטעם רפואה דאין מעלין למה קאמר דבר זה ר"י משם הגאונים ולמה הב"י מייתי לה בשם ר' ירוחם כיון דתלמוד ערוך פשוט הו"ל למייתי מהש"ס ופשיטא לי דלא נתכוון בין ר' ירוחם בין הב"י והגאונים בעלי הדבר אלא לאסור למול אפילו בלא רפואה כלל ומאי דקשה מהש"ס בזה נ"ל לתרץ תירוץ נכון והוא דלעולם דאסור למול אפי' בלי טעם דמורנא וטעם אומר הש"ס לאפוקי משום מורנא הטעם הוא כאשר אבאר והוא דקשה אחר האמת לשינוייא דהש"ס דלא קמ"ל תנא דקתני ישראל מל הגוי לשם גר אלא לאפוקי לשם מורנא א"כ למה אשמועינן התנא עיקר הדין בדיוק דהא האי דישראל מל הגוי לשם גר לית בה חידוש בדין ומאי קמ"ל אלא דוקא לדיוקא דוקא לשם גר ולא לשם מורנא א"כ לימא בהדיא עיקר דבר ולמה יהיה העיקר באויר. ולתרץ זה נראה לומר דגם במאי דקתני ישראל מל את הגוי לשם גר אית ביה חידוש בדינא והיינו אפילו אית ליה מורנא אם הגוי מתכוין להתגייר הגם דאית ליה מורנא וה"ק כאשר מל ישראל לגוי לשם גר אין שום דבר מונע בעולם וסד"א דסוף סוף אין מרפאין אותם דאין מעלין ואיכא איסורא כל עוד שלא מל מיהא עדיין לא איקרי גר ואיכא למימר דאין מלין בדאיכא מורנא כנז' קמ"ל דמלין אפי' איכא מורנא אבל אם מל אותו לשם מורנא אסור מטעם אין כו' ואי עביד לשם גר הגם דאיכא מורנא מלין והכי דייק הרמב"ם דקאמר וז"ל והגם דנעשית מצוה ברפואה זו כיון דלא כיון למצוה ע"כ. דוק מינה אם נתכוון למצוה הגם דאיכא רפואה ליכא למיחש לשום חששא ושפיר וכפי זה לא קשיא מידי לעולם דגם בלי חששת איסור דרפואה דאין מעלין אסו' מטעם חותם ב"ק בגוי טמא והטעם הנכון מפי האומ' יקובל וטעם הש"ס דקאמר לאפוקי מורנא חידוש נקט לגבי דהיכא דמל לשם גירות דאפי' איכא מורנא שרי והש"ס הוכרח במעשיו לשינוייא דא דאי הוה אמר לאפוקי שלא לשם גירות דאסור להחתימו בברית קדש אי הוה פרכי' דליתני ליה בהדיא אין מלין את הגוי שלא לשם גירות כי זה הוא עיקר כונתו של התנא ולמה קתני להדיא דבר שאין בו נפקותא והעיקר בדיוק אבל השתא דנקט משום מורנא איכא חידוש גם במה דקתני להדיא דמלין לשם גרות אפי' איכא מורנא וכמ"ש ולעולם איכא למיחש למול הגוי בלא מורנא מטעם שכת' העט"ז והט"ז אלא דבאמת דטעם דנקט העט"ז בדבריו שלא להחתימו בברית קודש יותר נכון מטעם דנקט הט"ז בדבריו דמבעל סי' המילה וכמו שכתבתי הדוחק בתחלת דבור זה. והנר' לע"ד כתבתי וה' יראנו נפלאות מתורתו החביבה אלא שקשה למה שהעלינו דאסור למול הגוי שלא להחתימו וכו' והרי איתא בדברי רז"ל ע"פ אשר יאמר לכם יוסף תעשו וז"ל ר' אבא אמר כפאן למול ע"כ. הרי משמע דשרי למול לגוי דמסתמא לא נתגיירו והעד עזה"ד וישימו לו לבדו וכו' ולמצרים לבדם כי תועבה היא למצרים דעדיין עע"ז ופשיטא דנשארו בגיותם ונראה כי טעם יוסף היה מצד שלקח מבנותיהם לו לאשה אסנת בת פוטפירע וחרפה היא לישראל להתחתן עם בנות הערלים וזהו טעם בני יעקב שאמרו לשכם והגם כי המה בערמה דברו ע"ז הא מיהא לגבי יעקב ע"ה מאי דעתיה בדברי בניו כשאמרו דבר זה דלדידיה לא אסיק אדעתיה שיעשו דבר זה לבא על העיר בטח כאשר גילה סופו שאמר עכרתם אותי כו' משמע דלא ידע כי בערמה דברו והסכים לדבריהם של הבנים שאמרו להם למול הרי דיש טעם בדבר ועל הכל שפיר מפקינן דמותר למול הגוי כאשר מלו כל עיר גויים לכן נראה לומר דשרי למול הגוי דוקא כשיש איזה סיבה טובה לישראל כהא דגבי שכם וגבי מצרים ואחר ההשקפה בדברי רבותינו נראה לומר כי שפיר מצינן למימר דאדעתא דגרות עבדו להו המצרים דהא גבי מצרים איתא בדברי חז"ל וז"ל ויאמרו החייתנו חייתנו לא כתיב אלא החייתנו שנתן להם חיי עה"ז וחיי עה"ב ע"כ. הרי דאדעתא דגרות עבוד דאלת"ה כיון שעדיין עע"ז אין להם עה"ב ואין לומר דאינהו סבור פשיטא היתה התורה כותבת מילי דריקניא ח"ו וכן הוא וטעם כי תועבה היא למצרים אפשר דהנהו הם השרים הגדולים שלא הוצרכו לקנות אוכל וכו' וכיוצא בזה הרבה שאוכלין משולחן המלך וגבי שכם וחמור שהכרחנו מדעתיה דיעקב אפשר דסבר יעקב דאגיורי הוא דבעי לאגיורינהו מעט מעט ולבטל ע"ז מהם ולקיים ז' מצות דב"נ אלא דלפי זה יראה מיהא דגוי ומחסידי אוה"ע דבעי למימהל עצמיה מהלינן ליה ונכון ועיין לקמן סי' רס"ח:

תוכן העניינים

ראשון לציון על שולחן ערוך יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה