אור ברסלב

ראשון לציון על שולחן ערוך יורה דעה· רבי חיים בן עטר

הלכות מילה · סימן רסב

הלכות מילה

סעיף א

ומשעלה עמוד השחר יצא. כ"כ הב"י בלכאור' והוא עצמו דחה אותה סברא דכל הפוסקים לא הצרכוהו לחזור ולהטיף ממנו ט"ד אם מלו בלילה והביא גם כן ראיה מדברי הרא"ש וא"כ שוה ליל שמיני למשעלה עמוד השחר ונתן טעם לזה יע"ש ובאמת צריך לתת טעם לטור שהשוה משעלה עמוד השחר להנץ החמה שהוא זמן המילה ונראה לי כי כונתו היא לומר דנפקא מינה להיכא דהוי שעת הדחק שאם לא ימול אותו אז אין מציאות שיהיה נימול ביום ח' קמ"ל דחל עליו חובת זמן המילה וצריך למול משעלה ע"ה משא"כ בלילה דאין זמן מילה ולא חל עליו חובתה וק"ל ועיין לקמן:

שם בהגהה, עבד ומלו בלילה צריך להטיף כו' תוך ח' יצא. דברי ההגה בזה אם הם קבלה נקבל ואם לדין יש להשיב באמת כי מ"ש תוך ח' יצא הם דברי הרא"ש בפרק ר"א והוכיח מדקא' שכח ומל של שבת בע"ש שלא ניתנה שבת לידחות ואמאי אי תימא שצריך להטיף הרי נתנה שבת לידחות להטיף כו' והב"י דמה הא לעבר ומלו בלילה והסברא נותנת כן אלא שצריך לפקוח עין על ההוכחה שהביא הרא"ש דנר' דאין הכרח ממנה דשאני הטפת דם שלא ניתנה שבת לידחות מפניה דגרסי' התם בפר"א דמילה ת"ר רבנן ערלתו ולא שנולד מהול שאינו צריך להטיף כו' ואפי' למ"ד נולד מהול צריך להטיף וכו' מודה דבשבת אין להטיף וכן מוכח מהש"ס יע"ש דממעט ליה מערלתו א"כ אין להכריח מדחיית השבת דהרי הגם דצריך להטיף עכ"ז אינו דוחה השבת דאמעיט ליה מערלתו ושפיר מצינן למימר דאם מל אותו תוך ח' דצריך הטפת דם ביום ח' ואין ראיה משבת דאפי' הכי אין מחללין כנז' ואדרבה נראה להוכיח בהיפך להלכה למעשה דצריך להטיף אם מלו תוך ח' ממה דגרסי' במס' מנחות פרק ר' ישמעאל דף ע"ב גבי קצירת העומר דקאמר אמר רבה ב"ח לסברת ר"א בר ר"ש דסבר ביום פסולה וקאמר דסבר לה כרבי ישמעאל קצירת העומר מצוה דתנן כו' יצא קציר העומר שהוא מצוה ואי ס"ד נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דחי שבת נקצריה מע"ש ע"כ. הרי דכל דדחי שבת לא יצא בדיעבד ואם כן גבי מילה אי תימא דתוך ח' יצא נמהליה יום ז' ולא יחלל שבת ומדמחלל שבת ש"מ דביום ז' לא יצא וצריך להטי' ממנו דם ביום ח' אם חל בחול אלא דבאמת אם מלו בליל ח' אין לנו הכרח לחייבו להטיף ממנו דם ביום כיון דגם ליל שבת כשבת ליכא ממה להוכיח אי תימא למה מחללין שבת ומצינן למימר דאין צריך להטיף כו' נמצינו או' כפי זה דלענין אם מלו אותו בלילה של ח' יצא ואין צריך להטפת ט"ד ואם עבר ומלו תוך ח' צריך להטיף ט"ד בח' אם חל בחול דוקא אבל אם חל בשבת אין לחלל עליו שבת. ואגב ראיתי לגלות דעתי במה שקשה מסוגייא הנז' דפרק ר' ישמעאל על מה שפסק הרמב"ם פ"ז מהל' תמידין ומוספין וז"ל מצות העומר ליקצר בלילה בין בחול בין בשבת ואם קצרוהו ביום כשר עכ"ל. ודבריו תמוהים ומוסתרים מהסוגייא שהבאתי דפרק ר' ישמעאל כי על מה שפסק פ"ז הלכות תמידין דקאמר התם אהא דתנן נקצר ביום כשר רמי מתניתין והתנן דבר שמצותו ביום כשר כל היום מצותו בלילה כשר כל הלילה ומדמי מצותו ביום לדלילה משמע כשם דדבר שמצותו ביום בלילה לא אף וכו' ומשני הא ר"י הא ר"א דתניא כו' אמר ר' יוחנן ר"א בשטת ר"ע אמרה דאמר כל מלאכ' שאפשר לעשותה מע"ש כו' וסבר כר' ישמעאל דאמר קצירת העומר מצוה דתניא בחריש ובקציר וכו' יצא קציר העומר שהוא מצוה וכו' ומסיים הש"ס קסבר ר' קצירת העומר לא דחיא שבת ע"כ הרי משמע להדיא דמאן דסובר דדחי שבת סבר דפסול ביום דאי תימא דכשר ביום למה ידחה שבת כיון דהויא מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש כדמוכח בהדיא בש"ס ומאן דסובר דהיינו ר' דאמר נקצר ביום כשר סובר דלא דחי שבת ואם כן היכי מזכה הרמב"ם שטרא לבי תרי דדחי שבת כר"א ונקצר ביום כר' והשקפתי בפי' הכ"מ וראיתי שהעלים עין מכל וכל ואני אומר כי טעמו דהרמב"ם נסמך על מה דקתני בבריתא התם בפרק ר' ישמעאל קודם לההיא פיסקא וז"ל תנו רבנן אם תקריב וכו' מה תלמוד לומר לפי שמצותו להביאו מהקמה מנין שאם לא מצא מהקמה שיביא מן העומרים תלמוד לומר תקריב ד"א לפי שמצוה מן הלח כו' יביא מהיבש ת"ל תקריב. ד"א לפי שמצותו לקצור בלילה מנין ביום דכשר ודוחה השבת ת"ל תקריב ואפילו בשבת כו' ע"כ וכתבו התוס' דקשה לסברת רע"ק לא יתכן לומר דדחיא קצירת העומר את השבת כיון דבדיעבד כשר ומוקמו להאי דחיית שבת דקאי על ההקרבה יעש"ד. והרמב"ם ז"ל דעת אחרת עמו בפשטא דבריתא דאפי' הקצירה דחיא שבת וההכרח שהכריחו התוס' אינו הכרח כאשר אבאר והוא דאחר האמת קושית התוס' ליתא דאימור דאמר ר"ע כל מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש אינה דוחה את השבת דוקא מסתמא אי ליתא ריבוייא דקרא כהא דגבי מילה ופסח דליכ' ריבויי אבל אי אשכח רבוייא דרבי בהדיא דאפי' דבר דיכול לעשותו דיעבד לכתחלה למצוה מן המובחר דחי שבת כהא דהכא דמרבה ממלת תקריב פשיטא דמצינן למימר דמודה ר' עקיבא בהגם דאפשר לעשותה דחיא שבת ותשאר הברייתא כפשוטה דדחיא שבת קאי אקצירה וכיון שכן הרי הוא פסקו דהרמב"ם דהגם דדחיא שבת דיעבד אם נקצר שלא כמצותו יצא והיינו טעמא מריבוייא דתקריב ולזה פסק הרמב"ם ז"ל דקצירת העומר דחיא שבת ואם קצרוהו ביום כשר היינו על מה שיסמוך דהיינו הברייתא הנז' ומה שתמצא דקאמר הש"ס דמאן דסבר נקצר ביום כשר קסבר דלא דחי' שבת היינו למאי דמשני ר' יוחנן ומוקי להא דקסבר כרע"ק וכר' ישמעאל ש"מ דר' סבר בהפך ובהא פליגי לדרך זה בהכרח לומר הכי אבל למאי דקתני בבריתא דתקריב שהבאתי לאו בהכי פליגי ולכ"ע אית להו הא דרע"ק ודר' ישמעאל ופליגי דתקריב מר ס"ל אפילו ביום כו' אבל לר' יוחנן דתלה פלוגתיהו בהכי לדידי' שקיל הש"ס ופריך ומשני הש"ס לס' ר"י ופשיטא דר"י לא ידע מהאי ברייתא והש"ס דלא מקשה מינה לר"י כיון דאין הכרח מינה לסתור דברי ר"י להדיא ולעולם אחר האמת כל מאן דידע להך בריתא מסיק לפלוגתייהו דר' ור"א בהכי והש"ס לרוב פשיטות הדבר לא חש לבאר וסמך למה שהביא הבריתא דיספיק בזה וכן דרך הש"ס תמיד ומה גם דתמצא דמוקי כמה דוחקא להאי סברא ובסיומא משני הוקבעו ולא הוקבעו קאמר וכל רוא' ידע כי הוא דוחק גדול וכל עוד דמצי' להניח משמעות המתני' כפשטן הוא הנכון:

תוכן העניינים

ראשון לציון על שולחן ערוך יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה