ראשון לציון על חגיגה· רבי חיים בן עטר
פרק ג · דף כה ע"א
גמ' ביאודה אין בגליל לא טעם דמתמה אגליל ולא אכל שאר ארצות ישראל משום דשאר ארצות פשיטא ליה דלא מטהרי ודוקא גליל פריך מכח הך דאמר עולא דמייתי הש"ס בסמוך חברייא מדכן בגלילא וז"ל הרמב"ם בפירוש המשנה מה שיחד ארץ יאודה משאר ארצות לפי ששאר ארצות היו שוכנים בהם הכותים ולא היו יכולין לטהר שום דבר ולשומרו ע"כ. מ"ש שלא היו יכולין לטהר כו' כנגד שאר ארצות ואמר ולשמרו כנגד הגליל שמחמת רצועת ארץ העמים נמנעה מהם השמירה משום שאין יודעין בו שביל טהור להעבירו דרך שם ליאודה. ובפי"א מהלכות מטמאי משכב ומושב כתב רבינו ז"ל וז"ל שעמי הארץ נאמנים כו' וכן נאמנים על טהרת יין ושמן של נסכים כו' ע"כ ולא חילק ביאודה כו' דלא הוצרך דכלום טעמא מאי אמרינן יאודה ולא שאר ארצות לאו מטעם החסרון הבא מע"ה אלא מטעם שאינן יכולין לשמור והרי הם נאמנים שלא להביא משם שהרי אינו שמור אצלם וכמו כן של גליל הנה נמנע מהם השימור לחשש ארץ העמים שהיא טמאה:
שם תוספות ד"ה שונין צ"ע אמאי לא חשיב כו' ואולי דכיון דדברי תורה אין צמיד פתיל מציל בחטאת כדדרשו בספרי מדכתיב במקום טהור וחז"ל השוו לה מדת הקדש כה"ג לא תני במתני' דחומר בקדש אלא גזירות שאין כיוצא בהם אסור מן התורה:.
שם גמרא הא בחרפי הא באפלי כו' הרמב"ם בריש פ"א מהלכות מטמאי משכב ומושב השמיט דין זה דאפלי ולא חילק אלא כתב סתם וזה לשונו נאמנים בשעת הגיתות כו' יע"ש משמע דל"ש אפלי ל"ש חרפי. וי"ל דלא חש הרמב"ם לפרושי הא מלתא דהא משתמעא שפיר דמאי דקאמר נאמנים בשעת הגיתות והבדים דמשמע בשעת הגיתות של בני אדם דאי אפילו אפלי הכי הוה ליה למימר נאמנים על כו' כשהוא דורך למה תלה בשעת כו' דמשמע דקפיד על זמן הגיתות של בני אדם והכי נמי דייקא מתני' דקתני בשעת הגיתות. וברייתא דקתני הגומר זיתיו וכו' לא אתיא למיחוש טעות דאפלי דהא מלישנא דמתני' דקתני בשעת מושלל הטעות ולא אתא אלא לאשמועי' תקנת ישייר קופה כו' ופשוט:
שם גמרא עבר וקבלה מאי. הגם דדחי לפשיטותא דר"ש עכ"ז לדעת רב ששת מיהא אם עבר וקיבלה שורפה וכיון דלר"ש סובר הכי בפשיטות לא שבקינן פשיטותא דידיה משום ספיקא דמאן דבעי מיניה והרמב"ם ז"ל בפי"א מהלכות מטמאי משכב ומושב לא כתב דין זה מהו אם עבר וקיבל מיניה אלא ממה שכתב וז"ל הניח ע"ה אצלו עד גת הבאה כו' יקבלנה ממנו ע"כ שינה לשונו מלשון המשנה דבמשנה קתני לכתחילה מניחה עד גת הבאה והוא נקט' לישנא דדיעבד נתחכם בזה לומר דאם עבר חבר וקיבלה ממנו הגם דיניחנה עד גת אחרת אינה טהורה מדנקט היתר להניחה ביד ע"ה דיעבד דון מינה דדכוותה בחבר אסור והגם דכפי האמת ע"ה אפילו לכתחילה יניחנה לא נקט דיעבד אלא לדייק מינה לחבר. ותלמודא דקא בעי הוא משום דמתניתין קתני לישנא דלכתחילה מניחה ודכוותה בחבר לכתחילה אה"נ דדייקינן שפיר דלא יקבלנה ע"מ להניחה אבל דיעבד לא שמעינן ולהכי קא בעי אבל בדברי הרמב"ם בלשונו הטהור דייק פשיטות הבעיא כרב ששת גם ממה דכתב הרמב"ם יקבלנה ממנו משמע דהיתר לגת הבאה אינה אלא אם יקבלנה מיד הע"ה אז אבל אם לקחה קודם לא טהורה היא אפי' בשעת הגיתות: