ראשון לציון על חגיגה· רבי חיים בן עטר
פרק א · דף ז ע"א
גמרא לא יראו פני ריקם בזבחים אתה אומר כו' דין הוא נאמרה וכו' מוכח דעופות פסולות לקרבן ראיה והרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות חגיגה כתב וז"ל הראיה האמורה בתורה היא שתראה פניו בעזרה כו' ויביא עמו קרבן עולה בין מן העוף בין מן הבהמה כו' יע"ש ולכאורה נראה דזה הפך דברי הברייתא. וראיתי שכתב מרן הכ"מ משם מהר"י קורקוס דלא גריס בברייתא עופות שעופות ג"כ ישנם בכלל זבחים והקשה על דבריו הרב משנה למלך ממה דגרסינן במסכת זבחים דף קי"ט וז"ל אמר רב ששת לדברי האומר אין מנחה בבמה אין עופות בבמה זבחים ולא מנחות זבחים ולא עופות ע"כ פי' הרי מימרא מוסכמת דאין עופות בכלל זבחים ובזה ליכא פלוגתא דתנאים כי מ"ד דעופות קרבין בבמה לאו משום דסובר דעופות בכלל זבחים דהא מנחות מוכרח אתה לומר דלא הוו בכלל זבחים וקאמר דקרבים בבמה אלא טעמו הוא משום דלא דייק תיבת זבחים וקא גמר כל דדמי לשלמים מה שלמים דבר הבא בנדר ונדבה וכדאי' אבל אי הוה דייק תיבת זבחים פשיטא דהוה ממעט עופות דהא לא אשכחן דפליגי בהכי. ותו קשה לי לדברי מהר"י קורקוס לו יהיה שנצדיק דבריו דעופות בכלל זבחים ס"ס מאי דקא גמר מחגיגה דהדיוט יתחייב למעט עופות דהא ליתנהו בחגיגה דהדיוט ונראה לומר דסובר רבינו בפירוש דמתניתא דלא דרש מה חגיגה האמורה להדיוט כו' אלא מקמי דדרש דרש' מה חגיגה האמורה להדיוט בראוי לו כו' תו לא דרש דרשא קמייתא מה להדיוט זבחים וטעמא דמלתא משום דבתר דדרש דגילוי מלתא שאנו לומדים מחגיגה האמורה בהדיוט הוי מאי דחזי ליה לדרך זה נכנס גם עולת העוף שגם הוא ראוי לגבוה כעולת הבהמה ולא נתמעטו אלא שלמים ומנחות שאינם ראויים לגבוה אלא קומץ מן המנחה וחלב ודם מהשלמים. וא"ת ס"ס אמאי לא גמרינן מחגיגה ג"כ מיעוט העוף ולומר מה חגיגה דהדיוט לא מייתי מעוף גם האמור בגבוה לא מייתי אלא מזבחים לאו קושי' היא דכיון דלימוד זה לא הוי אלא גילוי מלתא בעלמא ולאו דרשא גמורה כשתבא לומר מה חגיגה האמורה להדיוט כו' איכא למידחי מה להדיוט דבעי לאתויי מחגיגתו לשולחן גבוה חלב ודם אי מייתי חגיגתו עוף אין לגבוה מהם מידי תאמר בגבוה דכל מאי דאייתי בקרבן ראיה כולו לגבוה לא שנא עולת בהמה לא שנא עולת העוף ודוקא מעיקרא מקמי דדרש תנא דרשת הראוי לו וס"ד לומר שהדימוי שאנו עושים ראיית גבוה לחגיגה דהדיוט הוא שמציאות עצמו שמביא לחגיגה הוא שיביא לראיה ולפום הא מלתא שלמים נמי מייתי בראיה אבל לפום מאי דקתני לבסוף שהלימוד הוא הראוי לו בזה נכנס העוף ושתבא למעט מחמת שאין כיוצא בו בלהדיוט איכא לשנויי כדכתי' מה דליכא לשנויי הכי מקמי דס"ד לומר שהלימוד הוא הראוי לכל א' ודוק: