ראשון לציון על ברכות· רבי חיים בן עטר
פרק ט - הרואה · דף נט:
גמ' לפרקים עד כמה כו' הרמב"ם בפ"י מה"ב כתב וז"ל על ההרים כו' אם ראה א' מהן משלשים יום לשלשים יום מברך עושה מעשה בראשית הרואה הים הגדול מל' יום לשלשים יום מברך שעשה הים הגדול ע"כ דעת רבי' דהגם דלא קתני לפרקים אלא ר"י מינה נשמע לת"ק דמסתמא לא פליג ת"ק בהכי ולהכי כתב בהרים וימים כו' מל' לשלשים יום. וטעם שפ' בים הגדול כר"י משום דלא משמע דפליג עליה ת"ק בהא ומאי דכתב הרמב"ם בפי' המשניות ולית הלכת' כר"י אולי דסובר דר"י פליג על דברי ת"ק במאי דקאמ' שיברך על כל הימים וסובר ר"י דלא יברך אלא על ים הגדול דהא לא קתני אלא הרואה הים הגדול ואזדא לטעמיה דאמר בפ"ח דפרה ובפ"ה דמקואות ר"י אומר ים הגדול כמקוה ופירש רש"י שם וז"ל לא קרא הכתוב מקוה אלא לים הגדול דביה משתעי קרא במעשה בראשית ששם נקוו כל מימי בראשית ע"כ. הרי שכל מי בראשית נקוו בים הגדול ואם כן כל הימים לא נקראו מעשה בראשית אלא ים הגדול ולהכי דן בכל הימים לבד מים הגדול דין מעין לטהרת מצורע ולמי חטאת כו' ור"מ פליג עליה וסובר דמ"ש הכתוב קרא ימים לא לים אוקיינוס לבד אלא שנקוו הימים למקומות הרבה ולכל מקום ומקום שנקוו שם המים נקרא ימים ונקוו המים להרבה מקומות ולהכי כל הימים פסולים לטהרת המצורע וכיון דלר"י כל מי בראשית כים הגדול נינהו להכי קאמר דאין לברך אלא על ים הגדול אבל שאר ימים לבד ממנו ולבד מד' נהרות במקומות שלא נשתנו ע"י אדם אינם מעשה בראשית ואינם אלא מעיינו' שנתקבצו מימיהם ונעשו ימים לזה פי' הרמב"ם בפי' המשנה בזה דלא כר"י אלא דמברכין על כל שאר הימים וכן פ' בה' מקואות פ"ט וז"ל כל הימים פסולי' לזבים ולמצורעי' כו' הרי דפ' כר"מ דמ"ש הפ' קרא ימים הוא לכל הימי' דמי בראשית נעשו מהם כל הימים. ועיין במ"ש הרא"ם בפ' זה בפ' בראשית. ומעתה ה"ט שכתב הרמב"ם בפי' המשנה סתם אין הלכה כר"י ולא פי' במאי קאמר אין הלכה כו' משום דסו' דת"ק לא פליג עליה בברכת ים הגדול ומה שי"ל בדברי הרמב"ם דידיה אדידיה בדין זה עיין מ"ש בס"ד במסכת חגיגה: