אור ברסלב
ראשון לציון על ברכות פרק ח - אלו דברים › דף נב:

ראשון לציון על ברכות· רבי חיים בן עטר

פרק ח - אלו דברים · דף נב:

דף נב.

גמ' מסייע לר"י דאמר פירורין כו' כתב רמב"ם בפ"ו מהלכות ברכות וז"ל אבל פירורין שיש בהם פחות מכזית מותר לאבדם ביד עכ"ל וכבר העירו ראשונים ז"ל במה שיש להקשות מההיא דפרק כל הבשר דקאמר דכנשי לנשווראה משום דקשה לעניותא ופרש"י נשווראה פירורי אוכלין ע"כ וההיא בהכרח דמיירי בפחות מכזית דאי לת"ה היכי הוה ס"ד דאביי למימר דטעמא דכנשי נשווראה משום נקיותא הלא משנה ערוכה היא מכבדין את הבית ואח"כ נוטלין לידים משום הפסד אוכלין ומודים ב"ה אי לאו מטעם דסברי אין משתמשין בשמש עם הארץ ובס' חפץ ה' הכרעתי מכח קושיא זו כגיר' רש"י דגריס בפרק נוטל מסייע לר"י דאמר פירורין פחות מכזית אסור לאבדן ויישבתי סוגיא דהכא על זה האופן דמדקתני נוטל את שיש בהן כזית ומניח את שיש בהן פחות מכזית זה יגיד שאסור לאבדן ביד דאי מותר מאי קמ"ל דיניחם ולא יחוש לס' התזת מים עליהן השתא אבודי מאבדן ביד להניחם בשולחן מיבעיא אלא ודאי דאסור לאבדן ביד ומסייע לר"י דאמר אסור לאבדן ביד וקמ"ל תנא דהכא דלא קפדינן כולי האי לסלקן מחמת חשש ניצוצות מים הניתזין ודברי התוס' לא נראו בעיני דהא לא הוה אמר ר"י מותר לאבדן במלתא דאיכא מיחוש הסובב עניות דהגם דמעיקר דינא שריא איכא למיחש להזקא אלא דלדעת הרמב"ם ז"ל דמתיר לאבדן ביד מוכח דהוה גריס בש"ס כגירסת התוס' דר"י אמר מותר לאבדן ביד ונראה ליישב לדעת הרמב"ם ההיא דחולין דהוו קפדי על איבודייהו דרך זלזול כגון למדרך עלייהו או לזורקן באשפה או במקום הטינופת אבל לאבדן דרך כבוד וכהא דמייתי התם דההוא גברא דהוה מהדר עליה שרא דעניותא ולא הוה יכיל ליה דהוה זהיר אנשיורא כו' אתא מרא עקרינהו ליבלי ושדינהו לנהרא כו' ע"כ הרי דההוא גברא אביד להו וחזינן לשרא דעניו' דצווח ווי דאפקיה ההוא גברא מביתיה והיינו דברי ר"י אבל אסור למשדינהו באתרא דבזיונ' כי היכי דלא ליתי לידי עניות ואולי כי לזה נתכוון הרמב"ם במה שדקדק לומר מותר לאבדן ביד דלא הוה צריך למימר תיבת ביד אלא למימר דוקא איבוד ביד כגון לשורפן או להשליך בים אבל זולת זה לא ובעי למיכנש להו כדאמרינן בחולין וליכא למימר דטעמא דשדי בנהר הוא משום דשכיחי דגים לא הוי איבוד גם אי הוה מנח להו ביבלי ולכלינהו עופי ועורבי דשכיחי אלא ודאי דלא קפיד אלא בהיכא דשדו להו אארעא דהוי דרך ביזוי אבל איבוד שרי כר' יוחנן:

שם גמרא בשלמא נר משום דלא שבת אלא בשמים וכו' הכא במסיבת כותים שסתם מסיבת כותים לע"ז ומסקינן מה טעם קאמר מה טעם אין מברכין על הנר ועל הבשמים משום דסתם מסיבת כותים לע"ז. קשה בשלמא בשמים דסתם מסיבתן לע"ז אבל בלאו הכי מברכין אלא נר מאי איריא דסתם כו' בלאו הכי נמי אין מברכין משום דאין מברכין על הנר שלא שבת וי"ל דמיירי אפי' הדליקוהו במוצאי שבת אלא דאית לן למיקם עלה דמלתא אי מאי דמסקינן דמה טעם קאמ' קאי אנר נמי או אבשמים הנה לפום גירסא דקמן דקא' הכי מה טעם אין מבדילין על הנר ולא על הבשמים של כותי' מפני שסתם מסיבת כותים לע"ז לפום האי גירסא נר נמי אסור מטעם סתם מסיבת ע"ז אלא דהרי"ף ממה שכתב וז"ל נר משו' דלא שבת בשמים משום דסתם מסיבת כותים לע"ז נר' מדבריו דלא גריס אלא מה טעם אין מברכין על הבשמים של עכו"ם משום כו' ולפ"ז אם הדליקו עכו"ם נרות במוצאי שבת במסיבתן מברכין עליה וכ"כ הרא"ש וז"ל נר של כותים משום דלא שבת ובשמים של כותים משום דסתם מסיבתן לע"ז עכ"ל והיא דעת הרי"ף ז"ל אלא דהרמב"ם כתב בפכ"ט מהלכות שבת וז"ל ואין מברכין על הנר של עכו"ם שסתם מסיבתן לע"ז ע"כ נראה דגריס בסוגיין מה טעם אין מברכין לא על הנר כו' מפני שסתם מסיבתן כו' ונפקא מינה לענין דינא בין הרמב"ם להרי"ף ז"ל דלהרי"ף אם הדליק העכו"ם נר במוצאי שבת דליכא מיחוש נר שלא שבת מברכין עליו דלא חיישינן לסתם מסיבתן לע"ז אלא בבשמים מסתמא לע"ז עבדי במסיבתן משא"כ הנר דהעכו"ם מדליקין נר לעצמן להאיר בחשך ואין סתמו לע"ז כבשמים ולרמב"ם גם בנר אמרינן סתם מסיבתן לע"ז ולא שנא אלא דאיכא למיקם בדברי הרמב"ם שכתב ואין מברכין על נר של עכו"ם משמע לא שנא איכא מסיבה לא שנא ליכא מסיבה אסור ובפ"ט מהל' ברכות כתב וז"ל בשמים של מסיבה של עכו"ם אין מברכין עליהם שסתם מסיבת עכו"ם לע"ז ע"כ לפ"ז מחמיר רבינו בחששת נר מחששת בשמים דבנר לא אמר של מסיב' עכו"ם ובבשמים אמר של מסיבה כו'. והגם דגם בנר גמר אומר שסתם מסיבתם כו' לא דייקינן מינה דבמסיבה איירי דמצינן לפרוש' דהכי קאמר מה טעם אסרו נר של עכו"ם מטעם דסתם מסיבתן כו' לזה אסרו כל נרותיהם ותדע דכשרוצה לומר דוקא של מסיבה דייק לה להדיא כמו שכתב בדין הבשמים בשמים של מסיבת כו' ולא סמך להבין דבמסיבה איירי ממה דמסיים בה מפני שסתם מסיבה כו' והרי"ף והרא"ש כתבו בשמים של כותים אסור כו' משום סתם מסיבת עכו"ם כו' משמע מדבריהם דאפילו אינן בשמים של מסיבת אסור כדרך שפסק הרמב"ם בנר פסקו הם בבשמים וקשה בשלמא לדברי הרי"ף והרא"ש מצינן למימר דלא גרסי בש"ס הכא במאי עסקי' במסיבת ע"ז אלא להרמב"ם דדייק בבשמים דדוקא של מסיבתן א"כ מוכח דקא גריס הכא במאי עסקינן במסיבתן א"כ השתא בשמים דעלייהו משני תלמודא מה טעם אין מברכין כו' קא מתני בה הרמב"ם ז"ל דדוקא במסיבה נר דאיכא למימר דלא קאי עלה מה טעם דקאמר תלמודא כל עיקר מנ"ל לאסור שלא במסיבה ונראה דבהכרח לפרש דברי הרמב"ם ז"ל דלא אסר נר של עכו"ם אלא במסיבה דוקא ולא חש לפרש לה להדיא אלא בבשמים דס"ד לאסור גם בלא מסיבה אבל בנר לא חש עלי' למיטעי ומה גם שכבר קדם והתנה בבשמים לזה הספיק לו במה שגמר אומר שסתם מסיבת' לע"ז לומר דלא אסיר אלא במסיבה כבשמים וכן נראה מדברי הטור דמפרש בדברי הרא"ש דלא אסר בבשמים של עכו"ם אלא במסיבה הגם דהרא"ש ז"ל כתב בבשמים כלשון הרמב"ם בנר וכמ"ש דבריו למעלה:

נמצינו אומרים דבבשמי' דעת אחת להרי"ף והרמב"ם והרא"ש לא אסיר אפי' במסיבתן כל דהדליקוהו במוצאי שבת דליכא מיחוש נר שלא שבת ולהרמב"ם ז"ל דינו כבשמים לאסור במסיבה וגירסת הש"ס שוה בין להרי"ף ז"ל בין להרמב"ם ז"ל זולת דבר זה דמה טעם אין מברכין על הנר דהרמב"ם גריס ליה והרי"ף והרא"ש לא גרסי אלא מה טעם אין מברכין על הבשמים וכו' וזה הוא שכתב ה"ה ז"ל דאיכא חילוף גירסאות בין הרי"ף והרמב"ם ז"ל ולא כמו שרצה לפרש בדבריו הר"ב כסף משנה וכמו שכתבתי בימי חורפי בס' חפץ ה' בס"ד. ושוב בעיני יפלא דברי הרב כיון דהר' המגיד לא הזכיר מ"ש הרמב"ם בבשמים ששם גילה דעתו דוקא בשמים של מסיבה ודברי הרמב"ם בנר הם כדברי הרי"ף ז"ל בבשמים מה בבשמים בדברי הרמב"ם בדין נר של עכו"ם תפרש בדברי הרי"ף ז"ל בדין בשמים שהרי לשון א' אמרו שניהם ומה מקום לחילוק הגרסאות והדברים ברורים אצלי כשמש דלא נתכוון הרב המגיד אלא למה שפירשנו בו ועקר:

שם אין מברכין לא אנר כו' גרסינן בשלהי מס' י"ט דף ט"ל וז"ל ת"ר ה' דברי' נאמרו בגחלת כו' גחלת של ע"ז אסורה ושלהבת מותרת ע"כ ואיתא בירושל' וז"ל מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת ע"כ וכתב הרא"ש התם בשלהי י"ט וז"ל והא דאסרינן לברך בשלהבת ע"ז אע"ג דשריא היינו משום דיש עמה גחלת ע"כ גם מצאתי בשיטת הרשב"א למס' י"ט שכתב וז"ל גחלת של ע"ז אסורה ושלהבת מותרת הקשה הרב ר' אלחנן א"כ למה אמרו בברכות פ' אלו דברים דאין מברכין על השלהבת של ע"ז ותירצו דדוקא כשיש גחלת עמה ע"כ. הנה מאי דדייקו גחלת עמה לאו דוקא גחלת אלא נר בין של שמן בין של שעוה ולא שרי אלא שלהבת לחודה דאי אחוזה אפילו בקיסם אסיר דהא כל מידי הנעשה לע"ז אסור כדאיתא בפ' הנחנקין ובשלהי מכות ואפילו בכל שהוא ולזה כל דהשלהבת ישנה בין בגחלת בין בפתילה של שמן בין בכל דבר אין מדליקין ממנה ונראה דה"ה אם הדליק נר מנר של ע"ז ואפילו ממסיבת העכו"ם לדעת הרמב"ם דאסר בנר משום סתם מסיבה כו' דאסיר וטעמ' דכיון דהוי איסור כל שהשלהבת דבוקה וכשבא זה והדליק ממנה הדלקה זו שהדליק אסורה היא דהא אין מברכין על השלהבת הגם שאינו נהנה אלא מאור השלהבת והא דכוותה והא לא דמיא לנפח ונתק שלהבת ממקומה דמצי ליהנות מאותה שלהבת אחר שנתקה מאחיזתה מה שאין כן מה שלקח כל זמן שהשלהבת אחוזה במקום אסורה הגם שלא עשה אלא הדלקת נר משלהבת הוי איסור הנאה נר שני:

וראיתי להר"ב ים של שלמה ז"ל שכתב בשלהי י"ט דין י"ד וז"ל ומ"מ שמעינן מינה דמותר להדליק נר מבית תפלות שלהם וראוי אפילו לברך עכ"ל ומוכח מדבריו דאפילו נר של ע"ז עצמה מותר להדליק ממנו נר ולברך עליו ואין אני רואה הכרח לדבריו ז"ל וליכא לאוכוחי ממה דאמרינן בסוגיין בסמוך בנר שהדליק ישראל מעכו"ם דשרי מטעמא דכי קא מברך אתוספתא דהתירא קא מברך דהתם ליכא איסור הנאה אלא דאין מברכין על נר שלא שבת ולזה כל דאיכא תוספת' דהתירא הרי הוא מברך על נר דלא אתעביד ביה עבירה בשבת אבל אם הדליק נר מנר של ע"ז דהוי איסור הנאה דכתיב ולא ידבק בידך מאומה וכו' אדרבא דייקינן מסוגיין לאסור ממה דקמסיק הש"ס בשלהבת וקאמר לעולם איסורא איתיה דמשום הכי קתני מתני' המוציא שלהבת בשבת לרשות הרבים חייב אם כן כיון דהך דנטל באיסור נטל דהא דבוקה בגחלת היתה הגם שניתוסף בה היתר הרי אין ביטול לע"ז כל עיקר אם לא שנאמר שסובר הרב דאיסור שלהבת דבוקה לא הוי אלא מדרבנן ולא החמירו בה אלא כל שהיא דבוקה אבל אם הדליקו ממנה לא החמירו וצריך להביא ראיה לדבריו ז"ל ובחי' חפץ ה' מצאתי כתוב אצלי דכל דאיכא למיחש לעכו"ם אסרינן נר מנר ואפילו ישראל מכותי ודוקא בחשש נר שלא שבת הוא דשרינן ישראל מכותי. ולענין הלכה יש לסמוך על דעת גדול מהרש"ל להתיר בנר מסיבתן ולא בנר עכו"ם עצמה:

תוכן העניינים

ראשון לציון על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה