ראשון לציון על ברכות· רבי חיים בן עטר
פרק ח - אלו דברים · דף נב.
גמ' ויחזרו ויטמאו את הכוס משמע דמשקין הטמאי' מחמת סתם ידים מטמאין כלים וקשה למה שכתב הרמב"ם בפ"א מה' אבות הטומאות וז"ל הואיל וידים שניות אם נגעו במשקים עשאום תחילה וכו' אבל אין משקין אלו שיטמאו מחמת הידים מטמאין כלים שעיקר טומאת הידים מדבריהם ע"כ וכן כתב בפ"ז מהל' הנז' וז"ל והוא שיהיו אותם המשקין טמאים מחמת אב מאבות הטומאה בין של תורה בין של דבריהם ע"כ. וראיתי שכבר תמה עליו הראב"ד ז"ל. וראיתי להרב כ"מ שכתב וז"ל ואי אפשר לומר דמחמת ידים לא טומאת ידים לבד קאמר אלא היינו לומר שיהיה טמא טומאת הגוף מחמת שרץ כו' דהא פריך בתר הכי וליטמאו ידים כו' ומשני ידים שניות כו' וכתב הר"י קורקוס דההיא לא מכרעא כולי האי דלב"ש הוא דאמר כן ע"כ ואני אומר דדברי הר"י קורקוס ז"ל דחוקים דהא לא אשכחן ב"ש וב"ה דאיפליגו בהכי וקשה אתלמודא דשבת דמנא ליה דב"ש וב"ה פליגי בהכי ואני אומ' שדעת הרמב"ם היא דגם במשקין הבאים מחמת הידים סובר רבינו ז"ל שמטמאים הכלי אלא שמחלק אם הידים נטמאו בטומאה שבאה מאב פי' כגון שנטמאו בשרץ או במשקין אחרים שנטמאו בשרץ או בראשון לטומאת מת וכל כיוצא בזה שהטומאה באה מתחילתה מאב הגם שמשקין אלו עתה לא נטמאו באב הרי אלו מטמאין את הכלי ולא מיעט הרמב"ם שאין משקין מטמאין הכלים אלא משקין שנטמאו בטומאה שאין לאותה טומאה אב כללי כגון סתם ידים שגזרו עליהם טומאה או ידים שנטמאו בספר במשקין אלו היא שכתב הרמב"ם שאינן מטמאין את הכלי ולזה הוא שחזר ופי' הרמב"ם ז"ל וכתב פ"ח דהמשקין הטמאים מחמת סתם ידים אין מטמאין את הכלים ולא הספיק לו מה שכתב קודם לזה בפ"ז מהלכות אלו והוא שיהיו אותם המשקין טמאים מחמת אב מאבות ע"כ דאדרבא במאמר זה כלל כל משקין שנטמאו מחמת הידים ואפי' נטמאו בראשון שנגע באב ומכ"ש שנטמאו מחמת הידים אלא ודאי דלא קאמ' אלא משקין הבאות מחמת סתם ידים או שנטמאו בספר ופי' מה שאמר בפ"ז והוא שיהיו טמאים מחמת אב כו' פי' שטומאה זו עתה באה מטומאה שיש לה אב ולעולם אפי' לא נטמאו אלא בראשון מטמאין כלים ולפי השתא מפרשינן מאי דקאמ' ויחזרו ויטמאו הכוס הכי קא' כיון דנטילת ידים זו מועלת ג"כ לנגע בראשון או במשקין שנטמאו בשרץ כמו שמועלת לסתם ידים גזרו דלמא יהיו ידיו שניות לטומאה שיש לה אב ויטמאו המשקין את הכוס ובזה יעלו דברי הרמב"ם על נכון:
אחר שכתבתי זה מצאתי להרמב"ם ז"ל בהקדמת טהרות שכתב וז"ל וכן משקין טמאים יטמאו הכלים כולן אבל בתנאי שיהיו אלו המשקין יתטמאו מחמת השרץ ר"ל שיהי' נסמך בטומאתו אליו כמו שיטמאהו האב או הראשון או השני לא שיהיה נטמא בידים טמאים לפי שהידים טמאים מטמאים את המשקין ג"כ כו' וזהו אומרו במס' שבת דאיטמו מחמת שרץ כאשר אמרו ז"ל שאלו המשקין טמאין אבל לא שנטמאו בידים טמאות אשר הן שניות לעולם כו' ע"כ והן הנה הדברים שכתבנו בפי' דבריו וברוך ה' שכיווננו אל האמת: