אור ברסלב
ראשון לציון על ברכות פרק ז - שלשה שאכלו › דף מו:

ראשון לציון על ברכות· רבי חיים בן עטר

פרק ז - שלשה שאכלו · דף מו:

דף מו.

גמ' והטוב והמטיב פותח בברוך ואין חותם בברוך פירש רש"י וז"ל שאינה סמוכה לחבירתה היא שאינה מברכת המזון אלא על קבורת הרוגי ביתר תקנוה ע"כ והגם דברכת הארץ אח"כ תקנה יאושע וגם ברכת בונה ירושלם דוד ושלמה תקנוה עכ"ז כלהו בדבר ה' נעשו על המזון כי ה' אמר למשה דלעביד הכי אבל ברכת הטוב היא ברכה שאין לה רמז מן התו' שתאמר ועיקרה מד"ס הם תקנוה ותקנו שתאמר בבה"מ ואין לה שום שייכות עם המזון. והרמב"ם ז"ל כשכתב בפ' י"א מה"ב דין דכל הברכות כולן פותחות בברוך וכו' לא רשם חילוק ברכה זו דהטוב דהוי מטעם שהיא ברכה בפ"ע פותחת בברוך הגם שהיא סמוכה וטעמו משום דסמך על מה שכתב בפ"א דין י"ו שכתב שם דאין לה שייכות עם בה"מ וכאילו בפ"ע עומדת ואינה נקראת סמוכה לחבירתה:

שם גמ' מים אחרונים בזמן שהם ה' כו' ובזמן שהם מאה כו' כתב הרמב"ם בפ"ז דין י"ב וז"ל הביאו להם מים לנטילה כל שמברך בה"מ הוא נוטל ידיו תחילה כדי שלא ישב הגדול וידיו מזוהמות עד שיטול אחר כו'. טעם שלא תלה במברך המוציא למאי דכתב בתחילת הפרק שהגדול בוצע לפי שלפעמים הגדול נותן לקטן לברך בה"מ כדאמרינן לעיל דף ע"ג אמר רב הנוטל ידיו תחילה באחרונה הוא מזומן לברכה רב ור"ח הוו יתבי קמיה דר' בסעודתא א"ל ר' לרב קום משי ידך וכו' ומעתה לא פסיקא מלתא דהבוצע הוא יטול ידיו תחילה אלא המברך בה"מ להכי כתב רבינו מ"ש אלא דקשה אמאי לא כתב רבינו מאי דמחלק בברייתא דמייתי רב ששת דקתני דאם היו רבים מתחילין מן הקטן וכו' ואיכא טעמ' בהאי מלתא כי היכי דלא להוי הגדול יושב וממתין עד שיטלו כל המסובין וגנאי הוא הדבר ולא אשכחן מאן דפליג בהא מלתא תו קשה לדעת רמב"ם דמסוגיין מוכח דמאי דגדול נוטל ידיו תחילה היינו משום דמייתו תכא קמיה ולא יהיה משמר ידיו עד שיטלו כולן ורבינו בתחילת פרק זה לא מפליג מידי אלא בכל גוונא גדול נוטל תחילה. ראיתי למרן ז"ל שתירץ ב' קושיות אלו עז"ה כי מאי דלא מחלק הרמב"ם בנטילה א' משום דמשמע ליה דמתני' דקתני סתם ל"ש מייתו תכא ל"ש לא מייתו תכא קמיה ור"ש דפריך לר"ג גדול יושב וכו' מבדק הוה בדיק לר"ג. והא דלא מפליג רבינו בין ה' למאה משום דלא אמרו הכי אלא בימיהם שהיו מסלקין השולחן מלפני אותו שנוטל אבל האידנא אין מסלקין השלחן מלפני אותו שנוטל ולהכי אפילו מאה נמי איהו קודם ע"כ וקשה לי היכי מצי לפרושי דר"ש יק' לר"ג בדבר שלדעתו אינו אמת ויקבל תשובה היפך סברתו ומלתא כהאי לא הוה תלמודא מייתי לה וטפי נ"ל לומר דכיון דבבריתא מחלק במים אחרונים בין איכא טובא לאנשים בה מעט ש"מ דברישא ל"ש ואפילו לא מייתי תכא דאי במייתי תכא קמיה הו"ל לפלוגי אי איכא טובא מייתי תכא וכו' וליכא למימר דבכל גונא מייתי תכא א"כ היכא מוקמינן אחד מברך לכולן אלא ודאי דלא מייתו תכא קמיה דגדול מקמי דנטלו השאר אלא בהיכא דאיכא טובא א"כ הו"ל לחלק תכא וממה שלא חלק ש"מ דלא מקפידין אהא דיושב ומשמר דאמר ר"ש מאי דאמר ר"ש לר"ג ה"ט משום דא"ל ר"ג דבקיאי פרסאי כו' א"ל אי מתקני כל מה דלדידן לא תקינו ליה כי היכי דיימא דאינון בקיאי טפי. ומאי דמשני הרב בהך דסיפא דמתניתין דקתני היו מאה כו' ורבינו לא מפליג דטעמא הוי משום דדוק' בימיהם כו' ק' לי כיון דרבינו כתב בפרק זה הלכה ה' וז"ל גמרו מלאכול מסלקין השלחן ומכבדין כו' הרי דהיו מסלקין השלחן מלפניהם א"כ לו יהיה דהיו מסלקין מלפני כלן כא' ס"ס הרי הוא יושב וממתין לכולן עד שיטלו ואין כבודו של גדול בכך. ונראה לתת טעם דלא מחלק בין רבים למועטים לפי דלא קתני במתניתין אם היו מאה מתחילין מן הקטן אלא דוקא בימיהם שהיו נוטלין שלחן לפני כל אחד ואחד כמ"ש רש"י ולהכי כשהיו מתחילין מן הקטן לא היה הגדול יושב וידיו מזוהמות כדא' ריש גלותא לר"ש דלא מסלקי תכא מקמי גדול עד דנמטי מיא לגביה משא"כ לדידן דלא מניחי תכא קמי כל חד וחד בפ"ע אלא שלחן אחת לכולן יחד וכיון דמקמי דליטול ידיו בעי לסלוקי תכא מקמייהו כמ"ש רבינו בהלכה י"א בפרק זה אי נטיל קטן מסלקין תכא מקמי' ומקמי גדול וא"כ גדול יתיב וידיו מזוהמות עד שנוטלין כולן להכי לא מפלגינן בין איכא מאה לאיכא ה' והגם דיושב ובטל עד שיטלו כולן האי עדיף מיושב וידיו מזוהמות. ותו הא כתיבנא לעיל בדין נטילת מים ראשונים אין קפידא בדבר כזה כ"כ ונכון:

תוכן העניינים

ראשון לציון על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה