אור ברסלב
ראשון לציון על ברכות פרק ז - שלשה שאכלו › דף מה:

ראשון לציון על ברכות· רבי חיים בן עטר

פרק ז - שלשה שאכלו · דף מה:

דף מה.

גמ' תנינא שמע ולא ענה יצא כו' מאי דלא משני אדר"י דקמ"לן בהיכא דא' מהן בור דאין נחלקין וא' מברך וא' יוצא דא"כ לאו הכי הול"ל אלא אחד מברך ואחד יוצא דאז שומעין דאתא למימר דאינן נחלקים כדי שא' מהן שהוא בור יוצא ומדאמר א' מהם יוצא כו' בברכות כו' משמע דאתא למימר דלא תימא דאינו יוצא קמ"ל דיצא ולזה פריך תלמודא תנינא וכו' ומשני דלא אתא אלא לומר דאין ברכת זימון ביניהם והגם דהוה מצי למימר הא מלתא להדיא אלא דמלתא אגב אורחיה אמר דשומע כעונה וכההיא דאמרינן בריש פ"ק תנא מלתא אגב אורחיה קמ"ל כהנים אימת כו' וכמו כן דרך האמוראי' לכלול דין הידוע באמצעי' דבריהם. והרמב"ם בפ"א מה"ב כתב וז"ל כל השומע כו' יצא אע"פ שלא ענה אמן. ובהלכה שאחריה כתב רבים שנתוועדו וכו' ובירך אחד מהם וענו כולן אמן הרי אלו מותרים ע"כ. וקשה למה הצריך שיענו אמן ממ"נ אם נתכוונו לצאת בברכה אפי' לא ענו אמן ואם לא נתכוונו לצאת מה מועיל עניית אמן. ונראה דה"ה אם לא אמרו אמן דיצאו דטעמא דכתב וענו אמן לאשמועינן דאם לא נתוועדו לא מהני אפי' באמירת אמן אלא כל א' יברך לעצמו והוצרך רבינו להסיר טעות זה לפי שקדם ואמר בהלכה שלפניה אע"פ שלא ענה אמן חש לטעות דבגדר זה הוא דמחלק לנתוועדו ולא נתוועדו קמל"ן או אפשר לומר דקמ"לן דעניית אמן היא תגיד שכוונו לצאת בברכה זו ואה"נ אם לא ענו אמן אלא כיון דמן הסתם יענו מדין שומע ברכת ה' להכי נקט ענו אמן ולא חש עלן לטעות דבעי עניה דהרי כתב בהדיא קודם לדין זה דאין עניית אמן מעכבת כל שנתכוון לצאת:

תוכן העניינים

ראשון לציון על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה