אור ברסלב
ראשון לציון על ברכות פרק ו - כיצד מברכין › דף מא.

ראשון לציון על ברכות· רבי חיים בן עטר

פרק ו - כיצד מברכין · דף מא.

דף מ:

גמ' אמר עולא מחלוקת כו' מדברי עולא משמע דרבנן דאמרי מברך על איזה מהן שירצה בדוקא קאמרי ופי' שירצה חביב כמו שפירוש רש"י ולא מצי להקדים מין ז' על המין שהוא חביב אצלו. גם בפלוגתא דמייתי בסמוך דר' אמי ור' יצחק נפחא משמע דטעמייהו דרבנן משום דחביב עדיף וכפ"ז אם יש לפניו חביב ושאינו חביב ורוצה לברך על שאינו חביב ברישא ואח"כ החביב באיזה טעם וסיבה לא מצי והרמב"ם בפ"ח כתב וז"ל היו לפניו מינים הרבה אם היו ברכותיהן שוות מברך על אחד ופוטר השאר ואם אין ברכותיהן שוות מברך על כל א' ברכה הראויה לו ואיזה מהם שירצה להקדים מקדים ואם אינו רוצה בזה יותר מזה אם יש ביניהם אחד מז' המינים עליו הוא מברך תחילה ע"כ מאמר ואיזה מהן שירצה חוזר לשתי החלוקות בין בברכותיהן שוות בין אין ברכותיהן שוות וממה שדקדק לומר שירצה להקדים ולא אמר שירצה יקדים כיון לשלול מקום שממנו תבא לפרש בדבריו מה שפי' עולא במתני' דירצה דקאמר היינו חביב ולעכובא קאמר ליה לזה קאמר מה שירצה להקדים שהרצון לא במין אלא בקדימה והגם דמאחר מין החביב אצלו לבסוף שפיר דמי וקשה הרי לכולהו אימוראי משמע דדוקא חביב אצלו הוא דבעי להקדים ולא הרוצה להקדים ונראה דמפרש רבינו דחביב דקאמרי אימוראי לאו חביב במין אלא החביב אצלו לאכול בתחילה מאיזה טעם שיהיה או מטעם דבעי לאקדומיה כפי הרפואה כמו שתאמר בשר עופות ודגים ובצים דעופות חביבי ליה וכפי הרפואה שכתב הרמב"ם בפ"ב מהל' דעות וז"ל בצים ובשר עוף אוכל בתחילה בצים וכו' לעולם יקדים אדם דבר הקל ומאחר הכבד ע"כ דהגם דאפשר דהבצים לא חביבי ליה באכילתם כבשר עוף עכ"ז מקדים דבר שהוא נכון לו להקדימו או מטעם לאכול באחרונה דברים היותר חביבים לו רוצה עתה להקדים שאינו חביב לו ביותר אלא דלזה שרוצה להקדים קרי ליה תלמודא חביב פי' חביב להקדים והוכרח הרמב"ם לדחוקי הכין משום דהכי משמע פשטא דמתני' דקתני על איזה מהן שירצה ומוטב לדחוק חביב דאימוראי מלדחוק שירצה דקתני מתני' ומאי דכתב הרמב"ם ואם אינו רוצה בזה יותר מבזה פי' אינו רוצה להקדים אחד מהם וסמך על זכרון הקדימה שאמר בסמוך ומה שאמר יקדים מין ז' דין זה יצא לרבי' מההיא דר' ירמיה דמייתי בסמוך. גם מהא דרב חסדא ורב המנונא דמייתי בתר הכי וסובר הרמב"ם דאימוראי לאו משום דסברי כרבי יהודה אלא כרבנן ס"ל דהוו רבים ואעפ"כ כיון שלא היה להם רצון להקדים א' מהם מהדרי לאקדומי כל הקודם בפסוק ודברי רב יוסף דכל הקודם כרבנן אתיא ולהכי נמי הוא דאמר ר"ח לרב המנונא לא ס"ל למר הא דאמר רב יוסף וכו' משום דהא דרב יוסף אליבא דרבנן נמי אמר למילתיה דאי לר"י דוקא מאי קאמר ליה לא ס"ל למר פשיטא דמסתמא כרבנן עבדינן אלא ודאי דמלתיה דרב יוסף אליבא דרבנן נמי היא. וראיתי מאן דדייק איפכא ממה דלא יהיב טעמא ר"ח לקדימת תמרי משום דחביב ש"מ דהלכה כר"י ואין זה הכרח דדלמ' דספוקי הוא דמספקא ליה בדר"ה אי משום חביבותא עביד ולהכי שאול שאל האיש ותדע דהא לא קאמר ר"י אלא מין שבעה לגבי שאר פירות אבל מין שבעה זה לפני זה לא אמרה אלא רב ומאן לימא לן דאפי' חביב קאמר ר"י יקדים המוקדם ואם כן מאי קאמר ר"ח לר"ה לא ס"ל למר וכו' דלמא הוא ס"ל אלא ודאי כדכתי':

וראיתי להרב בעל כסף משנה דמפרש דברי הרמב"ם שאמר איזה מהן שירצה להקדים היינו החביב ותמיהא לי טובא חדא על מי סמך עלי' הרמב"ם ז"ל לפרושי דחביב קאמר כיון דפשטא דמלתא דירצה לא משתמע הכי ומה גם למאי דדייקנו מתיבת להקדים שכתב הרמב"ם והוא דיוק אמיתי אדרבא שלל שלא לפרש כן בדבריו הגם שהוא פשטא דרוצה חביב. ותו לכשתידוק הגם דאפשר לפרש במתני' חביב אי הוה תני במתני' כלישנא דהרמב"ם לא הוינא מפרשי הכי דבשלמא במתני' הא קתני לשון חיוב יברך על איזה וכו' ולזה מצינן לפרושא דחביב קאמ' ודוקא קתני משא"כ בדברי הרמב"ם שכתב ואיזה מהן שירצה להקדים מקדים לא משמע לישנא דחיובא אלא רשות ואי בחביב איירי הוי דלא כמתני' דמתני' קתני חביב עדיף ודוקא עליו הוא מברך. ומה שראיתי שכתב הרב עוד דמן הסתם אדם רוצה להקדים מאכל היותר חביב וערב עליו משכחת לה להיפך לפי מה שאנו רואים ויודעים דאדם אוכל בסוף מאכל היותר חביב וערב עליו ולענין הלכה יברך על החביב אצלו כיון דאין מפסיד כלום בזה ולחומרא כיון דכולהו רבוואתא בתראי סברי הכין וגם בדברי הרמב"ם גופיה מפרשי חביב הגם דאין דברי הרמב"ם סובלים פירושם כדכתיב'

שם גמ' כל הקודם בפסוק כו' הרמב"ם בפ"ח כתב וז"ל תמרים קודמין לענבים שהתמרים ב' לארץ והענבים ג' לארץ ע"כ איכא למידק אמאי לא אשמעינן דינא דמינים הקודמין לענבים ותמרים שהם שעורים וזיתים והול"ל יקדים זתים שהם א' לארץ לשעורים שהם ב' לארץ. ואיכא למימר דנתכוון הרב ז"ל לומר מלתא אגב אורחיה דדוק' לענבי' קודמין ולא ליין וכסברא שהביאו האחרונים ז"ל לפי שהיין חשיב טפי. עוד נראה דכיון דהאי דקודמין חטה ושעורה לגפן איירי או בפת או במעשה קדרה אבל הכוסס חטה ואצ"ל שעורה לא קדמי וכמ"ש בה"ג להדיא ומן הסתם הכין דעת רבי' ז"ל ולא חש לפרש וכיון שכן בכל גוונא קדמי שעורים אפילו לזתים הגם דסמיך לארץ בתר' וטעמא לאו משום קדימה לבד אלא משום דזייני טפי ובגדר אחד קיימי עם החטים לגבי שאר פירות אלא דלגבי חטים גריעי דחטה קודם לשעורי' בין בפת בין במ"ק והתו' שכתבו שהזית קודם לשעורים נראה דמיירי בכסייאני:

תוכן העניינים

ראשון לציון על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה