ראשון לציון על ברכות· רבי חיים בן עטר
פרק ו - כיצד מברכין · דף מ:
גמ' ור"י אמר כל ברכה שאין בה מלכות וכו' ע"כ מדקאמר תלמודא אליבא דר"י בישובא דהך מתני' דלא עברתי כו' תני מלהזכיר שמך ומלכותך מוכח דתרתי קאמר ר"י והכי פסק הרמב"ם בפ"א מהל' ברכות וז"ל כל ברכה שאין בה הזכרת ה' ומלכות אינה ברכה ע"כ והכרח הש"ס גופיה כבר כתבתי בחיבורי חפץ ה' טעמו יע"ש
שם גמ' בנימין רעיא וכו' כתב הרמב"ם ואם שינה את המטבע הואיל והזכיר הזכרה ומלכות וענין הברכה וכו' יצא ע"כ כתב עליו הרמ"ך תימא דבה' ק"ש כתב לא יצא ע"כ. והילך דברי רבינו בפ"א מהלכות ק"ש וז"ל מקום שנהגו שלא לחתום אינו רשאי כו' מקום שנהגו לחתום אינו רשאי שלא לחתום כו' כללו של דבר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמי' ה"ז טועה וחוזר ומברך ע"כ הרמ"ך סבר דכלל זה כולל כל שינוי ואפי' אמר הזכרה ומלכות וענין הברכ' ולא היא דכלל זה אינו אלא לחסרון הפתיחה או החתימה שטבעו או להפך כמו שגילה דעתו אלא כגון דא צריך לאודועי דההיא דבנימין רעיא חתם נמי ואמר בריך רחמנא כו' בריך הוא דברא פת זה וכדומה וכן מצאתי להרשב"א שכתב כן וטעמא דתלמודא לא הקשה זה אבנימין כדרך שהקשה והא לא אמר ג' ברכות והא לא הזכיר שם ומלכות משום דהני מילי מצי למימר דלא בעינן ג' ברכות מדאוריתא ומאי יצא דרבנן. גם מאי דבעי והא לא אמר הזכרת ה' כיון דלא חדית האי דינא אלא רב משא"כ האי דחתימה משנה ערוכה היא לחתום אינו רשאי ולא חש תלמודא דנימא שלא חתם.
שם גמ' והאמר רב כל ברכה שאין בה כו' דאמר בריך רחמנא מאריה כו'. ראיתי להתוס' והרא"ש שפירשו דרחמנא היינו הזכרת ה' יעויין דבריהם הכא ובפרק הרואה דף נ"ד דאמר להו פטרתון יתי מלאודויי. ולע"ד אין נראה דא"כ מנ"ל לתלמודא דר' יוחנן תרתי קאמר דלמא דפלוגתא דרב ור"י היא עז"ה דלרב אם הזכיר רחמנא או שאר הכינויים יצא ולר"י בעינן דוקא שיזכיר מלכות ואמאי אצטריך לשנויי אמתני' דמייתי אביי לסייועי מלתיה דרב תני מלהזכיר שמך ומלכותך לימא תני מלהזכיר שם מלכותך ותו קשה היכי מצינן לפרושי מאי דקאמר רב הזכרת ה' ר"ל רחמנא דהוי כנוי דהא כינוי לחוד והזכרת ה' לחוד ומאי דניחא לי למימ' הוא דמאי דקאמר הש"ס דאמר בריך רחמנא לאו דאמר רחמנא אלא דהזכיר שמו ית' המיוחד אלא דהש"ס מכנה שם המיוחד בשם רחמנא וכן ההיא דפרק הרואה דאמר פטרתון וכו' מיירי דאמרו בריך שם הוי"ה אלא דמכנו ליה בשם רחמנא. ומעתה מתדייקא מלתיה דרב דאמר הזכרת ה' והוכרח ג"כ הש"ס לשנויי מתניתין אליבא דר"י תני מלהזכיר שמך ומלכותך דהזכרת ה' דקתני מתני' שם ממש ולא מצי לשנויי אלא אי אמר דר"י תרתי קאמר ותנא תנא ושייר:
שוב ראיתי להרב ר' יונה שכתב בפרק הרואה דהך דרב יהודה דאמר לרבנן פטרתון דמיירי שהזכיר שם ומלכות דאמר רחמנא אלהנא מלכא כו' ע"כ הרי דהזכיר שם ומלכות באומרו אלהנא כי אלהינו הוא אחד מז' שמות שאינם נמחקים אלא דקשה לי למה הוצרך להזכרת רחמנא ואולי דאגב שיטפיה לא דק ועיקר הוא אלהנא מלכא. והרמב"ם בפ"א מהל' ברכות כתב כל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה ע"כ ובסמוך אמר עוד ואם שינה את המטבע הואיל והזכיר הזכרה ומלכות כו' יצא ע"כ ופשטא דמלתיה הוא הזכרת שמו יתברך ממש א' מז' שמות כי לא תקרא אזכרה על הכינוי ומה גם שלא פי' הרמב"ם דרחמנא תהיה במקום הזכרה ש"מ דהזכרה ממש קא' דרחמנא ושאר כינויים לאו שם איקרו אלא כינויים כמו שגילה הרמב"ם בפ"ו מהל' יסודי התורה. וראיתי בירו' פ' הרואה דקאמר וז"ל ר' זעירא ורב יהודה בשם רב כל ברכה שאין עמה מלכות אינה ברכה הרי דרב גופיה מצריך מלכות וכי היכי דלא ליהוי פליג ירו' במאי דאתמר משמיה דר"י אפשר לומר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי רב ור"י:
שם ועל החומץ כו' עיין מ"ש למעלה בדף ל"ה:
שם ועל הנובלות וכו' פרש"י בושלי כומרא שרופי חמה וכו' תמרי דזיקא שהרוח משירן ע"כ ולדבריו ז"ל צריך לומר דאותן דזיקא נתבשלו וראויים לאכילה מבושלי כומרא מדקאמר הש"ס בשלמא למ"ד בושלי כומרא וכו' אלא למ"ד תמרי דזיקא בפה"ע מבעי ליה. וקשה לישני ליה מאי תמרי זיקא דנשב רוחא והפילן פגים וי"ל דאי פגים קאמר דלא חזו לאכילה סובר הש"ס דהיינו בושלי כומרא. והרב רבינו עובדיה כתב בפירוש דמתני' וז"ל נובלות שנפלו מן האילן קודם שנתבשלו כל צורכן קשה דהא אסיקנא בגמ' דנובלות דמתני' דמברך עליהן שהכל אליבא דכ"ע הם בושלי כומרא ולא פליגי אלא בנובלות דקלין שבדמאי ואם כן היכי מפרש במתני' שנפלו מן האילן דהיינו תמרי זיקא דהנהו בעי ברוכי בפה"ע כדקאמר הש"ס בפשיטות ופי' משנת הקלין שבדמאי ראיתי שכתב וז"ל נובלות תמרה תמרים שאינן מתבשלים באילן ותולשין אותן ונותנין אותן זה ע"ג זה עד שיתבשלו ויש אומרים תמרים שהפילתן הרוח קודם בישול ע"כ הנה לפום האי פירושא דבושלי כומרא אנן סהדי דטפי חשיבא מתמרי זיקא דהא בושלי כומרא חזו לאכילה ודאי ודרכייהו בכך להתבשל במכמר ומעתה בהכרח דגריס רבינו עובדיה בתלמודא הכי בשלמא למ"ד תמרי זיקא כו' אלא למ"ד בושלי כומרא דפה"ע בעי ברוכי אלא בנובלות סתמא כ"ע לא פליגי דתמרי זיקא כי פליגי בנובלות תמרא כו' בשלמא למ"ד בושלי כומרא כיון דחשיבי וראויין ודאן חייב אבל תמרי זיקא הפקרא נינהו ומשני כו' א"ד בשלמא למ"ד בושלי כומרא היינו דהכא קרי ליה נובלות סתמא והתם קרי ליה נובלות תמרא פי' דההיא בתמרי זיקא אלא למ"ד הכא תמרי זיקא ניתני אידי ואידי כו' כיון דהך נמי תמרי זיקא. ולענין דינא נראה דמודה רש"י בבושלי כומרא לפי' רבינו עובדיה דמברכין עלייהו בפה"ע וכמו כן יודה רבינו עובדיה בתמרי זיקא לפי פי' רש"י ז"ל שהם מבושלי' וראויים לאכילה דמברכין עלייהו בפה"ע אלא כל אחד מפרש כפי גירסתיה דהוה גריס בגמ'. אלא דהרמב"ם בפי' המשנה דידן כתב וז"ל ונובלות הם הפירות אשר נפלו מן האילנות פגים קודם שנתבשלו עכ"ל. משמע דמוקי למתני' בתמרי זיקא ומשמע דגורס בגמ' כגירסת רבינו עובדיה שכתב' בסמוך. ובפי' משנת הקלין שבדמאי פי' וז"ל נובלות הם התמרים הנופלות מן הדקל כשהרוח מנשבת עכ"ל אם כן מוקי למתני' דדמאי נמי בתמרי זיקא. וקשה דתלמודא הקשה למ"ד תמרי זיקא דהו"ל תנא להשוות דבריו ועלתה בקושיא ואמאי אהדר אפיה מפי' דקלסיה ופי' דרך דמסיק ליה הש"ס בקושיא
ונראה כי שיטת הרמב"ם בסוגיא הכי היא והנובלות ר' זירא ור' אלעא חד אמר בושלי כומרא וחד א' תמרי זיקא פי' מלתא דפשיטא הוא דנובלות הוא לשון נפילת הפרי מן האילן כאומרו וכאלה נובלת עליה אלא דאפליגו בסדר נפילתן היאך היתה מר סבר בושלי כומרא פי' כמו שפי' רש"י שהאש שורפתן ואין להם עוד אחיזה באילן לינק ממנו ובזה הם נובלות וחד אמר תמרי זיקא פי' לא נפלו לצד הורעתם באחיזה באילן אלא מצד הרוח לבד ופריך הש"ס בשלמא למ"ד בושלי כומרא פי' שנפלו להיותם לקויים היינו דמברכינן שהנ"ב אלא למ"ד שאין נפילתן אלא מצד הרוח היכי פסיק ותני כל שהרוח נושב ונובלו שהכל בפה"ע מיבעי ברוכי ומשני דקושטא הוא דנובלות דהכא הוא שנפלו לצד רעתם והיינו בושלי כומרא ופלוגתייהו דאמוראי בהאיך דנובלות תמרא בהא הוא דמ"ס תמרי זיקא דאפילו חזו לאכילה כיון שהרוח נשב בהו הפקרא נינהו ולהכי פי' הרמב"ם בפי' המשנה דידן נובלות הם הפירות אשר נפלו מן האילנות פגים פי' שנפלו פגים ולא מבושלים וזה יארע מלקות השמש בהם שיבש יניקתם באילן ותיבת פגים שאמר רמב"ם ז"ל דבוקה עם תיבת נפלו וכאילו אמר נפלו פגים ולזה ג"כ לא אמר נפלה ברוח לומר שלא בכח הרוח היתה נפילתה ובפי' משנת הקלין שבדמאי פי' הם התמרים הנופלות מן הדקל כשהרוח נושבת בהם פי' לא פגים הם אלא מצד הרוח נפלו ואין בהם רעה אלא תמרים גמורים הם והיינו תמרי זיקא. ובפ"ח מהלכות ברכות כתב וז"ל והנובלות שהם פגים פי' לאפוקי נובלות מחמת הרוח והם מבושלי' שגם הם נקראים נובלות אלא דוקא נובלות שהם פגין והיינו בושלי כמרא כי השחתת הפרי מן הסתם הוא שריפ' השמש כל שיתרבה עליו החום משיעור הצריך לו כפי לחות יניקתו נבול יבול ועל זה הוא שיברך שהכל ובפי"ג מהל' מעשר כתב וז"ל ונובלות תמרה והם שעדיין לא הטילו שאור כו' מפני שחזקתן מן ההפקר ע"כ פי' הגם שהם מבושלים אלא שעדיין לא גמרו בישולן ואלו הם שמפיל הרוח שחזקתם מופקרים ומעתה עלו דברי רבינו הגדול כעלות השמש ובישוב נכון בפי' הסוגייא. אלא דפש גבן ליתובי מאי דקא פריך הש"ס בשלמא למ"ד בושלי כומרא היינו דקתני הקלין שבדמאי כו' ספקן הוא דפטור אבל ודאן חייב אלא למ"ד תמרי זיקא ודאן חייב הפקרא נינהו ע"כ בירוש' מייתי פלוגתא דר"י ור"ל אמתני' ר"ל אמר לא שנו אלא דמאי אבל ודאי חייב ור"י אמר לא שנא בין דמאי בין ודאי כו' מתני' מסייעא לר"י מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי כו' בין דמאי בין ודאי ע"כ ולפ"ז תלמודא דפריך הכא הא ודאן כו' משמע דכריש לקיש ס"ל. והרמב"ם בפי"ג מהל' מעשר כתב וז"ל פירות שחזקתן מן ההפקר כגון כו' ונובלות תמרא כו' אפילו אמר לו העם הארץ אינם מעושרין הרי אלו פטורין ע"כ דברי רבינו הם כר"י ומגמ' דילן לא משמע הכין וי"ל דסובר הרמב"ם כיון דקי"ל הלכה כר"י לגביה דר"ל פסקינן ככללין ותלמודא דהכא בעי לאוקומי אימוראי ככ"ע ואה"נ אי לא הוה מצי לאוקומי ככ"ע שפיר הוה מצי לאוקומי פלוגתייהו אליבא דר"י וליכא הכרח מהש"ס דסבר כר"ל לסתור כללין דהלכה כר"י ומתלמודא דפריך אתמרי זיקא הפקרא נינהו טפי מבושלי כמרא משמע דתמרי זיקא פשיטא ליה לתלמודא דמפקר להו טפי מבושלי כומרא או לפי שמועטים הם או לפי דזיקא מפרח להו למרחוק ועוברי דרכים מפסידי להו ואכלי להו ואיכא נמי טעמי אחריני ועיין בירו' ריש מס' דמאי. והרמב"ם ז"ל בפי"ג מהל' מעשר כתב וז"ל פירות שחזקתן מן ההפקר כו' ונובלות של תמרא והם שעדיין לא הטילו שאור וכו' מפני שחזקתן מן ההפקר ע"כ פי' הטלת שאור הוא גמר בישולן כמו שכתב בפ"ב מהלכות מעשר וז"ל איזוהי עונת המעשרות וכו' כיצד התאנים כו' התמרים משיפתחו כשאור ע"כ וכל שעדיין לא הטילו שאור הוא סימן להם שהם נובלות שנפלו מחמת הרוח ואפילו ודאן אפקורי מפקר להו ולא שנא שלא הטילו שאור אבל הם קצת התחילו להתבשל דהיינו מה שפירשו בתמרי זיקא לס' הרמב"ם דלא שנא פגים שהם מה שפירשנו בבושלי כמרא פטורין מן המעשר ואפי' ודאן וכר"י דמייתי בירושל':