ראשון לציון על ברכות· רבי חיים בן עטר
פרק ו - כיצד מברכין · דף לח.
גמ' אמר מר בר רב אשי האי דובשא דתמרי מברכין עלויה שהכל נהיה בדברו מאי טעמא זיעא בעלמא הוא כמאן כהאי תנא כו' והא דלא קאמר מר בר רב אשי הלכה כר' יהושע משום דטעמו דרבי יהושע דפטר דבש תמרים הוא מטעם דון מינה ואוקי באתרה כדאמרינן בהעור והרוטב דף ק"ב דר"י קסבר דון מינה ואוקי באתריה דמשקה דתרומ' ילפינן מביכורים דאם קרא שם עלייהו ודרכן והוציא מהן משקין אסורים וסבר אוקי באתרה דדוקא הנך משקין דכתיבי בהו תרומה שהם תירוש ויצהר אבל שאר משקין דלא כתיבא בהו תרומה אפי' כתיבא בפירות עצמן לא. ולהכי משקה תמרים של תרומה אין בו דין תרומה ולאו מטעם זיעא ולענין ברכה אימא דמברך בורא פרי העץ להכי אתא מר בר רב אשי ואמר דינא דברכה דמברך עליו שהכל וקאמר תלמודא דלא מתוקמא מלתא דמר בר רב אשי אלא כר' יהושע דלר"א חשיבי כפרי עצמו ובעי ברוכי בורא פרי העץ אבל לר"י דסבר דוקא תירוש ויצהר אי הוה חשיב למשקין של שאר פירות כפרי עצמו לו יהי דדון מינה ואוקי באתר' מה נשתנו שאר משקין מתירוש ויצהר וגמרי' מינייהו כל שאר משקין אלא ודאי דאין שאר משקין של שאר פירות חשיבי כפרי עצמו והיינו דאשמועינן מר בר רב אשי:
שם גמ' שתיתא רב אמר שהכל ושמואל אמר במ"מ ולא פליגי הא ברכ' הא בעבה עבה לאכיל' עבדי לה רכה לרפוא' קא עבדי לה ע"כ. למאי דמסיק דרכה נמי לאכילה מדקא מתיר ליה בשבת ש"מ דחזיא לשתיה ובהיכא דשתי לה שלא לרפוא' נמי כתב הרמב"ם דמברך שהכל וז"ל פ"ג מה"ב קמח של אחד מחמשת המינים ששלקוהו וערבוהו במים או בשאר משקין אם היה עבה כדי שיהא ראוי לאכילה וללועסו מברך כו' במ"מ ולבסוף על המחיה כו' ואם היה רך כדי שיהיה ראוי לשתיה מברך תחלה שהכל כו' ע"כ. וא"ת מ"ש מההיא דאמרינן בדף ל"ט וז"ל מייא דסילקא כסילקא מייא דלפתא כלפתא מייא דכלהו שלקי ככולהו שלקי אמאי גרע האי שתיתא דלא מברך על מיא דידיה בפ"ה שגופו של פרי האדמה מעורב ביה. וי"ל דהא כיון דקמח גופיה לא מברך עליה בפ"ה הגם דשלק ליה במיא במלתיה קאי דלא נשתנה בדרך בישול זה לקבוע עליו ברכת מ"מ זולת אי בשיל ליה עב דחשיב כמעשה קדירה ואי בשיל חטי בעינייהו לא חשיב מייא דידהו לברך עליה בפ"ה משום דקשייתא לא נפק טעמייהו כירקות. ואי עביד מהבצק כמין גרעינין קטנים עגולים או ארוכים קצת ובשיל להו בשולי במים בקדירה הגם דמעשיהן רך ואין אדם לועסן אומר אני דמברך עליהם במ"מ חדא דראוי ללועסן אלא אגב קוטנייהו הגרון מקבלן בלא לעיסה ולא דמי לקמח עם מים ותו דדוקא קמח כיון דהוא אשתני לגריעותא בגריעותיה קאי הגם דעביד ליה שתיתא. ואם לשו במים ועשאו דפוסים דקים כבר עלה מברכתו וקאי הכי ואי בשיל הך בצק ואכלו מברך עליו במ"מ ולא גרע אי בשיל ליה במים רבים ומברך עליו במ"מ: