ראשון לציון על ברכות· רבי חיים בן עטר
פרק ד - תפלת השחר · דף כט.
גמ' והשקיף בה שנים ושלש שעות. וטעמא דהמתינו לו כולי האי משום דאחרינא נמי אפשר דלא ידע לה דק"ו הדברי' ומה שמואל דאיהו עצמו תקנה שכחה ולהכי המתינו לו כולי האי. ולחששת המינות הא מסיק בש"ס דאתחיל בה פי' דאמר למלשינים אל תהי תקוה דהא התחיל למילט להו אבל בלאו הכי לא. ובהיכא דטעה בשאר הברכות או בברכת המינים בתר דאתחיל כתב הרמב"ם דממתין להו שעה א' פירש זמן מה כפי רוב הצבור וכפי טרחתם ולהכי לא קאמר שעה א' דלשתמע דתיבת שעה הוא מנין השעות והלח"מ ר"ל דנתכוון הרמב"ם להך דקתני מתני' ולא יהיה סרבן באותה שעה ואין זה כדאי: