ראשון לציון על ברכות· רבי חיים בן עטר
פרק ד - תפלת השחר · דף כח.
גמ' ושל מוספין כל היום אר"י ונקרא פושע. כתב הרמב"ם בפ"ב מהל' תפלה וזה לשונו תפלת המוסף זמנה עד ז' שעות וכו' משמע דלרבנן גופייהו דאמרי כל היום סברי דפושע הוי כל דעבור ז' שעות ולפ"ז פסק כת"ק. אלא דמדר"י נשמע לזמן המובחר דת"ק אימת ושניא האי דינא מתפלת השחר מד' שעות ואילך דהתם לא אורינין ליה להתפלל כל דעבור ד' שעות אלא דלעביד תשלומין אלא דוקא אם עבר והתפלל יצא והכי דייק לשון הרמב"ם. והכי דייק דברי הרי"ף דכתב וז"ל היכא דעבר וצלי לאחר ד' שעות שכר תפלה יהבי ליה שכר תפלה בזמנה לא יהבי ליה ע"כ. והטעם דיצא בדיעבד כבר תמהו עליו הב"י והאחרונים בזה ומה שישב הב"י אינו נראה וכבר הקשה עליו הלח"ם בקושי הנרגש לכל אדם עיין מ"ש בדף כ"ו ד"ה שהרי תמיד של שחר:
שם גמ' ת"ר היו לפניו ב' תפלות א' של מוסף ואחת של מנחה כו' פי' תוך ז' שעות מיירי דעדין לא נקרא פושע לתפילת מוסף אעפ"כ כיון דמטו קמיה ב' תפלות מקדים של מנחה דאי בתר ז' שעות אמאי פליג ר"י כיון דת"ק נמי מודה דקודם ז' שעות יקדים של מוסף ודוקא דבעי לצלויינהו אהדדי עבוד רבנן מעליותא לתדיר להקדימה אבל אי לא בעי לצלויינהו יחד בהדי הדדי פשיטא דיקדים תפלת מוסף כי היכי דלא ליקרי עלה פושע ולהכי דייק באו' היו לפניו ב' תפלות דמשמע דמיירי במוכנים לפניו לעשות שניהם. והך דנעילה ביום הכפורים דמיא להיו לפניו שניהם יחד לעשותם וטעמ' דמקדימין דמוסף ממ"ש הרמב"ם סוף פרק ג' משמע דטעמא הוא משום דכיון דהוו בצבור חיישינן לטעות. ומה שכתבו התוס' לתת טעם לזה פירוש דבריהם הוא דמיירי שאין מתפללין תיכף סמוך למוסף מנחה דאי לא תימא הכי דמו להיו שניהם לפניו קודם סעודה. וא"כ לפעמים דמצלינן מוסף ומנחה אהדדי ואנו מאריכין במוסף ומנחה ואין לנו זמן להפסיק ביניהם צריכין אנו לטעם שכתב הרמב"ם ז"ל: