ראשון לציון על ברכות· רבי חיים בן עטר
פרק ד - תפלת השחר · דף כז.
גמ' מאן דעבד כמר כו' מדברי התוס' בתחילת פ"א מוכח דמאן דעבד כמר וצלי מנחה בשעה ורביע קודם הלילה לא מצי לצלויי ערבית בהך זמנא וכן להפך ומדברי הרמב"ם ז"ל מוכח דגם מאן דמצלי מנחה בשעה ורביע כרבנן מצי לצלויי בזמן עצמו ערבית וז"ל בפ"ג מה"ת זמן תפלת מנחה גדולה כו' וזמן כו' נכתב עוד באותו פרק ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת כו' משמע מדבריו דה"ה ערבית של כל יום אם רוצה יתפלל מבע"י וכ"כ הכ"מ וטעמו מדקאמר הש"ס מאי אין לה קבע כו' ומסיק כמאן דאמר רשות. והוק' לרבי' דלימא להדיא רשות אלא דה"ק וכיון דהויא רשות אין לה קבע ומצי לצלויי קודם הלילה ובהכי ניחא מ"ש הש"ס מאן דעבד כמר כו' פי' הגם דעבד כר"י וכרבנן לא מחזי כתרי קולי דסתרן וטעמא כיון דתפילת ערבית רשות מהאי טעמא לא קבעו לה זמן ומצי לצלויי ביממא ולעולם כל שקיעת החמה יממא הוא. וליכא למימר דסובר רבינו כדעת התוס' ור"י דא"כ למה כתב הלכה פסוקה ויש לו להתפלל אותה עד שקיעת החמה ובתפלת ערבית כתב שיתפלל אותה מבע"י ומדלא התנה משמע דס"ל היפך מהתו' ועוד למה נתן טעם לצלויי מבע"י משום דכיון דרשות היא לא דקדקו בזמנה ואי תימא דהאי דינא לא הוי אלא למתפלל מנחה כר"י עד פלג מנחה א"כ משם עד הלילה זמנה של ערבית קבוע הוא אלא ודאי כמ"ש. והרב הלח"ם פיר' בדברי רבי' שכונתו היא דהגם דהלכה כר"י עכ"ז הו"ל לקבוע זמנה מצאת הכוכבים כו' יע"ש. ודבריו קשים דמה כונתו במ"ש הו"ל לקבוע אי על רבנן הא קבעו לה דממה שאמרו תפלת המנחה עד הערב ש"מ דאז מתחיל תפלת ערבית. ואי על ר"י זמנה הוא שעה ורביע קודם הלילה וכמו שדייקו האמוראים ממאן דמצלי של שבת בע"ש דסובר כר"י דהוי לילה לענין תפלת ערבית וזמנה קבוע כשאר תפילות. אלא מחוורתא כדאמרי' דכונת הרמב"ם היא לומר דאפילו לדעת רבנן דפסק כוותייהו בתפלת מנחה מצי לצלויי ערבית בשעה ורביע קודם הלילה ולהכי פסק כרבנן בתפלת המנחה ואע"פכן פסק דיש להתפלל ערבית מבע"י. עוד הק' הלח"ם ממאי דקא' הש"ס רב אקלע לבי גניבא כו' ש"מ תלת ש"מ מתפלל של שבת כו' ולדברי רבי' לימא ש"מ ארבע דתפלת ערבית רשות. ולדעתי אי מהא לא איריא דאטו מי לא מצי אמר דסבר כר"י ולעולם תפלת ערבית חובה וזמנה לר"י שעה ורביע קודם הלילה להכי לא החליט הש"ס ולמי' אלא דמצלי של שבת בע"ש אב"א משו' דסבר כר"י אב"א דסבר כרבנן וסובר תפילת ערבית רשות ולא דקדקו בקביעות זמנה. ויש להביא ראיה לדברי ממ"ש רבי' בפ"ב מהל' תמידין ומוספין דתמיד של בין הערבים זמנו עד הלילה. הרי שפסק רבינו כרבנן וכמ"ש. וכפ"ז מ"ש כר"י דאז לא הוה מצי לצלויי מפ"ה ולמעלה הגם דלא אתמר הלכ' כמר פי' בגמ' כיון דלא איתמר הלכ' כו' ה"ק כיון דלא איתמר הלכ' כמר דהיינו חכמים אעפ"כ מאן דעבד כמר פי' דמצלי מנחה בפלג המנחה דזמנה הוא דהלכה כת"ק דר"י ומאן דעבד כמר לצלויי ביה תפילת ערבית עבד ולא משום דהוי לילה אלא משום דאין לדקדק בזמן תפלתה כדקתני במתני' אין לה קבע והשתא ניחא דאמר תלמודא דלא אתמר הלכתא ורבינו פסק כחכמים ובזה מיושב ג"כ מאי דק' לכאורה דלמה לא קאמ' הש"ס כיון דלא אתמר כו' אזלינן ככללין דהלכה כת"ק ובמ"ש יבא ע"נ גם בזה יתורץ מה שק' לכאורה בל' הש"ס דקאמר נחזי אנן כו' אדרבא כו' דאמאי לא קאמר בדרך הוכחה ברורה מדרב מצלי כו' אלא בדרך נחזי אנן וכן מאי דמשני אדרבא כו' מאי אדרבא איכא בדרב הונא וכד דייקת שפיר אין הלכה כתלמיד במקום הרב ובמ"ש לדעת רבינו א"ש דהש"ס ס"ד להוכיח מדמצלי רב דערבי' בהך שעת' דמצינן למימר דטעמיה הוא משום דס"ל כר"י והוא אומרו נחזי אנן ודחה הש"ס דלא הוי ראיה דאפי' תימא דס"ל כרבנן ומצי לצלויי דערבית בהך שעתא דכיון דרשות היא אין לה זמן קבוע ואדרבא טפי איכא לאוכוחי ממאי דלא מצלי רב הונא עד לאורתא ש"מ כרבנן ס"ל ולהכי הוו מהדרי אמצוה מן המובחר לצלויי באורתא דמקמי הכי זמן מנחה הוא לרבנן והא נמי לאו הוכחה אלימתא דכרבנן ס"ל דהא לרבנן נמי מצי צלויי מבע"י ואם כן מאי הוכחה מדלא מצלו דכרבנן ס"ל ומהשתא ליכא לאוכוחי לא מרב ולא מרב הונא לא כרבנן ולא כר"י ולהכי קאמר כיון דלא אתמר וכמ"ש: