ראשון לציון על ברכות· רבי חיים בן עטר
פרק ד - תפלת השחר · דף כו:
גמ' ורמינהי טעה ולא הזכיר וכו' קשיא ע"כ בה"ג והרי"ף ז"ל כתבו בהלכות בריתא קמייתא דשניה עלתה לו וכו' הגם דפסקו בדין טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו. וכתב הרי"ף דטעמא הוא לאו משום שלא הזכיר הבדלה אלא משום דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דעביד לקמייתא תשלומין ולא"ה בעי למיעבד אלא לאקדומי דחובה וכפ"ז אם התחיל להתפלל אדעתא דחובה וגמר ג"כ אדעתא דחובה אלא דטעה וחשב לעשות בשניה תשלומין דהבדלה בחונן הדעת דהא זמנה הוא בזה א"צ לחזור ולהתפלל ולהכי דייק בבריתא ואמר ואם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה ע"כ. ולא אמר טעה לומר שלא עשה הדבר בטעות ע"ד שכתבנו אלא בכונה א"נ טעה בראשונה וכשראה שטעה חשב שתהיה הראשונה לתשלומין והתפלל שניה לחובה אבל לעולם כל דהוי כנדון דכתבנו יודה הרי"ף שאינו חוזר. ולזה כתב וז"ל גלי אדעתיה דהא בתריתא היא חובת שעתיה הלכך בעי כו' ע"כ. דון מינה בהיכא דגלי דעתיה להיפך כדכתי' דלא בעי מהדר צלויי. ומה שדייקו התו' מדברי הרי"ף לדין אם שכח ולא הזכיר ר"ח במנחה או לא הזכיר של שבת במנחה של שבת דחוזר ומתפלל בלילה איכא טעמא דמסתבר כיון דמה שהתפלל הוא שלא כהוגן חוזר ומתפלל תשלומיו כהוגן מה לי יוסיף או לא יוסיף ודעת הרמב"ם בפ"י מה' תפלה כדעת הרי"ף ומלתא דסברא היא ומאן דחולק בהא לא משמע מיניה דהכריע למעשה
שם גמ' יעקב תקן תפל' שחרית כו' מהכא דייקו רבותינו בעלי התוס' דתפלת ערבית מתפללין אותה מבע"י דהא איהו התפלל תפלת ערבית ורצה לילך אח"כ אלא ששקע' לו השמש כמ"ש בחולין דף צ"א והוכחה זו נראית בעיני וק' לחכמים דאמרו במתני' תפלת המנחה עד הערב דמשמ' ממש עד הלילה והלא הוי זמנה של תפלת ערבית. ולדעתי ליכא הוכחה וליכא מידי דהאי תנא דדריש ויפגע זו תפלת ערבית אתי כר' יהודה דסובר עד פלג המנחה ולרבנן דפליגי עליה לית להו מהכא דיעקב תקן תפלת ערבית ותפילות לאו אבות תקנום והך פגיעה תפלה בעלמא התפלל במקום שהתפללו בו אבותיו:
שם גמ' שהרי תמיד של שחר וכו' משמע דאי אתרמי להו ולא הקריבו בד' תו לא מקריבי ולהכי דכותה בתפלת שחרית וכמו כן תמיד של בין הערבים מדקבע ר"י תפלת המנחה עד פלג המנחה שכן תמיד כו' ואם עבר זמן זה אי' מתפלל והרמב"ם כתב בפ"א מהל' תמידין ומוספין ואימתי זמן שחיטתן של בקר קודם שתעלה החמה ופעם אחת דחקה השעה את הציבור בבית ב' והקריבו תמיד של שחר בד' שעות תמיד של בין הערבים כו' עד סוף היום ע"כ. משמע דתמיד של שחר זמנו כשהאיר המזרח ובשעת הדחק עד ד' שעות אבל לא אמ' אם עבר זמן זה הנז' אין להקריבו אלא הדבר עומד שקול ותמיד של בין הערבים זמנו עד הערב אף שלא בשעת הדחק. ומצאתי בזה טעם למה שכתב דאם התפלל תפלת שחרית מד' עד חצות יצא ידי חובת תפלה וכו' דהא לא אשכחן דאמור בבחירתא דמארבע ואילך אי דחקא להו שעתא לא מקרבי ויודה ר"י דאם עבר והתפלל תפלת שחרית דיצא י"ח תפלה. ודוקא עד חצות אבל מחצות ואילך לאו בקר הוא ואין זמנו של תמיד של שחר אז ומינה לתפלת מנחה לר"י דאמר בה עד פלג המנחה טעמא הוא משום דלא אשכחן שהקריבו תמיד של בין הערבים פי' קטורת של בין הערבי' שנקרא ג"כ תמיד למעלה מפלג המנחה ולו יהיה שאם נתעכבו ולא הקטירו קודם פלג המנחה שיקטירו אח"כ מ"מ לא היה כך בדבר שכנגדו תקנו ולהכי אם עבר ולא התפלל בהך זמן והתפלל בתר הכי שכר תפילה בזמנה לא יהבי ליה ורבנן סבור דיהבי ליה נמי שכר תפילה בזמנה דאשכחן בתמיד של בין הערבים שקרב עד הלילה: