אור ברסלב
ראשון לציון על ביצה פרק ב › דף כא:

ראשון לציון על ביצה· רבי חיים בן עטר

פרק ב · דף כא:

דף כא.

גמרא ופליגא דריב"ל כו' פרש"י דפליגא כו' אהא דרב הונא דלעיל דאמר אי יהבי רפתא כו' ע"כ והרמב"ם שם בפרק ראשון פסק להא דריב"ל שכתב וז"ל מזמנין את הגוי בשבת ואין מזמנין בי"ט ע"כ ואיהו פסק בהא כרב הונא כמו שכתבתי בדיבור הקודם לזה. ומהראשונים אמרו דלא גריס ופליגא ושניא ההיא דרב הונא משום דאי אפשר לתת פת לתינוק אלא אחר אפיית הפת של בני החיל כמ"ש התוס' ולמאי דכתיבנא נמי בדעת הרמב"ם דבני החיל היינו טעמא משום דאנסי בהפסד ממון שפיר לא גרסינן ופליגא אלא דאית לן למיקם עלה דמלתא במאי דקא בעי תלמודא בסמוך לסברת ר"י הגלילי דקי"ל כותיה דלכלבים אסיר הני סופלי לחיותא היכי שרינן להו ע"כ מאי קא בעי והלא אפילו בשבת דאיכא איסור אפילו אוכל נפש אדם אפ"ה שרינן לטלטולי כל דהוי מאכל בהמה ומאי קא בעי תלמודא גם דהוצרך לשנויי דמטלטלין אגב ריפתא ואמאי והתוס' פירשו דהאי סופלי לא חזו לחיותא אלא ע"י הדחק. והרמב"ם לא פסק בהלכותיו הא מלתא דסופלי לחיותא דבעינן אגב רפתא כדמסיק תלמודא ולמיקם עלה דהא מלתא זה אביט דגרסינן בשלהי נוטל דף קמ"ג וז"ל הני גרעיני דתמרי ארמייתא שרי לטלטולי הואיל וחזיין אגב אמן ודפרסייתא אסור שמואל מטלטל להו אגב רפתא שמואל לטעמיה דאמר עושה אדם כל צרכו בפת. רבא מטלטל להו אגב לקניא דמייא כו' רב פפא זריק להו אחורי המטה אמרי עליו על ר' זכריה בן ביקולס שהיה מחזיר פניו אחורי המטה וזורקן ע"כ הרמב"ם פסק בפכ"ו מהל' שבת הלכה י"ו וז"ל כל הקליפות והגרעינין הראוים למאכל בהמה מטלטלו אותם ושאינם ראויים אוכל את האוכל וזורקן לאחוריו ואסור לטלטלן ע"כ מוכח מדבריו שתי הלכות א' דאפילו אוכל הפרי בשבת אעפ"כ אם הגרעין ראוי לבהמה מטלטלין הגרעין להדיא ב' דאסור לטלטל קליפין שאינן ראוין לבהמה אגב ריפתא ואגב ליקנא דמיא ואצ"ל לעשותן גרף של רעי וטעמו משום דפסק כרב פפא דמייתי תלמודא בסיומא דמלתא והעדות שהעידו על ר' זכריה והגם דר' זכריה וכל הנך אמוראי דמייתי הש"ס מלתייהו הוי בקשייתא דחזו לחיותא עכ"ז כיון דלדידן כל דחזו לבהמה אפילו נולד בי"ט ובשבת שרי לטלטולה להדיא כאשר אבאר בס"ד מוקמינן להך דינא בדבר דלא חזי לבהמה ומאי דהוו הנך אמוראי קפדי לטלטל אפילו מלתא דחזי לבהמה כבר כתבו התוס' דלדידהו הוא דעביד אדם חשוב שאני אבל לעולם לענין הלכה מצינן למימר דכל דחזי לבהמה לטלטלו ביד ואפילו נולד בי"ט והגם דהתוס' בדשמואל אמרוה אנן נימא גם בשאר אמוראי אלא דאית לן למידק ממ"נ אי פסק כר"ש דשרי נולד כה"ג א"כ הו"ל לשרויי אפילו שאינם ראויין למאכל בהמה דהא אמרינן בשבת שם דכ"ט וז"ל מסיקין באגוזים אכלן אין מסיקין בקליפיהן דברי ר"י ור"ש מתיר עכ"ל הרי דאפילו אינן ראויין לאכילת בהמה אעפ"כ שרי להו להסקה. ולזה יש לומר דלא שרי ר"ש אלא בי"ט מטעם דחזו להסקה אבל בשבת להסקה ליכא למאכל בהמה לא חזי לזה אסור בטלטול ולעולם פסק רבינו כר"ש אלא דקשה ממ"ש בפ"ב מהלכות י"ט וז"ל וכן כלים שנשברו בי"ט אין מסיקין בהם מפני שהם נולד כו' כיוצא בו אגוזים ושקדים שאכלן מעי"ט מסיקין בקליפות בי"ט ואם אכלן בי"ט אין מסיקין בקליפיהן ע"כ הרי פסק רבינו כרב יאודה דאסר נולד כה"ג קושטא דאיש אלקי"ם החליף הענין בענין דבברייתא הסדיר שלש חלוקות דאיפליגו בהו ר' יאודה ור"ש א' בשברי כלים ב' בגרעיני תמרים ג' בקליפי אגוזים ורבינו ז"ל הזכיר שלש עניינים אלא דאפיק גרעיני תמרים ועייל קליפי שקדים הרי זה מגיד דעתו משום דגרעיני תמרה לא נכנסו בגדר זה ומותרים הם ואפילו אכלן ביום טוב מטעם שכתב בפכ"ו מהלכות שבת וכדכתיב מלתיה בסמוך וא"כ הדר' קושיין לדוכתה מ"ט פסק כר"ש בחדא ולא בכולה מלתא:

וראיתי להראב"ד ז"ל שכתב וז"ל כיוצא בו אגוזים ושקדים כתב ראב"ד מעולם לא שמענו זאת הנסחא ע"כ כתב ה"ה שדברי הראב"ד הם על נוסחא הב"ש כתב הרמב"ם ז"ל וז"ל ויש נוסחא שכתוב כו' עכ"ל ואני אומר דאם היתה כונת הראב"ד להכחיש בנוסחא השנית הי"ל לרשום דבריו בסוף דברי רבינו שכתב ויש נוסחא לא בתחלת דבריו ע"כ אני אומר תמיהתו היא על מ"ש הרמב"ם אגוזים ושקדים שמעולם לא שמענו נוסחא זו של שקדים אלא גרעיני תמרה הוא דאתאמרא בפלוגתייהו דר"ש ור"י ונ"מ אפילו חזי למאכל בהמה אסר רב יאודה ולישב קו' לדעת הרמב"ם נראה דפסק רבינו כמשנה דפרק נוטל דף קמ"ג דתנן בש"א מעבירין מעל השלחן עצמות וקליפין כו' ובה"א מסלק הטבלא כו' ואמרינן עלה התם והובא בריש מכלתין וז"ל אמר רב נחמן אנו אין לנו אלא בית הלל במקום ב"ש כו' ע"כ ופי' רמב"ם בפירוש המשנה דמיירי אפילו אינם ראוים לבהמה. ולפום האי משנה אפילו הוו הקליפין והעצמות נולד דהיינו דאכלו הבשר והפירות בי"ט והניחו העצמות והקליפין בטבלא אעפ"כ שרי לטלטולינהו בהדיא בידים ולא סבר לשרויי אפילו אינם ראוים לבהמה משום דמתני' דקתני בה"א מסלקין מן הטבלא כו' איירי בראוי לבהמה דוקא ואוקמינן לה התם בש"ס כר"ש דאפילו ר"ש לא שרי אלא בראוי לבהמה וכ"כ התוספות בד"ה עצמות והגם דאשכחן דר"ש שרי קליפי אגוזים אפילו אכלן בי"ט היינו דוקא בי"ט משום דחזי להסקה אבל בשבת דליכא הא מלתא דהסקה מודה דאסורים בטלטול כל דלא חזי לאכילת בהמה. אלא דקשה ליה להרמב"ם למה שדייקנו מדבריו שכתב בפ"ב מהי"ט דלא אסר בטלטול אלא מאי דלא חזי למאכל בהמה אבל מאי דחזי לבהמה שרי בטלטול אמאי והלא למאי דמסיק רב נחמן בריש שמעתין ובשבת נחמיר ולא אתי לזלזולי פסקינן כר"ש דלהכי אפכה להדיא דמסלקין מעל הטבלא עצמות וקליפין ותני לקולא בשם ב"ה. דוק מינה דבי"ט דקיל ואתי כו' אסיר לטלטולי ואפילו חזי לבהמה. ותדע דהרמב"ם פסק כרב נחמן דלהכי בי"ט פסק כרב יאודה בההיא דחיתוך נבילה לפני הכלבים שכתב בפ"ב די"ט וז"ל בהמה שמתה בי"ט אם היתה מסוכנת מעי"ט הרי זה מחתכה לפני הכלבים ואם לאו הואיל ולא היתה דעתו עליה ה"ז מוקצה ולא יזיזנה ממקומה ע"כ משמע דפסק כר"י בי"ט וכן כתב ה"ה ז"ל בשם ההלכות אדברי רבינו. ועיין מ"ש בפי' בגמרא דף כ"ז ובהל' שבת פרק כ"א שכתב וז"ל מחתכין את הדלועין כו' ואת הנבלה לפני הכלבים כו' ע"כ לא התנה שנתנבלה בע"ש או בשבת והיתה מסוכנת מערב י"ט משמע דבכל גוונא שרי וכר"ש דשרי במוקצה הגם דלא הוה דעתיה עילויה ובפר"א מהלכות שבת ג"כ מוכח דפסק כרב נחמן שפסק וז"ל ויש בי"ט מה שאין כן בשבת איסור מוקצה שהמוקצה אסור בי"ט ומותר בשבת מפני שיום טוב קל משבת אסרו בו המוקצה שמא יבואו לזלזל בו עכ"ל הרי להדיא דפסק כרב נחמן והגם דאשכחן ליה לרבינו דפסק כרבא בדין כבר כתבתי בריש מכלתין דלא הוו תרי פסקי דסתרן יע"ש. ומהשתא קשה אמאי לא אסר בי"ט נולד כה"ג הגם דחזי לבהמה כה"ג דסופלי דתמרי דפליגי בהו ר"י ור"ש דהגם דפסקינן כר"ש בשבת מכח סתם משנה דמסלקין מעל הטבלה בי"ט אסיר כר"י משום דקיל ולא אתי לזלזולי:

ונראה דרבי' למד דין זה מסוגיין דהכא דבעי מיניה אביי מרב יוסף לר"י דאמר לכם ולא לכלבים הני סופלי לחיותא היכי שרינן כו' ע"כ האי בעייא סובלת שני דרכים אי אמרינן דמיירי דהני סופלי הופרשו מערב י"ט קשה מאי בעי והלא מוכן לבהמה מעי"ט מי איכא מאן דאסר והגם דר"י מיעט לבהמה היינו במלאכה כגון לתקן לה מאכל אבל לשדויי קמה מאי דמוכן לה מי איכא מאן דאסר והתו' תירצו דהני גרעיני לא חזו להדיא לבהמה אלא ע"י הדחק ודרכם ז"ל צריך חיזוק דקשה חדא מאן אמרה להא מלתא דלא חזו בלא תיקון. ותו אדרבא אנן קא חזינן דהגמלים אכלי לסופלי בלא שום תיקון שלא על ידי הדחק ואפי' את"ל דאיכא חיותא אחריני דלא אכלי להו הכי אלא ע"י הדחק עכ"ז מנל"ן דאהך חיותא קאי אביי ותו מנל"ן דמפליגינן במאי דחזי לבהמה אי הוי ע"י הדחק לשלא ע"י הדחק והסבר' נותנת דכל דחזי לבהמה ואוכלתואפי' אפי' כשהיא רעבה ואין לה מה לאכול מקרי חזי לכלבים ומכל הני טעמי אין דבריהם ז"ל מחוורים ועוד עיין בסמוך או סובל דברי אביי דמיירי באכלם בי"ט והגם מדברי התוס' דשלהי נוטל גם ממה שכתבו הכא בד"ה עושה אדם מוכח דמסקי דבעיית אביי דהכא היה בסופלי דאכלו תמרי בי"ט דהוה להו נולד לר' יהודה דאסר התם בשבת דף כ"ט וגם רמב"ן העלה בפי' הסוגייא דמיירי דנאכלו בי"ט אלא דאיהו ז"ל פי' דאביי לאו פרוכי פריך אלא שיולו שייל ורב יוסף דמשני ליה ס' דר' יהודה לא אסר גרעיני תמרה דהא מעיקרא גרעין והשתא גרעין ולא סבר מאי דקאמר הש"ס התם דמעיקרא מיכסו והשתא מיגלו כו' יעש"ד במלחמו'. וק"ל לדבריו מאי דעת אביי בההיא דר' יהודה דגרטני תמרה ממ"נ אי הוה סבר כרב יהודה אמר רב שאמרו משמו דהוו נולד א"כ מה מקום לשאלתו כיון דקיל"ן כר' יהודה בי"ט פשיטא דאסירי ומעיקרא לא הוה בעי ואי נמי ספוקי הוה מספקא ליה הכי הו"ל לשיולי לרב יוסף הני סופלי הוו נולד לר"י או לא והגם שיש לדחות גם על כל דחיה איכ' גבן פירכי ודברי התו' תמוהים אצלי דלפי מה שהעלו דהכא באכל תמרי בי"ט מיירי א"כ מה מקום לקושייתם ראשונ' אדברי אביי דאמר היכי שרינן ממה שאנו נותנין תבן וטלטול שער אפונים כההיא בהוכנו מערב י"ט ואם כוונתם ממשנת מטלטלין שער אפונים התם מיירי בשבת ובשבת קי"ל כר"ש ואביי בי"ט מיירי דהכי דייק במילתיה היכי שרינן בי"ט וכו' והגם דקאמר בתר הכי תינח בי"ט בשבת מאי כו' אפרשינה בסמוך בס"ד א"כ תי' דמקשה בפשיטות להתירא אדרבא הוה מקשה להיפך לאיסורא כר' יהודה והנכון אצלי לומר דדעת רמב"ם בפי' דגמרא הכין הוא דאביי הגם דידע פלוגת' דר"י ור"ש בסופלי אי שרו להסקה או לא לר"י אסיר משום נולד ולר"ש שרי מקשה שפיר עז"ה בשלמא לר' עקיבא דסובר דנפש דקאמר קרא בהמה ג"כ במשמ' כפ"ז תמרי וגרעי' הוו כשני מיני אוכלים דבוקים יחד ומוכנים הם מאתמול אלא לר"י הגלילי דשאני ליה נפש אדם מנפש בהמה א"כ הגרעינים לאו מוכני' נינהו כתמרי והו"ל נולד בי"ט ואפי' לר"ש דשרי להו בהסקה ה"ט משום דהא מיהא הסקה צרכי אדם היא ומזמין איניש בדעתיה כל דחזי ליה לאיניש אבל לבהמה אפשר דגם ר"ש יאסור והגם דשרא ר"ש לטלטול שער אפונין ועצמות וקליפין מעל השולחן בשבת ולר"ש ל"ש י"ט ל"ש שבת דהא אנן הוא דמחלקינן בהכי אבל לר"ש מאי דשרי בהאי שרי בהאי עם כל זה אית לן למימר דמוקצה כהאי חמור הוא דמעיקרא מיכסו והשתא מיגלו וכדאמר הש"ס בצרכיו' דהוצרך לאשמועינן גרעיני תמרה הגם דכבר אשמועינן קליפי אגוזים דהוה אמינא ה"מ קליפי אגוזים דמעיקרא מגלו וכו' אבל גרעיני תמרה כו' ע"כ. הרי דמוקצה כהאי גוונא חמור טפי ומנא לן דשרי ר"ש לבהמה לר"י הגלילי והגם דהתוס' כתבו התם בשבת בד"ה דאין זה חשיב חומרא כו' אביי לא סבר אלא כפשט' דתלמודא דמחלק במיכסו ומגלו וכו' ותמיהת אביי היא בין ביבשתא בין ברטיבתא דגם ביבשתא הגם דאמר, ר"ש דשרו להסקה והואיל וחזו להסקה חזו לשרויי לחיותא עכ"ז סוף סוף יקשה דהא קי"ל כר' יהודה בי"ט דקיל אלא כבר משני ליה רב יוסף הואיל וחזו להסקה הדר אקשי ליה רטיבתא ובשבת כו' והא ניחא ליה טפי לאקשויי מקושי' והא קיל"ן בי"ט כר' יהודה משום דמצי לומ' ליה לא היא דבהא מלתא קי"ל כר"ש אפי' בי"ט להכי אותביה קושיא אלימא ובתר דמשני ליה אגב ריפתא תו לא אצטריכינן להנהו שינויי דחזו להסקה ודחזו להסק גדול ואפילו תימא לר"י מטלטלין להו אגב ריפתא וכפום השתא סליק דינא מדברי אביי ורב יוסף דלא מטלטלין דבר דחזי לבהמא אלא אגב ריפתא ואתא תלמודא ואמר אהא מלתא ופליגא דריב"ל פי' דלריב"ל מטלטלין כל דחזי לבהמה אפי' שלא אגב ריפתא דאמר ריב"ל מזמנין את הגוי בשבת ואין מזמנין בי"ט שמא ירבה בשבילו ע"כ פי' והא היכא דאיכא שיורי כוסות דלא חזו אלא לבהמה בשלמא שיורי כוסות דישראל עצמן אמרי' לא סגי בלאו הכי אי נמי מטעמא אחרינא אלא לזמן לגוי והרי אי מזמנו אצטריך לטלטולי שיורי כוסות דגוי דלא חזו אלא לבהמ' הא ודאי דסובר דמאי דחזי לבהמה שרי ליה לטלטוליה וליכא למימר דה"נ משום דמטלטליה אגב ריפתא לא היא דלפום מאי דמסיק הש"ס הכא וכי עושין גרף של רעי לכתחילה ה"ה נמי נימא דלא מזמנינן לגוי כי היכי דנטלטל שיורי כוסות אגב כסא וכי שרי רוצה לומר לזמן לגוי ש"מ דסובר דמאי דחזי לבהמה לית ביה משום מוקצה דהא מלתא דשיורי כוסות הוי נולד טפי מגרעיני תמרה ואע"פ כן שרי ריב"ל דלא כרב יוסף ולהכי פסק רמב"ם דמלתא דחזייא לבהמה אפי' בי"ט הלכה כר"ש דשרי משום דפסק כריב"ל ובזה נסתלקה ג"כ תמיהת הפוסקים על רמב"ם ז"ל שפסק בההיא דבני חילא כו' ופסק כריב"ל לחושבם דופליגא קאי אדרב הונא דשרי בההיא דבני חילא ולמאי דכתי' לא קאי אדרב הונא אלא אדרב יוסף והרווחנו טעם גרעיני תמרה דאכל תמרי בי"ט דהוו נולד לר"י ולא אסרם רמב"ם בי"ט. ודע בהאי מלתא דחזי לבהמה לא מחמרינן בה בי"ט לגמרי והגם דאמר ר"נ י"ט דקיל כו' פסקינן כר"י דלא לכל אמרה רב נחמן דהא איכא הרבה מיני מוקצה דשרי בשבת. ושרי בי"ט ג"כ ואת"ל דלכל אמרה ר"נ לא פסקי' כוותיה במאי דקמן משום דאדכריה רבא למר שמואל ודרש כריב"ל והרב המגיד ישב דברי ופליגא באופן אחר יעש"ד וכבר תמהו עליו האחרונים ואנא דאמינא דדברי הרב צ"ע:

שם גמרא ור"ה לטעמיה כו' אופין לו כו'. הרמב"ם ז"ל השמיט הא דר"ה מהלכותיו ומוחכא מלתא דסובר דלתנא דברייתא דקתני כיצד הוא עושה מקנה קמחו לא סבר כתנא דמייתי הש"ס לסיועי לר"ה וסובר דעל ידי הקנאת קמחו אופין לו ומבשלין לו ככל אשר יחפוץ ולא נראה לו לפרושי דהאי תנא מיירי בהיכא דלא הקנה קמחו דבכה"ג שרי לאפויי ולבשולי דבר מועט דא"כ טפי הוי חידותא דדינא דלשמועינן תנא האי שריותא דאיהו גופיה שרי מחידותא דשריותא על ידי הקנאה אלא ודאי דפליגי ותנא נמי דקתני אופין לו פת א' וכו' ע"י אחרים קאמר דהכי נמי דייק אופין ומבשלין ולא קתני ה"ז אופה ומבשל גם תיבת לו תגיד דהאופה והמבשל הוא הזולת ויש מי שרצו לפרש דקאי אבני ביתו ולאו מלתא היא דאמאי לימא מלתא כהאי דאיכא למטעי בה אלא דאחרים קאמ' וע"י הקנאה ופליג אתנא דכיצד הוא עושה דע"י הקנאת קמחו יאפו לו ויבשלו לו מאה מיני תבשילין:

תוכן העניינים

ראשון לציון על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה