ראש יוסף על פסחים· רבי יוסף תאומים
פרק שני · דף לט:
גמרא למימרא ירקות אלימא מזרעים והתנן כו' עיין מהרש"א והוא פשוט דאימא דמה"ד זרעים אבל ירקות בפחות מו' נמי קמ"ל דבעינן ו'. דז"א דנזרעין היתרא. משמע לא חומרא דנזרעין דוקא בו' לא פחות וע"ש. ומיהא הא דנזרעין בערוגה אחת אימא בפחות מו' קאמר ואהא מתני' דזרעים אין נזרעין בערוגה אחת קאי דירקות נזרעין בפחות מו' וקמ"ל דהני מרורים מין ירקות הם אלא דעדיפא משני. והאמת כן הוא דזרעים בו' אין זורעין רק ירקות זורעין בו' טפחים יעו"ש:
שם מיתבי כו' וחכמים אומרים כו' כמושין אבל לא כבושין שלוקין מבושלין כו'. וליכא למימר מתני' חכמים דאין יוצאין בעלין יבשים ובקלחים מודים לר"מ חדא דמשמע אכולהו פליג ועוד מנ"ל דלמא סתם מתני' ר"מ היא. ומ"ש כמושין יוצאין. כ"פ בש"ע תע"ג אף דלחכמים דראב"צ אין יוצאין הואיל וחכמים ור"מ וראב"צ סוברים הכי הלכתא ויש לראות מאחר דחכמים פליגי עלה דר"מ. אעפ"י שסתם במשנה כר"מ. מצינו כמה פעמים אומר מתניתין יחידאה היא. ואולי היכי דלא אתמר הלכה כסתם אעפ"י שרבים חולקים. ומ"ש כבושין שלוקין מבושלין עיין תוס' כאן וכ"ה בטור וש"ע תע"ג. אבל ברי"ף ור"מ פ"ז ממצה הי"ג כ' שלוקין כבושין ומבושלין ואם שלוק פחות מבישול א"ש ואין להאריך:
שם במרור של מעשר שני. עיין רש"י והוה תמי' לי טובא וראיתי במהרש"א הקשה כן ותי' דלבית עולמים מבכל מושבותיכם נפקא. ועיין ל"ו ב' בתוס' ד"ה ור"י הגלילי ובמהרש"א שם. ומ"מ קשה קצת ממועט הכל אף בזמן נוב וגבעון ולמה נקט מושבותיכם:
משנה אין שורין מורסן. יש ב' פירושים אי מורסן קליפה העבה (וכ"כ הר"מ כאן) וסובין קליפה דקה או מורסן הוא הדק אבל הגס אין מחמיץ ועמ"ש בפריי לא"ח תמ"ה ושאר דוכתי שם. ומ"ש חולטין האידנא אין בקיאין וענין חליטה מהרע"ב לכאורה משמע יס"ב כל שאין פושרין אין מחמיץ. ואמנם אין כן אלא מעלה רתיחות בעינן ונ"מ האידנא לחולה ועמ"א תנ"ד אות ד' יעו"ש בזה ולא הבינותי מ"ש הרא"ש בשם רב האי מוגלשין ע"ג קמח והא עירוי הוא ותתאה גבר ובא לידי חימוץ ודוחק לומר שעירוי סובר מבשל הכל מ"מ לא מקרי מעלה רתיחה בכך אעפ"י שלא נפיק הקילוח ומ"ש אבל שפה בבשרה יבש רש"י פי' להיפוך ויבש שב על מורסן אבל בשר לח מזיעת האדם וכמ"ש הרא"ש ז"ל וא"ל לרש"י מי פירות לחוד נוקשה הוה ועובר [על] ב"י. י"ל דאתיא כמ"ד נוקשה דרבנן ומ"מ קשה דאסור בהנאה ואיך שרי לשוף וכ"ת כחזקי' ושרי בהנאה. דלכאורה אף לחזקי' מדרבנן אסור בהנאה כמ"ש רב גידל המקדש בחיטי קורדנייתא כו' ומיהו רש"י פירש שם קשין ומשש למעלה בשש קאמר ועמ"ש לעיל בהא דאם לש תשרף מיד דף ל"ו א' יעו"ש ואין להאריך:
גמרא הא במשחא ומלחא הא במיא ומלחא ורש"י שפי' לעיל ל"ה א' דמי פירות לחודי' נוקשה הוא יאמר דבי ר"ש פליג עלי' וסובר דשרי מי פירות לחוד כרבא דאמר לקמן הכין דמי פירות לחוד אין מחמיצין ומדלא משני הא והא במשחא והא במלח ממים והא מלח שחופרין בקרקע ש"מ דמלח ממים נמי שרי דמעט הוא עיין בר"ן: