ראש יוסף על פסחים· רבי יוסף תאומים
פרק שני · דף לט.
משנה ואלו ירקות כו'. עולשין בד' ובמשניות עולשין בשני ורש"י נקט לה בשלישי. ומ"ש בין יבישין אקלח קאי כדמפרש בגמרא אבל לא כבושין שלוקין ומבושלין עיין תוס' ע"ב ד"ה לא שלוקין ומבושלין הוה לא זו אף זו יעו"ש וא"כ ע"כ כבושין בחומץ דגרוע מכולהו דהוה כמבושל ויש שינוי טעם מחמת חומץ משא"כ לדידן במים מעל"ע הוה כבוש. יש לעיין בי' אם לא דשלוק פחות מבישול והוה זו ואצ"ל זו. ועיין א"ח תע"ג ס"ה כל דשנוי במשנה קודם ובגמרא הביא ברייתות מהפך הסדר גם הא דפריך והא אנן חזרת תנן פירש"י במשנה ודבי ר' שמואל וברייתא דבר קפרא. תני חזרין בסופא וצ"ע. ומ"ש ומצטרפין לכזית וכ"ש מצה שמצטרפין ה' מינין לכזית ועיין ר"ן:
גמרא תמכתא שמה [כו'] פירש"י קרי"ן או מעריט"ך שהוא מה שאנו קורין חרי"ן ועיין בר"מ פי' המשניות כתב תמכא מין ממין עולשין וגדל בגינות יעו"ש ואין לנו פירוש מבואר בזה:
שם מה מצה מין זרעים. קצת קשה אימא מה מצה שיש במינו ביכורים והיינו חמשת המינים מלא תאכל חמץ דברים הבאים לידי חימוץ אף במרור שיש במינו ביכורים. והיינו זית שהוא משבעת המינים וכ"ת מה מצה מין זרעים. מה חזית דהך היקשא אלימא דלמא היקשא דמה מצה מינו ביכורים אלים טפי ועיין תוס' דף ל"ו א' ד"ה מה מרור ולתי' ב' דזית אין מר מ"ש וי"ל: