אור ברסלב
ראש יוסף על פסחים פרק שני › דף לח:

ראש יוסף על פסחים· רבי יוסף תאומים

פרק שני · דף לח:

דף לח.

גמרא יצאה זו שאין משתמרת לשם מצה אלא לשם זבח ורב יוסף אמר כו' הנה רב יוסף פליג בתרי ארבה אחד באם שמר לשם מצה ולשם זבח. לרבה יוצא ולרב יוסף לא. ועוד נ"מ באם עשאן לשם מצת מצוה. ואח"כ נמלך ושחט עליהם הזבח לרבה כשר ולרב יוסף פסולה. דבשעת אכילה נמי בעינן מצה הנאכלת לשבעה דדריש קרא. דשבעת ימים מצות תאכלו דמיותר הוא דבעינן מצה שתהא ראויה לשבעה. והנה הרמז"ל בפירוש המשניות כתב ובא בקבלה מצה המשתמרת לשם מצה. יצאה זו שאין משתמרת לשם מצה אלא לשם זבח כרבה דהלכתא כוותי' לגבי דר' יוסף אבל בחבורו יראה חזרה שכ"כ פ"ו מה' חמץ ומצה ה"ט מצה המשתמרת לענין מצה בלבד יוצאין בה. משמע בלבד בעינן כרב יוסף אע"ג דהלכתא כרבה מ"מ הואיל ותניא כוותי' דרב יוסף ג"כ ולמה לא ביאר באם שחט הזבח ועשאן מתחלה לשם מצת מצוה אין יוצא בה. ומיהו אם נאמר דבעינן במצה לאפות אחר חצות דוקא. כמ"ש הגהות מיימוני שם אות זיי"ן בשם רש"י דהוקש לפסח. א"כ לא יצויר זה. דהרי ע"כ אפה לאחר שש ושחט הזבח. וא"כ העשר של חמץ פסולין משום [חמץ] וכולן פסולין [מחמתן] כמ"ש הרמז"ל בהל' פסולי המוקדשין פי"ב ה"ב וי"ד ע"ש. ולא יצויר זה מ"ש הגהות מיימוני שם שיש לומר דסבור הי' שיקחו ויקריבו בע"פ שלא ידע הדין דאין מביאין תודה בע"פ, וגם לא הבינותי מי לא עסקינן דאפה בע"פ אחר חצות הג' מינין של מצה ע"מ להביא תודה אחר הפסח כאמור. וההוא קרא דושמרתם לא קאי אלא אנוב וגבעון דבית עולמים אין נאכל בכל מושבות. וכבר הערנו בזה לעיל וכאן אין להאריך:

בתוספת ד"ה חלות תודה דלאו מצתכם לא הבינותי דקדשים קלים ממון בעלים הוא והמקדש אשה בהן מקודשת דכהן המקדש בחלקו בחזה ושוק אינה מקודשת. הא ישראל בשלמים ולחמי תודה מקודשת עיין בר"מ פ"ה ה"ה מה' אישות יעו"ש וצ"ע:

ברש"י ד"ה ושמרתם כו' לשם מצת מצוה. משמע דבעי שימור לשם מצוה. ונאכלת בליל א'. לשם מצה סתם. ועיין א"ח סי' ת"ס וב"י שם דאין מעשיו מוכיחים שעושה לשם מצוה רק לשם מצה סתמא אף שממהר בעשי' מאוד ועט"ז שם ובפריי יעו"ש:

ד"ה ותיפוק לי' כיון דדריש עני הא לאו מצה עני' היא. הוה קשיא לי' מה ס"ד מעיקרא להקשות. הא הלכה כר"ע אלא משום קושיא שני' דאי כר"י הגלילי מצה עשירה יוצא בה. ומקשה הש"ס ממ"נ וי"ל לר"י הגלילי נמי כ"ע יש אם למסורת ועני כתיב דאין יוצא במצה עשירה אלא דר"י סובר דיש אם למקרא ג"כ ומדקרינן עוני ע"כ לדרשא דאנינות. דאי שעונין דברים הרבה להא ל"צ דמ"ע מוהגדת לבנך נפקא. ור"ע דסבר יש אם למסורת לחוד. ומה דקרינן עוני בוי"ו. רמז לעונין דברים הרבה ומיהא עיקר קרא למצה עשירה. ועמ"א תע"א אות ה'. ומ"ש בפריי שם.

ד"ה ותיפוק לי' דאין נאכלין בכל מושבות ואי יצאו נפסלין. לא הבינותי זה דא"נ יצאו כשירים מ"מ אין נאכלין בכל מושבות וצ"ע:

גמרא רביעית היא ומתחלקת לכמה חלות עיין ר"מ פי"ג ה"ח דרקיקין הי' מושח אחר אפי' ומשמע דקשיא לי' ותיפוק ולמה לי קרא ושמרתם והא צריך לרקיקין דבלישה לא הי' שמן משמע כה"ג נמי מצה עשירה מקרי. וי"ל דקשיא אמשנה דאיך כלל חלות תודה עם רקיקין (ובתודה בחלת) [ובחלת תודה] בלא"ה פסולה דעשירה. ומיהא י"ל מתני' כר"י הגלילי וי"ל דדוחק לאוקמא דלא כהלכתא. ועתוי"ט פ"ק דחלה מ"ג הקשה מ"ש חלות תודה ולא נקט רקיקי תודה ואמת ששיעור אחד לשניהם. ששה עשרון ושני שלישי עשרון כמבואר בר"מ פ"ט [מה'] מעה"ק ורביעית לוג לשניהן יעו"ש:

מ"ש מוהרש"א ז"ל איך יוצא ידי מצה [הא ממהר] להחמיץ לא הבינותי אי לחכמים דלעיל דף ל"ו א' הא אמרי תאכל ולגי' הרי"ף יאפה מיד ואי לר"ג קשיא לי' איך תלוי הקושיא. ביוצא ידי מצה דלמא מתני' לאו ר"ג ואקרא הי' לי' להקשות איך יצויר בתודה ונזיר ללוש מים עם שמן. והא בא מיד לידי חימוץ ותירוצו דאפשר לומר בכהנים [דזריזים]. ועוד דמעט אין מחמיץ כ"א הרבה מי פירות ועיין א"ח תס"ב ועמ"ש בפריי שם:

תוכן העניינים

ראש יוסף על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה