אור ברסלב
ראש יוסף על פסחים פרק שני › דף לח.

ראש יוסף על פסחים· רבי יוסף תאומים

פרק שני · דף לח.

דף לז:

גמ' אמר רב אסי חלה ומצה ואתרוג הזכיר ג' דברים לא זו אף זו ל"מ חלה דבריית' מפורשת לימא מסייע אפילו מצה דלחם (לחם) ואפילו אתרוג דל"ת תרי עריסותיכם ויליף מצה, אבל אתרוג לא ורב אסי לשטתי' בסוכה ל"ה א'. דבעינן ממון הא לר"ח בר יוסף דלא בעינן ממון יוצא במצה. וכר"ע לעיל וחייב בחלה ויוצא באתרוג. וכ"כ הכ"מ פ"ו מבכורים וכבר זכרנו לעיל מזה. ויש לראות ר"ח בר יוסף דלא בעינן דין ממון. איך יחלוק על ברייתא דעיסה מ"ש דלר"מ פטור מחלה (בסנהדרין תנן ואינה אלא ברייתא) וי"ל דשאני חלה תרי עריסותיכם כתיב כדאמר הכא. משא"כ מצה ואתרוג מלכם לא ממעט דין ממון. וקשה להרמז"ל איך פסק פ"ו מבכורים ה"ד דאפילו בחלה חייב בירושלים. וי"ל דסובר תרי עריסותיכם חד לגוי וחד להקדש או כדי עיסת מדבר. עיין תוס' לעיל ה' ב' ד"ה אבל כו'. והלח"מ פ"ו ממצה כתב דמ"ש הרמז"ל פ"ג ממ"ש ונ"ר הי"ז מ"ש ממון גבוה בגבולים כמ"ש בסנהדרין קי"ב ב'. והוא דוחק דמשמע ודאי אף בירושלים ממון גבוה וכפסק הלכה בקדושין נ"ד ב' יעו"ש. ואמת בפ"ד מעכו"ם הט"ו לא ביאר אוקימתא דרבא בסנהדרין קי"ג א'. וש"מ להיפוך דסובר כאתקפתא דרב יוסף בגבולין כ"ע מודים מ"ש ממון הדיוט הוא וכ"פ בירושלים. ומ"ש פ"ו מביכורים מ"ש בירושלים חייבת בחלה הא בגבולין פטורה. דאין בה היתר אכילה והיתר אכילה כ"ע בעינן כ"ש לר"ח בר יוסף. וראיתי להלח"מ שם הרגיש וכתב פ"ו מבכורים ואין משם ראי' ומפ"ג הי"ז דמ"ש ונ"ר היה להביא כאמור. ואגב גררא ראיתי לאתמוהי מ"ש בסנהדרין א"ר חסדא בגבולין ד"ה פטור ופריך לי' מעיר הנדחת ומה קושיא דמש"ה פטור דאין בו דין היתר אכילה וכר"ח בר' יוסף דעכ"פ היתר אכילה בעינן וכ"ת דאמרינן הואיל בלכם הא ליתא ויבואר בתו' ד"ה אתיא לחם יעו"ש:

בתוס' ד"ה אתיא לחם כו'. חשיב שפיר שלו כו' הנה בלכם אי אמרינן הואיל [צ"ע] במושבותיכם אמרינן הואיל. אבל בלכם אי שייך הואיל איכא לעיונא בי' דאי אמרינן הואיל א"כ אמאי אין יוצא הואיל דנטמא פריק וכמ"ש רש"י לקמן ד"ה או דלמא חד הואיל ובידו לגרום טומאה יעו"ש וכ"ת לא אמרינן בלכם הואיל מאחר שכעת אין שלו תריץ לי ההיא דמי שאיסורו משום טבל. דהא כ"ע מודים דהיתר אכילה בעינן כדמסיק בסוכה ל"ה א'. וע"כ הואיל ואי בעי מפריש ומיהו מהא דדמא הואיל ומפקיר והוה עני בדרבנן אמרינן הואיל לא בדאורייתא וצריך לחלק בין לכם דין ממון דלא אמרינן הואיל ובין היתר אכילה דאמרינן שפיר הואיל ומה"ט אף ישראל בתרומה שם יוצא באתרוג ולפ"ז מ"ש הרמז"ל פ"ו מביכורים ה"ד עיסה של מ"ש בירושלים רבותא קאמר וכ"ש חוץ לירושלים כאתקפתא דרב יוסף בסנהדרין קי"ב ב' בזה והבן:

שם גמרא אתיא לחם. לחם וא"ל עיסה במי פירות אמאי חייב בחלה (עי"ד שכ"ט) ואמאי לא גמרינן לחם לחם ממצה שאין יי"ח בנילושה במי פירות. ושמא הג"ש לא נתקבלה אלא לענין מה שקרוי לחם במצה ה"ה כאן וכן להיפוך ומי פירות לחם קרוי ומעוני ממעט הא לחם הוה שפיר ודע דהרמז"ל פ"ו מביכורים אין סובר ג"ש לחם לחם אלא כתב אין חייב בחלה אלא ה' מינים שאין קרוי לחם אלא הני וזה כת"ק דר"ש בחלה בירושלמי פ"א הביאו הר"ש שם. (ובאמת בירושלמי איתא מלחם ולא כל לחם יכול דוקא חטה ושעורה ת"ל עריסותיכם ריבה ש"מ דלחם סתם הכל במשמע. והר"מ כתב דלחם אין משמעותו רק חמשת המינין וצ"ע) ובפ"ו מה' חמץ ומצה הלכה ד' כתב היקשא דלא תאכל חמץ. והא בלא"ה אין קרוי לחם אלא אלו (ואיהו סובר דמי פירות יוצא לבד ד' משקין) ואי מלחם ולא כל לחם הוה א"ש. ולית לי' ג"ש דלחם לחם ור"ל דאמר לעיל ל"ה א' מלא תאכל חמץ לשיטתי' בפרק ר' ישמעאל דמג"ש מייתי לה חלה ממצה. יעו"ש וצ"ע.

שם בפירש"י בד"ה תרי זימני אבל אתרוג דאתיהיב לאכילה כו' היינו כר"ח בר יוסף בסוכה ל"ה א' דהיתר אכילה בעינן לא דין ממון אבל מצה יליף ודאי מג"ש מחלה דב' עריסותיכם כתיב גבי' והרמז"ל פ"ו ממצה כתב דאין יוצא במצה גזולה אעפ"י דלית לי' ג"ש לחם לחם. כמ"ש לעיל מ"מ מצוה הבאה בעבירה הוה. וכמ"ש במ"מ בשם הירושלמי אלה המצות אם עשיתן כמצותן יעו"ש. ומה שיש להקשות למה גזולה אין חשוב שלכם. והא ברשותי' קיימא באונסין אפ"ה לא חשיב שלכם ושאני באחריות דחמץ דמפיק מלא ימצא ויבואר:

שם גמרא בחלה של מעשר שני בירושלים כו' הרמז"ל פ"ו ממצה הלכה ח' כתב במצה של מעשר שני יוצא בה והשמיט חלה של מעשר שני. הי' להשמיענו דיוצא ג"כ כדמסיק דאמרינן הואיל. ונהי דבלקוח היינו מעשר שני דהר"מ פסק כרבנן דר' יהודא בהל' מעשר שני פ"ז ה"ד. אבל למה השמיט חלה של מעשר שני וסבור הייתי לומר דמבעיא למ"ד מחיצה לקלוט דאורייתא כמ"ש התוס' ד"ה אבל חלתו דלמ"ד דרבנן יוצא ודאי. דיש היתר בכל מושבות דאי בעי יוצא לחוץ. ופריק לה טהורה. ואף דמדרבנן אסור. ל"ד לטבל דרבנן דהוה מצוה הבאה בעבירה. החמירו חז"ל משא"כ לענין היתר מושבות הואיל ומדאורייתא יש היתר נפיק מדרבנן ויש תבלין לזה שהרי הרמז"ל שם הלכה הנ"ל [כתב] דמ"ש נאכל בכל מושבות דאפשר שיפדה. ויהי' לה היתר בכל מושבות ולא הזכיר שנטמא כדר' אליעזר דפסק בה' מעשר שני פ"ב ה"ט דמחיצה לקלוט דרבנן כרבא דאמר הכין בסנהדרין קי"ג א' א"כ א"צ כדר"א דטהור נמי מן התורה יכול להוציאו ולפדות וא"כ תו ליכא למבעי כלל בחלה של מעשר שני דהיא היא שיכול להוציאו ולפדות טהור חוץ לירושלים מן התורה. אלא שקשה רבא דאמר כאן מסתברא שם מעשר חד הוא. והא רבא הוא דאמר בסנהדרין קי"ג א' דמחיצה לקלוט דרבנן וש"מ דהואיל ומדרבנן אין נאכל בכל מושבות לא נפיק. אי לאו מטעם הואיל. ומש"ה אמר שם מעשר חד הוא. וא"כ למה השמיט הרמז"ל זה. ואמנם יש לומר דרבא סובר לא אמרינן אפילו חד הואיל כה"ג. הואיל ואי לא קרא לה שם ומש"ה בחלה של מ"ש נפיק בלא הואיל כלל. רק אי בעי פריק לה ובלקוח הוא דמבעיא לי' לרבא ה"ה לקוח בלא חלה. ואהא אמר מסתברא שם מעשר חד הוא. ותדע דהכין הוא דהא התוס' בתי' א' כתבו סוגיא זו למ"ד מחיצה לקלוט דאורייתא ואיך יאמר לרבא. אלא כדכתיבנא. ואי"ה יבואר ואין להאריך כאן:

בפירש"י בד"ה או דלמא חד הואיל אמרינן כו' ובידו לגרום לו טומאה כו'. היינו כל שבידו חשוב חד הואיל ויש לעיין במ"ש אין רשאי לטמא בידים דאסור להפסיד מ"ש. וכ"פ הרמז"ל פרק שלישי מהל' מעשר שני ונטע רבעי הלכה ט' יעו"ש ומ"מ אפשר דלגרום טומאה שרי. דתרומה כתיב משמרת תרומתי עביד לה שמור ואסור לגרום טומאה לתרומה טהורה ובתלוי' פליגי לעיל בפ"ק ר' יהושע ור' אליעזר משא"כ במ"ש דלא כתיב משמרת רשאי לגרום טומאה ולא חשיב הואיל יעו"ש:

פיסקא חלות תודה ורקיקי נזיר עתוי"ט למה נקט חלות בתודה ורקיקים בנזיר. דבתרוייהו היו חלות ורקיקים יעו"ש. ומיירי שלא נשחט עליהם הזבח:

תוכן העניינים

ראש יוסף על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה