ראש יוסף על פסחים· רבי יוסף תאומים
פרק שני · דף לה.
משנה אלו דברים וכו'. הני חמשת מיני דגן. אבל אורז ודוחן וכ"ש טטרקי (וטרקשי וויץ) וכדומה אין באין לידי חימוץ ואין יוצא בהן ידי חובת מצה ועיין בטור וש"ע סימן תנ"ג ס"א:
גמ' הני אין כו'. מה"מ אר"ש בן לקיש כו' רשב"ל קאמר בלולה מלת' ולא מקש' ותרצן דאל"כ אמאי פרט אורז ודוחן ולא שאר מינים נמי:
ע"ש דלא כריב"נ דאמר אורז מין דגן וחייבין על חימוצה כרת דתני' כו'. איבעי' להו כו'. אורז מין דגן כו'. כאן הוא סיומא דמלת' דמתני' דלא כריב"נ. דאיבעי' להו אי קרוב להחמיץ הא חמץ גמור לא הוה אלא נוקשה. ואם כן י"ל דסובר ריב"נ נוקשה מן התורה שרי ולית בי' לאו דלא תאכל חמץ כ"א מדרבנן אסור. ומש"ה אין יוצא באורז. דמ"ה אין בא לידי חמץ גמור. אבל מדתניא אורז חייבין כרת ע"כ דלא כריב"נ. ומיהו ה"ה דוחן דהא תרוייהו תנא אורז ודוחן דקרוב להחמיץ דממהר להחמיץ. ומ"מ י"ל הא מ"ה והא מדרבנן ולכך נקט אורז לבד ומ"מ קשה למה הביא כלל ברייתא דקרוב להחמיץ הי' רק להביא הא דמחייב כרת באורז שמעינן ממתני' דלא כריב"נ וצ"ע:
ע"ש דהוה מצה עשירה לדידן דמי פירות לחוד אין מחמיץ כלל ושרי מדינא ור"ל דאמר אין חייבין כרת הא איסור עכ"פ יש בעם מים וא"כ שמעינן דאפ"ה הוה מצה עשירה ועמ"א תע"א אות ה' ועמ"ש עוד בתוס' ד"ה מי פירות יע"ש בזה:
ע"ש והא הכא דאין יוצא ידי מצה וחייב כרת. קשיא לי התם המין שיוצאין בו הוא אלא דלא אכל דרך אכילה ורחמנא אמר בערב תאכלו מצות והן במניעה או בציווי בעינן דרך אכילה וא"כ מה ראי' לנילושה ביין ודבש דמין מים בעינן עמו וצ"ע:
בפירש"י בד"ה והכהנים בחלה כו' אלא משום חמץ כו'. זה כרבינא לקמן ולכאורה הכין הוא דאנן קיי"ל דאחע"א בכולל וחמץ כולל הוא על טבל וכדומה, ומ"מ קשה הא בגמ' מחורת' כרב ששת. ועיין לח"מ פ"ה מה' חמץ יע"ש וצ"ע שם בדבריו וכבר העירותי בדבריו במקומות מפוזרים ועמ"ש לקמן:
בד"ה מין חיטין לענין תרומה. עיין תוס' ד"ה כוסמין כתבו דבמנחות מתנייא על מתני' דחלה וטפי הי' להם להקשות דתרומה תנן בפ"ב דתרומה מ"ה כל שכלאים זה בזה אין תורמין. ועיין תוס' מנחות ע' ב' כתבו בחלה בתר טעם ודומה אזלינן. ומ"מ בתרומה ודאי כל שכלאים זה בזה אין תורמין וחטה וכוסמין כלאים הם וע"ש פ"א דכלאים ברע"ב ור"ש ותוי"ט וצ"ע:
בד"ה אוסר ויש מפרשים למנחות ושבוש כו'. אפשר לומר דמיירי שנתערב מעט קמח אורז בקמח סולת (ואפשר שיש כשיעור עשרון ג"כ בסולת לחוד) וקמח בקמח י"א יבש הוא. ומ"ה חד בתרי בטל. ומיהו באפי' הוה לח אח"כ. וי"ל דיש ששים אפ"ה קמ"ל דאוסר דא"א לשמור מחימוץ. ואם שיש ששים אפ"ה ממהר מידי דהוה אמי פירות עם טפה מים לי"א הכין. ועיין א"ח סימן תס"ב. ועיין ר"מ הלכות מעה"ק פרק י"ג ופי"ז יעו"ש:
ד"ה חמץ גמור לא הוה ונ"מ לכרת כו'. אפשר נ"מ דאין יוצא י"ח בפסח דנוקשה הוה ואפשר נוקשה מדרבנן ועמ"ש בגמ':
ד"ה קרמית כו'. אורז נמי לחם הוא קרמית הל"ל ונקט אורז וקרמית דאתרוייהו קאי וחדא מינייהו נקט דשניהם חייבין בחלה:
ד"ה ביין ושמן דלא נתן מים משמע כלל [לא] ועתוס' ד"ה מי פירות:
ד"ה אין אדם כו'. דלאו דרך אכילה כמ"ש ר' יוחנן כ"ד ב'. כל איסורין שבתורה אין לוקין שלא כדרך אכילתן ואף דהתם איסור' איכא. וי"א מ"ה. היינו דהוה כמו ח"ש. משא"כ לענין מצות עשה דאכילה אין יוצא שלכ"א ולפ"ז כרכו בסיב וכדומה שלא יצא. ועיין מ"ל בה' מ"א האריך בענין מצה ואין להאריך:
בתוספת ד"ה כוסמין כו'. לענין חלה מתנייתא כו' יש מקשין כו' והא דתנן כו'. עמ"ש ברש"י דעדיפי הי' להם להקשות דתרומה אין מצטרפין דכל שכלאים כו' ויש מקשין הוא דוקא לתו' לא לרש"י אבל הא דמשנה עם ברייתא אין שייכות לדבריהם הקודמין ועיין ר"ש בריש מסכת כלאים יעו"ש בזה: