ראש יוסף על פסחים· רבי יוסף תאומים
פרק שני · דף לד:
גמ' תרי גווני טמא מהרש"א ז"ל לעיל בתוס' ד"ה למה לי הקשה דטומאה הוה נמי היסח הדעת והדרא קושיא לדוכתי' איך מרצה ציץ. ותי'. ולא זכיתי להבין תירוצו דמה בכך שע"י טומאה בא ההיסח וציץ מרצה על הטומאה. אפ"ה פסול דהיסח היכן הלך. ולכאורה מ"ש לעיל דהיסח הוה היינו אורחי' הוא כיון שנטמ' אין משמרו אבל אם אירע שעדיין משמרו לאו היסח הוה כ"א טומאה לחוד ודיעבד ציץ מרצה על קרבן יחיד על הטומאה:
ע"ש בענבים של תרומה כו'. ולפ"ז ל"צ להא דלעיל תותים דיעבד דאף דיעבד אסור הואיל ונטמאו כשהן תרומה עביד רבנן מעלה. והרמז"ל בה' תרומת פי"ב הי"א פסק כסוגי' דלעיל דלכתחלה אסור הא דיעבד לא עשו רבנן מעלה בתרומה לענין זה. ועמ"ש לעיל בזה.
בתוס' בד"ה ונתן אלמ' תלושין כו'. קבלת טומאה ר"ל דקרא ונתן מים חיים אל כלי. אין שייך נתינה כה"ג כיון דשואב מן המעיין. אלא להכי כתיב ונתן לומר אעפ"י בשעה ששואב מן המעיין ועודם המים מחוברין למי המעיין מקרי תלושין בכלי לענין שאם נגעה טומאה בכלי נטמאו המים בתוכו. אלמ' מוכח דמן התורה עביד קרא מעלה בהקדש דאין זריעה להקדש. וה"נ לקמן מחוסר כפרה מעלה מן התורה הוא ועיין במהרש"א רש"י ד"ה שתהא חיותן יעו"ש ואין להאריך: