ראש יוסף על פסחים· רבי יוסף תאומים
פרק שני · דף לג:
גמ' ראשית ששירי' נכרין. הנה בתורם מטמא על טמא או מטהור על טמא דהוה תרומה כמבואר מ"א פ"ב דתרומת ומטמא על טמא אף לכתחלה ניחא שירי' נכרין דטבל טמא אסור בהנאה של כילוי וכשתרם שרי הוה שירי' נכרין. משא"כ תרומת חמץ דהוא תרומה שלישית דלא הוזכר בכתוב כ"א טהורה וטמאה ודברי מהרש"א בתוס' ד"ה אמר קרא צריכין ביאור. ועיין בספר מים עמוקים והנה אפשר דקשיא לי' למהרש"א ז"ל מ"ש התוס' דוקא טבל. וטמא אין מדליקין ובטהור נמי אין מדליקין. ויבואר במקום אחר:
ע"ש גמ' ענבים שנטמאו כו' ויינן כשר לנסכים ענבים לאו דוקא ה"ה זיתים עיין ר"מ פי"ב מה"ת ופחות מביצה אם הם שניים אע"ג דשני אין עושה שלישי מכל מקום המשקה נעשה ראשון. אבל אם הענבים שלישי יכול לסחוט אף יותר כביצה וכמ"ש הר"מ ז"ל. ועיין ל"ד ב' ודוקא ענבים חולין הא הקדישן עביד מעלה דאף המשקה נטמא עמהם אבל בתרומה לא עשו מעלה דדחוי הוא לקמן וכ"פ הר"מ ז"ל פי"ב מה"ת פי"א יעו"ש. ולי העני יש בכאן קושיא אחת דכאן כתב ולא אמרו פחות מכביצה אלא גזרה כו' והיינו כמ"ש התם דיעבד ופ"ט מרוצח ה"ח נמצא ההרוג מכוון לפי שא"א לצמצם בידי אדם וכאן משמע דאפשר לצמצם בידי אדם וצ"ע:
ע"ש דלמא אתי לידי תקלה כו' פת זריק לי' כו' לכאורה אין דומה כ"כ זה לזה דבדורך חיישינן הואיל ודורך לשתות המשקה חיישינן דלמא יבא לאכול ענבים כמות שהן בעוד שעסוק בהן משא"כ פת להדלקה אפשר דשרי. והלכה דחיישינן לתקלה [עפ"ת י"ד סימן נ"ז האריך בזה] הא לא"ה הי' חייב דבתרומה לא עביד רבנן מעלה ודוקא בקודש עביד רבנן מעלה וכמ"ש הר"מ ז"ל פי"ב מתרומת:
ברש"י ד"ה טמא מת כו' שכיון שיצא טפה ראשונה נטמאת כו' הא דאמר טפה ראשונה נטמא ויש לפרש דאחר כך מתערב טפה באחרות והכל מעורב. וכנראה מפירוש רש"י וקשה דליבטל ברוב' לענין טומאה כמו נבלה בשחיטה וכ"ת דלא בעינן ששים הא בורכא דהטעם אטו אינו מינו דבטעמ' תליא מלתא. ובטומאה ל"ש חיך אוכל יטעם. ומיהו נמי שייך זה דכהן אוכל ויטעם תרומה טמאה. ואמנם מהר"מ בפירוש המשניות משמע דטפה מטמא חבירתה והיינו אם משקין מטמא אחרים בכל שהן ויבואר אי"ה:
בתוס' בד"ה לאימת מתכשרי כו' מכאן מקשה ר"ת כו' היינו דע"כ הטמא נוגע בענבים במקום הנגוב אף לאחר שיצא מהן טפה ראשונה דאל"כ אפי' הרבה שרי וא"כ אמאי טהורים הא כבר הוכשרו וש"מ דאוכל על עצמו אין מקבל טומאה בכל שהו. והיינו מן התורה הא מדרבנן מקבל בכ"ש. וטהורי' דקאמר התם ע"כ לר"ת מן התורה קאמר ורש"י ד"ה כי סחיט ליתי' לשעורי' שפירש לקבל טומאה היינו לפי מ"ש ואני שמעתי אבל למ"ש הוא דאוכל מקבל טומאה בכ"ש ע"כ ליתי' לשעורי' אהכשר קאי. והר"מ ז"ל בפ"ד מה' טומאת אוכלין ה"א פסק דפ"ש מקבל טומאה מ"ה ואפ"ה בפ"א שם לא התנה שאוכל לקבל הכשר בעינן כביצה ומשמע בכ"ש מקבל הכשר. וזה אי אפשר מכח מ"ש ליתי' לשיעורי' גם הא דאמרינן התורה העידה על כלי מלא חרדל או שומשמין בכ"ח. ובחולין מיירי דאין צירוף אלא לקודש. ואיך יקבל החרדל והשומשמין גרגיר א' טומאה על עצמו. ומה בכך דנוגעין הרבה ביחד בכ"ח והא אוכל פרוד הוא ונהי שאם אוכל טהור נוגע בכביצה אוכלין פרודין מקבלין טומאה משא"כ שיהא הרבה אוכלין פרודין מקבלין טומאה שאין בכל א' מהן כביצה וצ"ע בכל זה. עיין לקמן: