ראש יוסף על פסחים· רבי יוסף תאומים
פרק שני · דף לג.
בתוס' בד"ה ומינה מה תרומה בכזית כו' דנילוף מתרומה שלא יצטרף. עיין מהרש"א ז"ל דודאי אף (בנוצה) [בנהנה] בלא אכילה דיש חילוק בין הנאת אכילה שאין מצטרף לנהנה הנאה בלא אכילה דעכ"פ בצירוף איכ' הנאת פרוטה משא"כ אכילה דכבר הלך הנאה ראשונה אפ"ה ודאי לרבי פטור ואין מצטרף דאל"כ לפרש דמה לכל המצות שכן השיעור שלהן אין מצטרף משא"כ במעילה שחייב קרבן על השיעור פרוטה לזמן מרובה ופירכ' הוא. ובספר מים עמוקים הקשה עליו ולא דק ומתני' דמעילה כ' א' צירף המעילה חייב משמע נמי אף באכילה וכרבנן וכמ"ש מהרש"א ז"ל
בד"ה אף מעילה בו'. עד שיהא בו כזית קשיא להו במעילה נימא דבעינן כזית כמו תרומה דכתיב אכילה וכן בתרומה דסברי דכזית סגי כדמוכח מבריי' ראשונה ואבא שאול אומר עד שיהא פרוטה מכלל לרבנן בכזית לחוד סגי ואמאי לא נימא תרתי בעינן כזית וש"פ:
גמרא וכן מורן בבי מדרשא כוותי. רש"י פירוש מורין ביו"ד לומר שהוא מלשון מורה הוראה לא מלשון אילפנא וקשה א איך קאמר דמורין הוראה כן והא לדידן חמ"פ אסור בהנאה ואפילו הי' ש"ה אין תרומה כלל דתתן או ונתן משמע נתינה כל דהו מיהת בעינן (ול"ד לגט דכתבו על איסורי הנאה כמ"ש לעיל. וכמ"ש התוס' כאן ד"ה תתן דבעינן נתינה כל דהו עכ"פ) וכ"פ רש"י כאן ד"ה אמר מר ד"ה לרבי יוסי הגלילי כו'. ואם נאמר כר' יהודא דחמץ מנשרפין וכפי' ר"ת תוך זמנו בשרפה יש ליישב זה דהוה נתינה דנהנה באפר. ואפילו בגחלים מן התורה עיין תוס' לעיל ה' א' ד"ה ואומר יעו"ש. ועדיין צ"ע: