ראש יוסף על פסחים· רבי יוסף תאומים
פרק שני · דף לב:
גמ' אמר אביי ראב"י ור"ע וריב"נ כו' העיקר להביא תנאים דהיינו ר"ע וריב"נ דריב"נ לפי מדה משלם ור"ע לפי דמים דלא הזכיר ר"ע כלל מדרשא דאת הקודש רק מה הנאה יש לו בה והיינו לפי דמים משלם וראב"י אין הכרע איך סובר כמ"ש לעיל. ועמ"ש ברש"י ד"ה אמר אביי:
בפירש"י בד"ה אמר אביי ר"ע וריב"נ כו'. השמיט ראב"י דאין צורך אלא להוכיח דיש תנאים והיינו ר"ע וריב"נ שמפורש פלוגתתן כדכתיבנא בגמ'. והנה ר"ע סובר לפי דמים וריב"נ לפי מדה. ואמנם ראב"י ור"א חסמא אפשר לפי מדה וראב"י ממעט מקרא דאת הקודש ור"א חסמא אמר דמותר בהנאה וליכ' למעטינהו מאת הקודש ומיהו הא דריב"נ י"ל סובר דחמץ מותר כר"י הגלילי והא דלא מהדר כר"א חסמא. די"ל אפילו תותים וענבים שנטמאו. אפ"ה חייב דלפי מדה משלם ומנא לי' דריב"נ סובר דאסור בהנאה אלא דנראה כן דאל"כ הי' להשיב לפי דברי ויבואר עוד וכאן אין להאריך:
גמרא אבא שאול אומר עד שיהא פרוטה עד לאו דוקא דפרוטה לחוד סגי וארבנן קאי דלדידהו כזית. ואין פרוטה משלם קרן וחומש. פרוטה ואין כזית משלם קרן וכסתם משנה פ"ד דתרומת מ"ג ואין כזית וגם אין פרוטה פטור מכלום דהשבת גזלה פרוטה דוקא ולאבא שאול פרוטה לחוד חייב קרן וחומש. כזית לחוד פטור מכלום והרמז"ל פסק פ"י דתרומת ה"ב כת"ק דאבא שאול. ומ"ש הכ"מ פסק כת"ק. וא"י למה לא כסתם מתני' דתרומת. ויש לראות לכאורה מזכה שטרא לבי תרי כיון דפסק בה"ה שם דלפי דמים משלם וא"צ ונתן פרט לתרומת חמב"פ דבלא"ה אין שויא מידי ולת"ק דסבר אכילה כזית ונתן לאוכל תרומה בפסח. ועיין תוס' ד"ה ההוא מבעי' לי' ורש"י ד"ה ההוא מבעי' לי' ויש ליישב ועמ"ש לעיל בתרומת תותים יע"ש.
ע"ש אכילה בכזית יש מחלוקת אי אכילה בכ"ש והלמ"מ דאין מלקות פחות מכזית ושזה שיטת רא"ם בביאוריו לסמ"ג ריש ה' חמץ. א"כ קשה קצת ובס' ג"ו וש"ה הארכנו בזה וכאן אין להאריך. ודע דאבא שאול דאמר בעינן פרוטה ואפי' אין בו כזית חייב קרן וחומש. אבל אזהרה ומיתה בידי שמים בעינן דוקא כזית. וזה פשיט' ומש"ה הוקשה להם לתוס' לעיל כ"ט א' ד"ה מאן. ממתני דהאוכל תרומת חמץ בפסח דאמאי לא פטר כרת בשוגג דע"כ שאכל כזית אף לאבא שאול דאל"כ במזיד אמאי פטור מתשלומין כאמור ואין להאריך:
בתוס' בד"ה ואין נתינה כו' וגט כו', לא בעינן שוה פרוטה אבל כל שהוא דשוה בעינן דאל"כ לא מקרי ונתן וכמ"ש התוס' ל"ג א' ד"ה תתן לו יעו"ש. וגט אעפ"י דלא שוה מידי כיון דלא קאי נתינה לתשלומין שפיר מקרי נתינה שדבר גדול נותן לה שמפקיעה עצמה מבעלה שהיתה קנוי' לזה:
בד"ה ההוא מבעי' לי' להכי כתב ונתן כו' אבל רש"י ד"ה ההוא מבעי' לי'. פירוש דמשום סיפא דאת הקודש כתיב ונתן דדרך הקרא להוסיף תיבה אחת:
בפירש"י בד"ה לענין מעילה דהתם לא כתיב אכילה, עיין רש"י חומש ויקרא ה' פסוק ט"ו פירש"י אי מה להלן לא הזהיר רק אוכל ת"ל תמעל מעל אלמא מתמעל מעל נפקא. ואמת ברא"מ שם פירש דבריו יע"ש. ודברי הרא"ם שם לא זכיתי להבינם. במ"ש דתרומה כל הנאות. כ"כ בראש דבריו ואח"כ סיים כן דתרומה כל הנאות וא"כ אם לקח חטים טמאין דאין ראוין כ"א להסקה ובישל בהם קדרה יהא חייב והלא תנן אוכל ושותה וסך דסיכה בכלל שתי' הא שאר הנאות לא ועיין לעיל דף כ"א ב' ד"ה כל מקום. דנהנה מחמ"פ אין בכרת דלא יאכל דוקא אכילה. ולא כי כל אוכל ועמ"ש שם משא"כ כאן. ואיש כי יאכל דוקא אכילה וצ"ע:
ד"ה שחייב בהן כגון חלב ודם. קשיא לי דמה לשאר מצות שכן מותרין בהנאה ודוקא באכילה אסור תאמר במעילה שיש בה אזהרה ואיסור' עכ"פ. בנהנה ולא אכל ואיך יכול למילף מעילה משאר מצות וצ"ע:
בתוספת ד"ה מעילה כו' מיהו קשה לר"י כו'. דאדרבה משבועת העדות ופקדון לחומר' מקשינן. עיין מהרש"א ז"ל וקישור ד"ה הכין הוא בשלמא אי הק"ו משאר מצות אלים אצטריך בנזיר וש"ח למעט מזיד דלא נילוף בק"ו משאר מצות או ממעילה לרבי דהזיד במעילה במיתה וק"ו לקולא עדיף. ממה מצינו לחומר'. (עיין בספר ג"ו וש"ה הארכנו בזה. הק"ו וק"ו לחומר' מקשינן וכן מה מצינו ומה מצינו לחומר' מקשינן וציירנו שם דלא שייך יוכיח ע"ש) וכ"ת דליכ' ק"ו דשבועת העדות ופקדון יוכיחו ה"א הני גזרת הכתוב וא"נ כה"ג ודאי טרח וכתב קרא דאכתי לא הוה ידעינן בבירור. ויש אדם שיטעה וילמוד ק"ו. ולא יודע שיש יוכיח אבל השתא אדרב' משאר מצות ליכא למילף דהיא הנותנת וממעילה לרבנן דמה מצינו אדרב' לחומר' מקשינן ואף דקרבן קולא הוא הא ליתא דהא במעילה ליכא מיתה לרבנן ואפ"ה (איך) [אין] מביא קרבן אלמא מה שאין מביא קולא הוא ועיין בספר מים עמוקים. וכבר נתבאר שדברי מהרש"א ז"ל נכונים וברורים בכל מקום וכאן: