ראש יוסף על פסחים· רבי יוסף תאומים
פרק שני · דף כח:
גמ' תמה על עצמך האיך חמץ אסור בהנאה כל שבעה לכאורה
דוקא לר' יהודא אמר דאיהו סובר חמץ בשרפה כפירש"י בשש ותשביתו ולא כתיב תבערו מהני ביטול ואי קודם זמן איסור בעי שרפה וע"כ לאחר זמנו (ונאמר תשביתו בזמן איסור מיירי) ואי חמץ אסור בהנאה איך יכול לבטל והלא אין ברשותו משא"כ אי שרי בהנאה יכול לבטל אף לאחר איסור אמנם כל שבעה קשה דלמא תוך הפסח אסור בהנאה ולפני זמנו שרי וי"ל ה"ק תמה עצמך בלפני זמנו ואני אומר אפילו כל שבעה שרי או יאמר תמה על עצמך דנבלה לדברים ככתבן ואותו לחשנ"ב. דמסתבר טפי דבההוא קרא כתיב בשר עובר חוץ למחיצה כמ"ש רש"י דף כ"ב א' יע"ש ומנלן חמץ. ומיהו גם זה אינו דיליף לי' מק"ו מנותר שאין בל יראה אסור בהנאה וטעון שרפה כ"ש זה. אבל לרש"י א"ש דלאחר זמן איסור אין טעון שרפה ליכא למילף הנאה דמה לנותר שכן בשרפה וצ"ע בזה דאפשר מחמת כל דין קאמר ומיהו ז"א דבסוכה לית לי' כל דין
בתוספת ד"ה וחד לפני זמנו כו' לחזקי' לפני זמנו מנא לי' כו' וה"ה לאחר זמנו. ע"כ דלא נחלק ביניהם אלא דלא מצי להקשות לאחר זמנו דאימא אה"נ דשרי בהנאה ולפני זמנו דאמר משעה שאסור באכילה אסור בהנאה קשיא להו שפיר והא דלא ילפינן ק"ו מערלה שלא נעבדה עברה דחמץ של גוי יהא עכ"פ מותר בהנאה ומשמע להו דאף ש"ג אסור עמ"ש במשנה:
בד"ה בתוספת ד"ה מחמת דבר אחר כו' בשמרי יין כו' ביין דלית בי' כרת ואית לאו עכ"ל. מ"ש דנילושה ביין לית כרת אלא לאו. עיין לקמן ל"ה ב' ד"ה מי פירות ואמנם מ"ש בשמרי יין דאית בי' כרת כמבואר באלו עוברין מ"ג א' כי כל אוכל מחמצת ונכרתה נתחמץ מאליו וא"י שמרי יין נמי מי פירות הוה ואי לומר עם מים הוה חמץ גמור לא היה למנקט בדבריהם שמרי יין דוקא ובפריי לא"ח כתבנו מזה ואי"ה יבואר: