אור ברסלב
ראש יוסף על פסחים פרק שני › דף כח.

ראש יוסף על פסחים· רבי יוסף תאומים

פרק שני · דף כח.

דף כז:

גמרא שתק ר' יהודא כו' ומיהו ר"י במלתי' קיימא ויליף לה מק"ו וסובר כל דין שסופו להקל הוה דין כמו דיליף סוכה דוקא בד' מינים. כמ"ש התוס' לעיל ד"ה אין ביעור ולר"י בהנאה נמי לא צריך קרא לחמ"פ דיליף ק"ו מנותר שאין בב"י בכל רגע כמ"ש התוס' ד"ה וחמץ בבל תותירו ור"א וחזקי' לש"ה הוא דפליגי ומיהו י"ל דצריך קרא לפני זמנו ולאחר זמנו שאין בב"י עד הלילה ואפילו אם נאמר דק"ו מיהא איתא דחמץ עובר בעשה תשביתו מה לנותר שכן בלאו דלא תותירו ועוד לאחר הפסח לית בי' כלום ובאמת דמרבינן מלא יאכל בציר"י לחזקי' אית לומר כיון דחד קרא בהנאה לא נחלק ביניהם כמ"ש התוס' ע"ב ד"ה וחד לפני זמנו משא"כ אי בק"ו מייתי לה דוקא תוך זמנו כאמור:

בתוס' בד"ה אמרו לו כו' ולא כל איסורין ואפילו חמץ ולפ"ז שפיר אמר חזקי' מנין לחמ"פ שאסור בהנאה דמנותר מק"ו לא מצי יליף הנאה דל"ש כל דין שסופו להקל באיסור הנאה (אעפ"י דלענין קדושין קולא הוא לגבי חמץ ליתי' קולא) דמה לנותר שכן בשרפה ומיהו מכלאי הכרם ובב"ח וכדומה יכול למילף איסור הנאה בחמ"פ שאין בבל תותירו ואסור בהנאה חמץ שעובר בכל רגע בב"י אינו דין שאסור בהנאה וקשה לחזקי' כדאמרן ומיהו י"ל דמה לכ"ה שכן אין היתר לאיסורו משא"כ חמ"פ לאחר הפסח מותר הוא משא"כ לר' יהודא חמץ אין היתר לאיסורו דחמץ שעבר עליו הפסח מ"ה אסור לדידי' יליף שפיר וכמדומה שכ"כ בפני יהושע אבל לשיטת התו' דהוקשה להם לרבנן לילף מנותר קשה ויבואר אי"ה. והרא"ש ז"ל בשמעתין כתב דמה לנותר שכן קודש וחשיב פירכא אפילו לגבי ק"ו ולפ"ז צריך להבין דעת ר' יהודא דיליף מנותר ולא פריך שכן קודש אפשר דר"י יליף מהבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באם אינו ענין וה"א מה כאן בשריפה וכתיב הנותר מיעוטא ומיעוטא סובר קאי דוקא אש"ה לא אחמב"פ דדמיא בכל צד לנותר ואין להאריך:

בד"ה ואתה טעמא דר' יהודא מכי קודש הוא כו' עיין מהרש"א וכוונתו לחטאת עוף דאשם תלוי נותר הוא פשיטא דצריך מיעוטא:

ברש"י ד"ה או דלמא כו'. דממאיס ונימוק מאליו צדדי איבעיא מי נימא בעי פירור אף לים. וכ"ש שאר נהרות דלמא לא יחתכם במהרה או דלמא מתרי טעמי לא בעי פירור דמאיס במים. ואין אדם אוכלו ועוד דנימוק ג"כ. ויש נ"מ בחמץ קשה וישן מאוד דמאיס ואין נימוק. ובע"ז צדדי איבעיא הואיל ולים המלח אין אדם עובר שם א"ד אפ"ה חיישינן שמא יארע ספינה במקרה (דר"י בספינה משמע לפעמים יקרה שעוברת בדוחק גדול) ורבה אמר כי חמץ קשה בעי פירור ולים המלח לא בעי שחיקה אבל חמץ רך מודה דא"צ דנימוק ורב יוסף חולק בחמץ אף קשה א"צ דמאיס הוא. ויהי' הגירסא בגמ' חמץ דממאיס באל"ף המים ממאיסות אותו אפילו קשה א"צ פירור והוכרח לתרץ לר"י בחיטי דאין מאיסות שרוחצם כו' אבל רש"י גורם בד"ה דלא ממסה אין המים ממסות אותה בלא אל"ף כמ"ש מהרש"ל ושורשו מסס מפעלי הכפל. ולפ"ז עשה כלומר בחיטי דפירור ל"ש בהו אלא פיזור מהשק ולמה לי' להגמרא זאת לימא הא בקשה דשייך פירור. ולהרמב"ם ז"ל. דהשתא פסק הרמב"ם כרבה לגבי רב יוסף ועיין ט"ז א"ח תמ"ה אות א' קרוב לזה ועמ"ש בפריי שם:

תוס' ד"ה ותנן כו' דרבנן דהתם ולא ידבק ואכילה לא כתיב שם. לכאורה לשיטתם לר"ת דר"י שריפה בשבע וחכמים אף בשבע התירו לזרות לרוח ומתהני מאיסורי הנאה משא"כ לרש"י איירי בשש ואפשר בחמש (כנראה ממ"ש כ"ז ב' קולא ברוצה לצאת בשיירא) א"כ כבר הפקר הוא וחמץ שעבר הפסח שרי דלא עבר ב"י אלא אף לתוס' קשה מה ראי' מע"ז דהוה איסור תורה וחמץ לאחר הפסח דרבנן אם לא לר"י דאחר הפסח איסור תורה ומ"ש דלא כתיב אכילה דאי הוה כתיב אכילה ודאי דשרי. ועיין א"ח תמ"ה במ"א אות א' יע"ש. ואף דשלכ"ה איסור דרבנן איכא לא גזרו ולחוש שמא יגדל צמחין כה"ג:

בד"ה חמץ כו' דסתם ים כו' ומיהו שחיקה מועלת לרבה כו' ירצו בזה דלא תטעה מדנקט רבה ע"ז וחמץ כיון שמשוה אותו ואין חילוק כ"א בין יה"מ לשאר נהרות למה נקיט ע"ז וחמץ לכך כתבו דסתם ים בע"ז הוא יה"מ נקיט הכין. ומיהו אין לטעות ולומר לרבה לא מהני שחיקה בשאר נהרות אף דזורה לרוח מהני לר' יוסי נהרות גריעי דהמים מוליכים צידות הנהר כמ"ש מהרש"א בד"ה ע"א דלא ממאיס יע"ש. ויזר ע"פ המים לא תחשוב לקושיא. ולכך נקט רבה ע"ז דוקא ליה"מ דלשאר נהרות לא מהני שחיקה כו'. דזה ודאי אינו דשחיקה קשיא לרבה וע"כ בשאר נהרות הרי לרבה ע"כ מהני שחיקה בשאר נהרות ומיהו י"ל דרבה ורב יוסף אליב' דחכמים פליגי דסברי לשאר נהרות לא מהני שחיקה דויזר ע"פ המים לבודקן כסוטות כמ"ש התוס' ד"ה ע"א דלא ממאיס. וביה"מ לרבה לא בעי שחיקה בעי והשתא לק"מ קושיות התוס' לקמן ד"ה ע"א דלא ממאיס דיה"מ דוקא לרבנן ושאר נהרות דמהני שחיקה הוא לר' יוסי ושחיקה לרבה דקשיא מוקי בשאר נהרות וכר' יוסי. אלא דדוחק לומר דרבה ורב יוסף פסקו כחכמים דלא כר' יוסי דקיי"ל הלכה כר"י דזוז"ג שרי אף בע"ז. ועיין מ"א א"ח תמ"ה ואפשר בע"ז התם אין הדבר ברור שיגדל צמחים ואין להאריך. ועיין לעיל דף כ"ז א' תוס' ד"ה ובהא אפילו מחברו יע"ש:

בד"ה איפכא כו'. אין מיושב כו' בין אי הפירוש דרב יוסף חולק ארבה בע"ז ליה"מ ובעי שחיקה ובין מודה לו ביה"מ. לשון איפכ' אין מיושב דא"נ קאמר איפכ' דע"ז בעי שחיקה אפילו ביה"מ מ"מ הא רבה לא מחלק כלל בין ע"ז לחמץ רק בין יה"מ ושאר נהרות ונקיט ע"ז וחמץ כי אורח' דמלתא סתם ים המוזכר בע"ז הוא יה"מ וחמץ מסתמא לשאר נהרות כמ"ש התוס' ד"ה חמץ כו' ועמ"ש בתוס' ד"ה עכו"ם דלא ממיסה:

בד"ה עכו"ם דלא ממיסה (וי"ג ממאיס) כו' בעי שחיקה ליה"מ כו' ולפ"ז בשאר נהרות לא מהני שחיקה כו' והיינו לר' יוסי וגרע מזורה לרוח כמ"ש מהרש"א ז"ל ומהרש"ל הקשה דאימא ודאי לר' יוסי מהני בשאר נהרות שחיקה מויזר ע"פ המים ומתני' טובא דמתני בהו יה"מ כרבנן דבשאר נהרות אסור שמגדל צמחים על ידות הנהר בעינן יה"מ. אבל לר"י שרי. ובין יה"מ ושאר נהרות בעי שחיקה ומהני ומ"ש מהרש"א על מהרש"ל דנדחק לאין צורך לא הבינותי כעת. ועיין הרמז"ל פ"ח מעכו"ם הלכה ו' כתב ביה"מ ושאר נהרות בעי שחיקה (וביה"מ כתב שורף במקום שוחק ועכ"מ שם וב"י בי"ד קמ"ו) ומשמע דפסק כרב יוסף וכפי הפירוש שדחו התוס' כאן וקיימו בע"ז. כמ"ש מהרש"ל כאן דאף יה"מ בעי שחיקה יע"ש. ועיין ש"ך יו"ד קמ"ו אות י"ג כתב דליה"מ מטיל בעיני' ושאר נהרות בעי שחיקה וכ"מ ברצ"ד ס"ו הנה ברצ"ד כתב ברבעי הפרוטה ישליך לים הגדול או ישחקנה לשאר נהרות וא"י דים הגדול ספינה עוברת בו ואין חילוק בינו לשאר נהרות ובים המלח הוא דאין ספינה עוברת א"צ שחיקה לרבה ועש"ך שם אות י"ג יע"ש ולהרמז"ל אף שאר נהרות מהני שחיקה וקושיות התוספת דכתבו לפ"ז י"ל כמ"ש מהרש"ל דיה"מ דתנן אתיא כרבנן. אבל לר' יוסי דהלכתא כוותי' בין יה"מ ושאר נהרות בעי שחיקה ומהני:

בא"ד ובכמה דוכתין תנא יה"מ ומהני בשאר נהרות כו' וחביות כו' והקדש כו'. ר"ל לרב יוסף דאי ביה"מ בעי שחיקה למה תנן באלו יה"מ. ואפ"ה מצינו בהדיא דלשאר נהרות נמי מהני ש"מ דליה"מ לא בעי שחיקה. ויש לראות דבע"ז מ"ט ב' רב חסדא קאמר לה שקול ד' זוזי ושדי לנהרא ואימא כרבה סובר דליה"מ לא בעי שחיקה וכן ההוא דהקדש בעירוכין כו' א' רב יהודא קאמר לה ודלמא ס"ל כרבה דהא ודאי לרבה מהני שחיקה בשאר נהרות וכמ"ש התוס' ד"ה חמץ. ועוד אי משמע להו דכל הני אמוראי לא פליגי ארב יוסף דהלכתא כוותי' (אף שזה דוחק דהרא"ש ושאר פוסקים פסקו כרבה לבד הרמז"ל אליבי' דמ"מ) א"כ בפשיטות הוה להו להקשות דחזינן דמהני שחיקה בשאר הנהרות ולזה יש לנו לומר דתוס' סברי מהקדש אין ראי' דיליף חט מתרומה כמ"ש התוס' כ"ו א' ד"ה שאני היכל. וא"כ להכי מהני שחיקה בשאר נהרות וה"ה יין נסך י"ל כמ"ש הרמב"ן ז"ל במנין המצות הביאו הכ"מ ולח"מ בה' מ"א פי"א הלכה א' משמע כפי הנראה דיין נסך לא נפיק מלא ידבק בידך רק מאשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם וקרא לך ואכלת מזבחו וכיון שכן אין איסור מן התורה שלכ"א ושלכ"ה להכי כתבו דאפ"ה תנן בהו יה"מ וצ"ע ויבואר:

ואגב גררא ראיתי להזכיר מ"ש הכ"מ פי"א ממ"א ה"א דיי"נ לוקה בכ"ש ראי' מע"ז דמני יי"נ בהדי הני שאוסרין בכ"ש והלח"מ כתב כוונתו מע"ד ואין ראי' דהוה חביות כו' ומע"ג הוה לאתוי ראי' יין ביין בכ"ש יע"ש ובד"א נרשם ע"ג וכ"ה נכון דמני נמי מים במים יע"ש דאלו מע"ד הא אינך ודאי ד"ח הוה אף לפירוש הר"ן ומ"מ אני תמה דמה ראי' מיי"נ דאוסר בכ"ש דלוקה מ"ה בכ"ש דא"נ הוה רק איסור תורה לחוד אוסר בכ"ש והרי סתם יינם אוסר בכ"ש אעפ"י דליכא כ"א איסור דרבנן החמירו בו עי"ד קי"ד ס"ב הרי בע"כ משום לתא דע"ז החמירו בו ומיהו הי' אפשר ליתן טעם דבברי' החמירו דלא בטלה ויש טעם אחד הואיל והחמירה תורה בכ"ש ללקות עליו החמירו דלא בטלה וזה הטעם אפשר שייך ביי"נ ולפ"ז ה"ה ע"א וכדומה וא"כ אף באינו מינו לא ליבטיל כמו ברי' עי"ד ק"א ומיהו לטעם ברי' חשוב הוא מחמת ברי' אין ראי' לכאן והדברים ארוכים ואי"ה יבואר:

גמרא הי' הולך במדבר שוחק וכו'. הי' מהלך במדבר מפרר כו' ויש לראות בחמץ י"ל נקיט מדבר דאלו בישוב לכתחלה מצותן בשרפה אף לרבנן כגי' הספרים אף מפרר ועיקר בשרפה עמ"א א"ח תמ"ה ובישוב מסתמא יש עצים אי אתיא כר' יהודא ובמדבר שאין עצים בהכרח לא יהא יושב ובטל ולעבור בל יראה (ואה"נ לר' יהודה לא מצא עצים מבער בכל דבר וחכמים דאמרו לא מצא עצים איהו לא חש להאי פרכא ואיהו נמי ס"ל דסופו להקל הוי דין בסוכה) משא"כ בע"ז למה נקט במדבר ולכאורה כרבנן אתיא ומדבר אין מקום זרע לא כר' יוסי וראי' דמייתי לרב יוסף ולרבה בשאר נהרות א"א לאוקמי' כרבנן דאסרו בהדיא במים בשאר נהרות כדמסיק בע"ז לבודקן כסוטות ועמ"ש בתוס' ד"ה חמץ ואין להאריך כאן:

משנה חמץ של נכרי כו' מותר בהנאה ושל ישראל אסור בהנאה עיין ר"מ פי' המשניות וכה"ג כתב הרא"ש או במקום דגזרו על פתם נקיט הנאה או לרבותא דשל ישראל בהנאה נמי אסור ובפריי לא"ח סימן תמ"ח בט"ז כתבנו דקושיות הגמ' מתני' מני לר' אבוהו הא לחזקי' יש לומר דג' לא יאכל א' לפני זמנו ואחד לאחר זמנו אכילה דוקא אסור בשל גוי ומ"ש התוס' ע"ב ד"ה וחד לפני זמנו וא"ת מנלן כו' וי"ל דלא נחלק ביניהם וי"ל דיש ק"ו לאחר זמנו ולפני זמנו לאסור בהנאה מק"ו דאיסי בן יהודה דחמץ נעבדה עברה ואסור בהנאה דלפני זמנו נעבדה עברה מיהת שעובר בעשה תשביתו עכ"פ וחמץ תוך זמנו דצריך קרא לאסור מלא יאכל בציר"י או מנבלה הוא לחמץ של גוי דלא נעבדה עברה. וא"כ שפיר אמר חמץ ש"ג לאחר הפסח דלא נעבדה עברה ליכא ק"ו שרי בהנאה ובאכילה אסור מלא יאכל לאחר זמנו כר' יהודא יע"ש ואין להאריך כאן:

תוכן העניינים

ראש יוסף על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה