ראש יוסף על פסחים· רבי יוסף תאומים
פרק שני · דף כז.
גמ' ל"ש קדם וסלק או לא סילק איסור. נראה לפרש דר"א חולק עם חכמים בקדם וסילק היתר דלר"א האיסור לחוד גורם דהיתר כבר הלך לו וחכ"א דשרי. אבל לא סילק ההיתר אף דנפל האיסור אח"כ מה בכך וברש"י נמחק אפילו קדם וסלק האיסור כמ"ש מהרש"ל ול"ג נמי אפילו קידם וסילק ההיתר. או אפילו לא קידם וסילק ההיתר דוקא בסילק היתר הוא דאסור ומיהו אבל בב"א דשרי לא משמע כן קצת ועיין תמורה דף י"ב א' ברש"י ד"ה ואין המחמץ דהכי ס"ל לר"א פ"ק דבכורות דזוז"ג אסור ובפסחים דחוי בעלמא הוא וכן מסיק וכן הי' ר"א אוסר כו':
ע"ש אמאן תרמיי' אם נאמר דאין שבח עצים בפת אפי' באיסורי הנאה דנקברין ומטעם ביטול הוא שאין נראה בו ממש א"ש דמסברא כיון דמצינו בע"ז כן לא נחלק ולומר דע"ז חמיר איסורי' אבל אם נאמר דאין שבח דבא מהנשרף וגחלים מותרים. א"כ מה ראי' מע"ז דנקברין ודלמא ר"א זוז"ג אוסר ובנשרפין סובר אין שבח עצים בפת ותרמיי' ארבי דסובר זוז"ג אסור ומה חזית ועי"ד קמ"ב בש"ך אות יו"ד האריך:
בפירש"י בד"ה יוליך הנאה לים המלח כו' מודה חדש יותץ ישן יוצן אפה הפת אסורה כו' ישן יוצן אין מאן דפליג: דאפילו מ"ה אין שבח עצים בפת לכתחלה אסור כמו גחלים ודיעבד שרי וצינון הוי לכתחלה דלא מפסיד מידי ואפה הפת י"ל בחדש בהיסק א' ג"כ אין ראי'. רק מחדש יותץ ראי' ולמה נקט ישן ואפיית הפת ומ"ש רש"י וחדש יותץ כרבנן דרבי כו' ויוצן למה לי כו' בהיסק איסור ולקמן פריך עצים דאיסורא כו' הא ודאי לרבנן יוצן בחדש בין הטעם דאין שבח עצים בפת ובין דזוז"ג חדש יוצן סגי. ומיהו אי רבנן בלוחשות פליגי י"ל דרבנן נמי סוברים זוז"ג אסור ויש שבח עצים כו' ואפה הפת בישן בגחלים לוחשת רבי אוסר ורבנן מתירין דכולו היתר התנור ישן וגחלים לדידהו כאפר אבל תנור חדש באבוקה נגדו אפשר רבנן נמי אסרו. לזה כתב דזה למ"ד בלוחשות כ"ע מודים דשרי ורבי באבוקה נגדו אוסר ורבנן אף אבוקה נגדו שרי ובשרשופא אסרו ומדלא מוקי דרבנן אסרו עצים דאסורי בהנאה באבוקה בלא תנור ש"מ דפשיטא לי' דרבנן אפילו בחד גורם שרי ואין שבח עצים בפת ותנור ופריך היכי משכחת דאסורי מן התורה דמדרבנן ודאי לכתחלה אסורי. אלא מן התורה פריך. ומיהו למ"ד בלוחשות פליגי ע"כ חדש יוצן כרבנן דפליגי עלי' דר"א דאינהו ודאי סברי זוז"ג שרי כאמור וצ"ע א"כ אמאי לא מפרש כפשוטו דהוי הני רבנן דר"א ועיין מהרש"א. ומ"ש רש"י לרבנן יוצן למה לי דלא שרי לכתחלה בהיסק איסור לכאורה בחדש דהתנור נגמר באיסור. וגם ההיסק השלהבת מממש בא אלא דאפי' בישן דהוה תרי דרבנן התנור היתר והשלהבת מנשרף בא וה"א דלכתחלה שרי רבנן כה"ג כיון דאיכא תרתי לטיבותא זוז"ג ומקלא איסורא אפ"ה לכתחלה לא דברייתא בין חדש וישן יוצן קאמר כדאמרן רבנן הוא וז"ש רש"י בהיסק איסור הכוונה אפילו אין בו כי אם ההיסק של איסור והתנור ישן. וז"ש מהרש"א ז"ל אפילו בהיסק איסור ע"י זוז"ג ר"ל תרתי לטיבותא. אפ"ה אסור לכתחלה כדאמרן ויבואר עוד. ומיהו י"ל דרש"י דוקא נקיט רבנן דרבי דאי דר"א דלמא הני רבנן סוברים דישן א"צ צינון דזו"זג עם טעמא דמקלא איסורא לכתחלה שרי ומש"ה מוקי כרבנן דרבי דלא פליגי על ישן יוצן דאל"כ אמאי לא פליגי עלי' דרבי בישן יוצן. ואחדש יותץ א"צ לפלוגי דנשמע מאפה הפת דמותרת ממ"נ בין זוז"ג ובין אין שבח עצים כו' משא"כ ישן יוצן אי ס"ד דפליגי רבנן וא"צ צינון דהוה תרי דרבנן ואף לכתחלה שרי לפלוגי וצ"ע:
גמרא אמר אביי כו'. כי פליגי בתנור וקדרה כו' הנה אם רבי סובר כר"א דזוז"ג אסור ודכ"ע ר"ל רבי ורבנן יש שבח עצים כו' (דרבי ודאי בהכרח סובר יש שבח עצים ולא משוינן פלוגתא רחוקה כ"כ) וכולה ברייתא דערלה כרבי חדש יותץ כו' ואפה פת בחדש בהיסק ב' וישן היסק א'. כמ"ש מהרש"א לעיל וליכא כ"א ב' מחלוקת. ואם נאמר רבי סבר זוז"ג שרי ודכ"ע רבי ורבנן זוז"ג שרי ופליגי אי יש שבח עצים בפת ורישא דחדש יותץ ר"א הוא ואפה הפת חדש היסק א' למהרש"א לעיל (וכנראה מש"ך יו"ד קמ"ב אות י' יע"ש היטב) ושלש מחלוקת בדבר ר"א מחמיר מכולהו יש שבח עצים וזוז"ג אסור ורבי יש שבח עצים וזוז"ג שרי (ויש תבלין לזה מדלא פליגי רבי ורבנן ברישא בתנור חדש יותץ כ"א בפת כמ"ש רש"י) ורבנן דרבי מקילין טפי אין שבח עצים וזוז"ג נמי שרי. א"כ קשה מה קאמר כי פליגי בתנור וקדרה והא יצויר פלוגתתן בקדרה שצרפן בישן בהיסק א' דלרבי שרי ולר"א אסור משא"כ לשיטת הב"י והב"ח ביו"ד קמ"ב וכנראה שזהו שיטת הר"ן ז"ל בשמעתין דכל שאבוקה נגדו אף ישן הוה חד גורם וידוע דצירוף כ"ח א"א כ"א באבוקה נגדו דאז מצרף טפי ונוח לו. וא"כ שפיר אמר כ"פ דבקדרה אף ישן בהיסק א' אסור ואי קשיא הא אכתי בחדש והיסק ב' פליגי בקערות י"ל דקאי אמה שאמר ר"א בעצי אשרה ועלה קאי בקערות שצירפן בעצי אשרה ליכא נ"מ בין רבי ור"א כאמור ועמ"ש ברש"י ד"ה הני קערות יע"ש:
ברש"י ד"ה הני קערות כו' שצירפן בעצי אשרה אם נאמר כמ"ש המחבר בי"ד קמ"ב דאפילו בעצי אשרה בעינן אבוקה נגדו יע"ש. הא דנקט רש"י עצי אשרה ולא ערלה דברייתא דלעיל משום דאפלוגתא דר"א ורבי קאי ור"א עיקר דבריו בעצי אשרה קאי ואף דתנן וכן הי' ר"א אוסר בשאר איסורין:
בתוס' ד"ה ובהא כו' דיש שבח עצים ולא מטעם זו"זג כו' דשמואל פסק בהדיא כר' יוסי כו'. עיין מהרש"א ולכאורה כוונתו דקשיא אסתמא דתלמודא דלמא שמואל בעלמא ואפילו מחבריו וכאן מפרש לפלוגתתם דרבי ורבנן בזוז"ג והוצרך להפוך דזוז"ג שרי. דל"צ לאפוכי דבהדיא פסק חדא זימנא דזוז"ג שרי. אלא דאכתי קשה אשמואל גופא למה לי' לאפוכי יניח כפשטי' והפשטות מורה דפליגי רבי ורבנן בזוז"ג ורישא רבי מלומר תנא אחריתא ר"א ומחלוקותו וא"כ אין טעות דכבר פסק דזוז"ג שרי. ע"ז כתבו דמשמע לי' לשמואל יותר לפרש דפליגי ביש שבח עצים (וצ"ע דפשטי' מורה דפליגי בזוז"ג). עוד תירץ מהרש"א ז"ל. דצריך שמואל להפך דהעולם יטעו נהי לרבי זוז"ג אסור ורישא רבי. יטעו וסוברים דרבנן אפילו חד גורם שרי דאין שבח עצים ובאמת הלכה יש שבח עצים. ע"כ אפכי' וממ"נ אין טעות אי יסברו העולם דפליגי בזוז"ג אין טעות דכבר פסק דשרי ואי יסברו דביש שבח עצים פליגי הוא רוצה דליקום הלכתא דאסור דיש שבח עצים ע"כ אפכי'. והלכתא כרבנן לאיסורא (ואי קשיא הא יש ת"ק דר"א ור"מ דסוברים יש שבח עצים דאסור. וא"כ למה לתלמודא למימר בהא אפילו מחבריו דהא רבים כוותי' דרבי ס"ל ואי אמרינן דשאני ע"ז דגחלת נאסרת. י"ל דמע"ז אין ראי' די"ל ת"ק ור"א סוברים אין שבח עצים. לכן הוצרך לומר בהא אפי' מחביריו דנהי דר"א אומר. וכן בשאר איסורין מת"ק לא שמעינן זה. אבל אין לדחוק ולפרש דלמא שמואל סובר דפליגי נמי בזוז"ג לרבי אף זוז"ג אסור ולרבנן אפילו חד גורם שרי שאין לומר זה כלל. ואין להאריך:
גמרא פסקא בשלה ע"ג. ד"ה הפת מותרת ולעיל נשמט מהברייתא רק ד"ה מותר והייתי סבור שתוספת רש"י הוא שם ד"ה הפת מותרת עכשיו אני רואה שנשמט מהברייתא בדפוס שם וכן גירסת רי"ף ורא"ש בברייתא ד"ה הפת מותרת:
ע"ש פת דאסר לרבי היכי משכחת לי' מוכח בהדיא דאפילו גרף התנור וחומו לחוד נשאר מותר מדאמר אבוקה דוקא הא גרוף שרי כמ"ש לקמן ע"ה א'. ותוס' ד"ה וגופו והטעם נהי דקיבל התנור חום מבעין מ"מ הואיל וישן הוא. ולא נגמר בו ומה שנתקיים חום בתנור לאו מבעין כי התנור ישן הוא ואף שהחום שקיבל התנור הי' מבעין מ"מ עכשיו החום בפועל בפת כבר חלף והלך האיסור. אבל אם בתנור חדש הואיל והתנור כל גמרו באיסור בעין משלהבת כמו אבוקה בפת. וא"כ אם גרף כל הגחלים ולא נשאר אלא חומו ראוי לאסור הפת הנאפה בו דכל קיומו של חום זה מחמת התנור הקולט אותו והתנור נגמר באיסור. ול"ד לישן והיסק א' וגרפו דשרי לקמן כדפרשינן וזה הוא סברת מהרש"א ז"ל לעיל בברייתא ושפיר הוקשה דבישלה ע"ג גחלים בחדש והיסק א' אמאי שרי דמשמע לי' דכ"ש גרפו לגמרי וכפירש"י שם ובגופו ודאי יש לאסור דהוה חד גורם כאמור שכל חומו ע"י התנור ואי לאו תנור הי' מתפזר כבר. א"כ הו"ל גורם אחד איסור. ואפשר אף באיכא גחלים יש לאסור דתנור וחומו יכולין לאפות וגחלים לחודייהו אין יכולין לאפות לא הוה זוז"ג כמ"ש התוס' בד"ה עד שיהא בו. ומיהו קשה דהא ע"כ סוגיא זו אזלה אם נאמר דפליגי ביש שבח עצים דאי בזוז"ג מה פריך לרבנן עצים דאיסורא היכי משכחת לה הא משכחת בחדש בהיסק א' וטעמייהו דרבנן בזוז"ג כו' וע"כ אם נאמר דביש שבח עצים פליגי א"כ אמאי אמר באבוקה נגדו הא אפילו בגרוף אסור בחדש ובהיסק א' וי"ל דאה"נ קאמר אבוקה נגדו בתנור חדש וכאמור. וראיתי לספר מים עמוקים נדפס זה ימים לא כביר כתב ותמה על מהרש"א ז"ל כדרכו וכנראה שלא טרח לעיין בדברי מהרש"א ז"ל להבינם על בורים ותמה אני שרב גדול כמוהו. איך לא שת לבו לעיין במהרש"א ז"ל אשר כל דבריו ברוה"ק נאמרו ומי יתן וכל חכמי ישראל בזמנינו יבינו דבריו הקדושים וטוב להם:
בתוספת בד"ה עד שיהא כדי להחמיץ כו'. נראה לרשב"א דשרי. עיין בי"ד סימן פ"ז בקיבה בזוז"ג וא"ח ה"פ תמ"ב ובט"ז שם ומ"ש מהרש"א ז"ל ראי'. ממ"ש התוס' ד"ה בין חדש וישן יוצן ואע"ג דזוז"ג מותר כו'. והאי צינון לכאור' לאו דוקא דלמה צינון לגמרי דגרפו מהגחלים יראה דמותר לכתחלה דתנור ישן וחום התנור כבר עפרא הוא נהי דהתנור קיבל החום מממש. מ"מ מה שמהנה החום עתה להפת כעפרא הוה. וכמ"ש בפסחים ע"ה א'. וגרפו ואפה ל"ד ה"ה לכתחלה. אלא לרבי התם י"ל דוקא דיעבד. או ה"ה לרבי לכתחלה נמי וא"כ ישן יוצן היינו או לסלק האבוקה או לגרוף בגחלים. וא"כ מה קשיא להו אע"ג דזוז"ג שרי מה בכך דיוצן היינו שיסלק אבוקה דלא הוה זוז"ג דבאבוקה לחודי' אפשר דנאפה וא"נ ע"י חום התנור לחוד נמי לא הוה זוז"ג אלא ש"מ כה"ג הוה זוז"ג. ועיין בספר מים עמוקים כתב עליו שטעה. ואיך לא ירא לכתוב כן על מהרש"א ז"ל שדבריו מים חיים מן המקדש וכבר כתבנו לעיל דגם מהרש"א ז"ל יודה דחום התנור ישן מקלא קלי והוה כאפר לגבי הפת וכמ"ש לקמן ע"ה א'. ומיהו מ"ש מהרש"א לעיל אי פליגי ביש שבח עצים ודכ"ע זוז"ג שרי. אפה הפת בתנור חדש והיסק א' היינו לסברת הרשב"א משא"כ אם נאמר כמ"ש התוס' בע"ז ס"ח דכ"א לבדו יכול לא הוה זוז"ג א"כ באבוקה נגדו לרבי אסור דחד גורם ולרבנן שרי דאין שבח עצים ובישלה בגחלים שרי בישן אלא לרשב"א כתב כן. ואין להאריך:
בפירש"י בד"ה אסורת לרבי עכ"ל. דיש לפרש לרבנן ג"כ אי פליגי בזו"ג ובישלה ע"ג גחלים. אפילו ע"ג הקרקע בלי תנור כלל נמי שרי. כמ"ש מהרש"א לעיל. וע"ז אמר בלוחשות אסור לכ"ע. לזה מפרש רש"י לרבי דרב יהודא משמואל מסיק לעיל דביש שבח עצים פליגי ורבנן אין שבח עצים וכן מה דפריך עצים דאיסורא לרבנן היכא משכחת ביש שבח פליגי דאי בזוז"ג משכחת בחד גורם דאסור לרבנן דס"ל ג"כ יש שבח עצים וש"מ דסוגיא אזלא אי פליגי ביש שבח עצים ופירש שפיר אסור לרבי אבל לרבנן שרי כאמור.