ראש יוסף על פסחים· רבי יוסף תאומים
פרק שני · דף כו:
בפירש"י בד"ה הא לא דמיא תירוצ' דלכאורה קושיא היא דאמאי בהכניסה לרבקה שתינוק ודשה מעצמה כשירה הא ניחא ליה כמ"ש התוס' ד"ה עלה עלי' זכר. והוה א"ש דמייתי לה הכא לקושיא יע"ש. ע"ז כתב רש"י דתירוצ' הוא אף דלישנ' מאי טעמ' אין כ"כ הכרח:
בד"ה מוכרין כדרכן מעוטפין בכסות כלאים עי"ד ש"מ ס"ו וס"ז. ובט"ז אות ו' וש"ך שם ומשמע שם אף פסיק רישי' שרי והא מהאי אסור דמודה ר"ש בפסיק רישי' ומעוטפין ע"כ בלובש הרבה בגדים שאין נהנה מכלאים משא"כ בסימן שי"ן בסופו דלכרוך ע"י חבלים הוה פסיק רישי' אם לא בכלאים דרבנן שרי בפסוק רישי'. כמו שכתוב התוס' לעיל ד"ה לא אפשר וכ"כ הרא"ש ז"ל בשמעתין במידי דאוריית' יע"ש. ואם כן בכלאים דאוריית' ראוי לאסור בפסיק רישי'. ובדרבנן יש להתיר ואי"ה יבואר וכאן אין להאריך:
עיין בהג"א כאן קול ומראה וריח אין בו מעילה הא איסור' איכא. ונ"מ קול ע"ז ומראה ע"ז לעיין במראות הצובאות של ע"ז איכ' איסור דרבנן ומיהו ריח של ע"ז דאוריית' הוה דבמקדש לאחר שנעשה מצותו הוה איסור דרבנן ובע"ז הוה דאוריית'. עיין בקיצור פסקי הרא"ש שכתב אבל שאר הנאות אפילו שלכ"ה אסור צריך לפרש אבל אדם בריא שאין חולה כלל אפילו שלכ"ה איסור' דרבנן איכ' עכ"פ. אבל שלכ"א כמו אוכל חלב חי אפשר דאפילו איסור דרבנן ליכא עש"ך י"ד סימן קנ"ה. ומיהו מהא דאמר ר"א אמר ר' יוחנן משמע דאוכל חלב חי יש בו איסור דרבנן עכ"פ. דהא אמר למעוטי חלב חי משמע הא איסור' איכא ואוכל ונהנה אלא שלא כדרך אכילה כמו בשל אגוזים י"ל דהוה דאוריית' ממש ומילקי נמי לקי ואין להאריך ואי"ה יבואר:
פסקא ולא יסיק בו תנור וכיריים כו'. לעיל ציין עבר זמנו אסור בהנאה לשעות דרבנן ולא יסיק לר' יהודא ומייתי סוגי' דחזקי' ור"א והדר מציין ולא יסיק. ולכאורה אעבר זמנו הוה לאתויי חזקי' ור"א ולציין אח"ז. ולא יסיק לר"א ות"ר תנור כו'. ולכאורה יאמר דלר' יהודא דחמץ בשריפה מנותר מק"ו או מה מצינו פשיט' דאסור בהנאה ג"כ מהא ק"ו גופ' אלא דאין לוקין ולא יאכל בצירי לוקין. משא"כ לר"א מאות נפיק לי' אין לוקין דהוה לאו מכלל עשה. ואם כן לר' יהודא לא צריך קרא כ"א לשור הנסקל (ועם זה יתיישב מה שכתב ר"י בשור הנסקל בעל השור נקי וקשיא לחזקי' וכל שכן לר' אבוהו היינו אליב' דר"י אין צורך אותו כ"א לשור הנסקל ולהכי סידר הש"ס אמר חזקי' לאחר שאמר לא צריכ' לר"י לומר אפילו אליבי' צריך קרא למלקות משא"כ לר' אבוהו צריך רק לש"ה ומש"ה כי סיים המחלוקת חזקי' ור"ח הדר למלתי' קמיית' תנור כו':
בפירש"י בד"ה בקליפי ערלה כו' בכלל פירי כו' קשין של כ"ה הכל אסור. עיין ר"ן בערלה כתיב את פריו לרבות השומר אבל עצי ערלה גופ' מותר ועצי כ"ה אסור אם זרע חטה וחרצן כל הגפן ועציו אסור כמו שכתבו התוס' דף כ"ה עיקרן יע"ש. וז"ש רש"י הכל אסור ונקיט קשין אורחא דמלת'. וכ"ה אם זרע חרצן נאסר העץ גופ' ודוקא נקיט הני שהן בשרפה אבל איסורי הנאה מהנקברין אפילו אפרן אסור ואפילו בישלה ע"ג גחלים פשיט' דאסור. ועיין ר"ן כאן. ועיין (רי"ף) [סוף] תמורה ערלה מהנשרפין לרש"י מהיקש' הוה ד"ת ויש משמעותו דהוה דרבנן (עיין פני יהושע פסחים דלאו היקש' גמור הוא) אם כן איך יקילו רבנן בישלה ע"ג גחלים דמ"ה ערלה בקבורה. ואם נאמר דהוה שלכ"ה אין בו איסור תורה וכבר עמדנו ע"ז במקום אחר דכל הנקברין אפרן אסור מדרבנן דהוה שלכ"ה. מכל מקום קליפי ערלה נראה דהוה דרך הנאה וי"ל באותן שראויין לצבוע בגד כמו שכתב רש"י לעיל מניין שלא יצבע וקשין קשה. ועיין פני יהושע ואי"ה יבואר:
בד"ה וחכמים אומרים כו'. דהא סברי אין שבת עצים בפת ממש עי"ד קמ"ב י"א אין שבח עצים בפת דמיקלא כמו שכתבו התוס' ד"ה חדש וכ"ה בר"ן. אבל מרש"י יראה דאין בו ממש ואפילו מהנקברין כה"ג שרי דמטעם ביטול קאתינן עלה ועיין ש"ך האריך בקמ"ב ולקמן לא משמע כן:
ד"ה בישלה ע"ג גחלים ד"ה הפת מותרת הוסיף הפת ותי"ו אח"כ כי לכאורה בישול ממש קאמר בכירה ע"ג גחלים הא בתנור הואיל ויש חום התנור שקיבל מבעין לרבי דאמר יש שבח עצים בפת ה"ה בתנור וזוז"ג אסור לרבי קמ"ל רש"י דלא דהפת מותרת וגחלים רבותא וכ"ש גרוף התנור דנהי דשלהבת הוה כבעין לרבי היינו לתנור גופא בחדש שהוא נגמר מבעין. אבל החום שמהנה אח"כ לפת לא חשיב מבעין ומותר הפת ועיין ת"ח בכיצד צולין ע"ה א' ד"ה וגרפו ויבואר אי"ה לקמן:
גמרא ל"ק הא רבי והא רבנן היינו אם פליגי באבוקה כנגדו אבל למ"ד לקמן דפליגי בגחלים לוחשות אפשר דכ"ע יש שבח עצים כו' דשלהבת מבעין בא. ופליגי רבי ורבנן בלוחשות אי הוה כבעין או לאו וכ"מ לקמן דפריך עצים דאיסורא היכא משכחת כו' יע"ש היטב וא"כ לרבנן נמי אפשר חדש יותץ דזוז"ג אסור ועיין פירש"י לקמן ד"ה יוליך הנאה משמע שבאמת נמי הך דחדש יוצן רבנן דרבי וא"כ קשה למ"ד דפליגי בלוחשות ויבואר לקמן:
עיין מהרש"א ז"ל בשמעתין ולפי שהדברים ארוכים בי"ד סימן קמ"ב ובש"ך שם אות יו"ד האריך בזה, אמרתי לכתוב בקיצור והוא כי דעת הב"י והב"ח שם דישן בהיסק ראשון ואבוקה נגדו הוה חד גורם (דאבוקה פועל ממש בו בפת) וכן חדש בהיסק ראשון אעפ"י שגרף התנור או גחלים של איסור שם הוה חד גורם שעיקר הוא התנור שנגמר באיסור. והשתא למה דס"ד דפליגי רבי ורבנן בזוז"ג ודכ"ע יש שבח עצים כו' וא"כ פליגו בחדש בהיסק שני לחוד רבי אוסר ורבנן מתירין אבל חדש בהיסק ראשון וגחלים או גרף וישן בהיסק ראשון ואבוקה נגדו אף רבנן אוסרין ובישלה ע"ג גחלים מלתא באנפי נפשה ואישן בגחלים של איסור משא"כ למה דדחי דכ"ע זוז"ג דשרי ופליגי לרבי יש שבח עצים ולרבנן אין שבח עצים פליגי בין בחדש בהיסק א' וכ"ש בישן בהיסק א' לרבי אסור דחד גורם ולרבנן אין שבח עצים בישלה ע"ג גחלים בישן בהיסק א' ע"ג גחלים מה שאין כן מהרש"א סובר דאבוקה נגדו הוה זוז"ג כדעת הש"ך שם. וא"כ נהפוך הוא למה דס"ד קאי בישלה ע"ג גחלים אישן ולמה דדחי קאי באפי נפשה והדרכים ארוכים ואי"ה יבואר:
תוספת ד"ה חדש יותץ דשלהבת כו'. וכן פירש"י בד"ה אימור כו' אבל בד"ה וחכמים סיים מלת ממש וכבר כתבנו מזה לעיל ועיין מהרש"ל ומהרש"א לרבי. ומ"ש מהרש"א לא הבינותי כעת דודאי יש לחלק בין אפרן מותר או אסור ועיין בי"ד קמ"ב במחבר אף באליל שרי בגחלים ושם י"ל דהוה זוז"ג משא"כ אבוקה נגדו דחשיב חד גורם להב"י וב"ח שם ואי"ה יבואר. ומ"ש התוס' כמון של תרומה יש לעיין דהנאה של כילוי אסור לישראל עמ"ש התוס' פסחים ט' א' בד"ה כדי שתהא ב'. ועיין ירושלמי מדליקין במבואות האפילות ברשות כהן ובמ"ל ה' תרומות בזה ואפשר דאפה פת של כהן עם ישראל ועיין צ"ע:
בד"ה בישלה כו' בין גחלים לאפרן והיינו מדרבנן דמ"ה מותר אף גחלים לוחשות. עיין תוס' לעיל ה' א' ד"ה ואומר יע"ש:
בד"ה בין חדש וישן יוצן דאיסורי הנאה כו'. ר"ל אע"ג דצינון הוה הפסד עצים והוה דיעבד כמו נתיצת התנור. ע"ז כתבו דאיסורי הנאה הוה ולא מפסיד מידי בעצים. ועיין לקמן ע"ה א' תו' ד"ה וגרפו וד"ה הא לאו הכי ובמהרש"ל ומהרש"א שם ולא הי' הזמן גורם לעיין כראוי ואי"ה יבואר.