ראש יוסף על פסחים· רבי יוסף תאומים
פרק שני · דף כו.
גמר'. עד כאן [לא] אמר ר"י כו' לחומרא בפשיטות הו"מ לומר דר"י דוקא תרתי למעליותא שרי בלא אפשר ולא מכוין אבל חדא למעליותא לא ויש ליישב:
ע"ש גמ'. אמר אביי מנא אמינ' כו' בצילו של היכל כו' עיין בר"מ פ"ה ממעילה ה"ה ומשמע דהיכל הקדישו ואח"כ בנו ועמ"ש בתו' ד"ה שאני היכל והוי יודע דאביי לל"ב מייתי סייעת' אבל לל"ק קשה גם לאביי דהא לא אפשר ומכוין לל"ק לכ"ע אסור. ואמנם הרי"ף ז"ל יש לו גירסא אחרת בכאן דלל"ק גורס רק אפשר ומכוין אסור לא אפשר ולא מכוין שרי. כ"פ אפשר ולא מכוין ול"ב אפשר ולא מכוין פלוגת' דר"י ור"ש. כ"פ לא אפשר ומכוין אביי אמר מותר ורבא אמר אסור והלכה כרבא וע"ש בר"ן דהכל בתר כוונה בין להתיר ובין לאיסור וכפי הנראה דל"ק פליג אביי ורבא בתרתי. לאביי לר"ש תרתי לגריעות' אסור הא לא אפשר ומכוין או אפשר ולא מכוין שרי. ורבא אמר דוקא לא אפשר ולא מכוין הוא דשרי ר"ש ול"ב פליגי בחדא דכ"ע אביי ורבא מוקי פלוגת' דר"י ור"ש באפשר ולא מכוין והלכה כר"ש ופליגי אביי ורבא לר"ש בלא אפשר ומכוין לאביי כל דחדא לטיבות' מתיר ר"ש ורבא סבר דהכל בכוונה תליא מלתא הן לקולא הן לחומר' והלכה כרבא וכל"ב (והי' לרי"ף ז"ל לסיים וכל"ב). ועיין פי"ד ממ"א הי"ב ובגליון שם. וראיתי מי שהגיה ברי"ף בכת"י (הלא כן דרכם) ולפ"ז אביי מייתי סייעת' אף לל"ק וא"ש דרבא פריך מלולין ולא קשה קושיות התוס' ד"ה והא הכא דהו"מ לאוקמי' כר"ש. דהא לר"ש פליגי כאמור ומעתה תבין מ"ש רש"י ז"ל לעיל שני פעמים הכי גרסינן דלא כרי"ף ז"ל:
ודע הא דצילו של היכל ל"ד לההוא דלעיל אלא עדיף מני' דשם לא אפשר בדרכא אוחר' ומכוין היינו אם מריח נהנה. ומ"מ הוה כבע"כ מה שאין כן כאן דמכוין לכתחלה לכך ואפ"ה קאמר דשרי וצ"ע ועמ"ש בתו' ד"ה שאני:
בתוספת בד"ה שאני היכל כו'. עיין מהרש"א. וכוונתו מבואר דבלא זה הייתי אומר רבא חולק על אביי, וסובר כ"ה נמי דוקא דרך אכילה ואביי לשטתי' אמר מנא אמינ' ורבא משני דוקא דרך הנאה משא"כ לתו' דרבא מודה לאביי בכ"ה ופליג עלי' במה דיליף מג"ש דלאביי כיון דלא כתיב בגופ' כמו בב"ח לוקה שלכ"ה ורבא כמאן דכתיב בגופי' יקשה קושיות הגמ' לעיל לפרוך מה לכ"ה ותי' מהרש"א דלרב' יש איזה דרש בכ"ה דוקא כדרך הנאה ויש לראות א"כ לדידן איך פסק הרמז"ל פי"ד ממ"א ושאר פוסקים דכ"ה ובב"ח לוקה שלכ"ה הא לרבא ע"כ כ"ה דוקא דרך הנאה דאל"כ קשה ולפרוך כו'. ומר' יוחנן בן זכאי שהי' דורש בצילו של היכל כו' וניחא לי דלפי גירסת הרי"ף ז"ל לעיל לל"ק פליג אביי ורבא בתרתי ולל"ב כ"ע מודים דפלוגת' דר"י ור"ש באפשר ולא מכוין והלכה כר"ש ופליגי אביי ורבא לר"ש לאביי בחדא לטיבות' מתיר ר"ש ולרבא דוקא תרתי לטיבות' והלכה כרבא והכל תלוי במתכוין וכל"ב ממש (משא"כ לגירסת רש"י א"כ כמאן פסקינן לא כל"ק ולא כל"ב. אם לא תרוייהו חומרות) ולפ"ז לל"ק הוא דקשי' לרבא מריב"ז ומשני שאני היכל דליכ' למימר ריב"ז כר' יהודא סובר דהא מוקי פלוגת' דר"י ור"ש בלא אפשר ולא מכוין משא"כ לל"ב אין קושי' דריב"ז כר' יהודא ולדידי' הכל תלוי באפשר ולא אפשר ורבא אליב' דר"ש אמרה למלתי' וא"ש פיסק' דידן כאמור:
ואמנם כן אפשר לומר דרבא מודה בכ"ה דלוקה שלכ"ה ובב"ח כן דאל"כ למה לא כתיב אכילה בגופה כמ"ש לעיל. משא"כ ג"ש חט מתרומה צריך למילי טובא. עיין תוס' פסחים דף ל"ג א' ד"ה אף מעילה בכזית א"כ אין קושיא לכתוב בגופ' ויבואר אי"ה וכאן אין להאריך. ומ"מ קשה מה משני שאני היכל דהוה שלכ"ה והא מ"מ איסור דרבנן עכ"פ יש שלכ"ה ושמא י"ל דלצורך ת"ת דרבים לא גזרו כי האי גונא: