ראש יוסף על פסחים· רבי יוסף תאומים
פרק שני · דף כה:
גמ' מידי דרך הנאה עבידנא ושלכ"ה מותר בחולי שאין סכנה דליכא כ"א איסור דרבנן ושרי בחולה שאין סכנה כ"כ הר"ן ועמ"ל פ"ה מיסודי התורה האריך. ואיסורי אכילה שלכ"א אם חלב חי וכדומה שאין נהנה כלל אפי' ע"י הדחק לאו אוכל אדם הוא כלל. לכאורה משמע דעכ"פ איסור דרבנן יש מר"י דאמר אין לוקין הא איסור יש. ואפילו ל"ב דאמר על הנאה אתמר ל"פ בהא אל"ק דאמר וכ"ש חלב חי משמע דין אחד להם ושלכ"א כמו בישל אגוזי ערלה וכדומה. י"ל לל"ב איסור תורה יש בהן ואין שרי כי אם לסכנה ועש"ך י"ד קנ"ה אות י"ג וי"ד כתב שלכ"א שרי בבריא נמי אלא זהירות בעלמא וכתב שכ"כ הפוסקים ועדיין לא מצאתים וצ"ע. עיין מ"א א"ח תס"ו לא ילעוס ופ"ה מיסודי התורה ויבואר אי"ה וכאן אין להאריך:
ברש"י ד"ה ושפיכות דמים כו'. הרוג כו' זה יסכים לתוס' ד"ה אף נערה:
ד"ה מה למדנו כו'. אלא נראה כמי כו' למד בכאן כו' כרוצח כנערה שיהיו שניהן שוין כמו כעם ככהן ר"ל כ"ף השיווי כמוך כפרעה כעם ככהן הוקשו שניהם זה לזה עם לכהן שהם מתגאים כמו הכהן והכהן עושה רשעות כעם הפחות וכן כאן כאשר כו' כן הדבר הזה מלת כן מיותר הי' לומר כאשר כו' (כן) הדבר הזה אלא שניהם הוקשו זה לזה. ועיין ר"ן מבואר כן. ומ"ש שנראה כו' ר"ל דנראה לכאורה שבא רק ללמד ונמצא גם למד. ועיין תוס' ד"ה אף נערה בסוגי' זו:
גמרא כי פליגי אליב' דר' יהודא כו' תרוייהו פסקו כר' יהודא ולל"ק תרוייהו פסקו כר"ש. והנה לל"ב אפשר בתרתי פליגי אביי מתיר בלא אפשר וקמכוין דמוקי פלוגתא דר"י ור"ש באפשר ולא קמכוין אלמא אפשר גורע. ה"ה לא אפשר מהני ורבא אמר פלוגתייהו בלא אפשר (ולא) [וקא] מכוין ואוסר ר"י. וכ"ש לא אפשר וקמכוין וא"כ לא הוה צריך לומר פלוגתייהו עד כאן כו' אלא דלמעט במחלוקת עדיף לכן אמר דפליגי רק בלא אפשר וקמכוין. אבל לא אפשר ולא קמכוין גם רבא יודה דשרי אף לר"י. ומהרש"א ז"ל הקשה בתוס' ד"ה לא אפשר דבל"ב הו"מ לומר ממש כל"ק ולל"ק כ"ע כר"ש ולל"ב כ"ע כר"י ופליגי אביי ורבא בלא אפשר ולא מכוין לאביי שרי לר"י. ולרבא אוסר אף בכה"ג. ועיין תוס' ד"ה לא אפשר:
ברש"י ד"ה ה"ג כי פליגי אליב' דר' יהודא ול"ג לא אפשר שרי כו' וא"ל דלא אפשר שרי קאי רק לחלוקה שאין מתכוין וה"פ לר"י מתכוין ואין מתכוין אסור באפשר. ולא אפשר ולא מכוין מודה ר"י. סובר אביי דעיקר תלוי בלא אפשר וכנראה מתו' ד"ה אביי ורש"י לא רצה לפרש כן דאין צורך להזכיר זה: