אור ברסלב
ראש יוסף על פסחים פרק שני › דף כה.

ראש יוסף על פסחים· רבי יוסף תאומים

פרק שני · דף כה.

דף כד:

גמ' מה לחמץ שכן כרת ומלפני זמנו ולאחר זמנו ליכא למילף דאפשר סובר כר"ש לקמן כ"ח ב'. דלפני זמנו ולאחר זמנו שרי מן התורה. עיין תוס' שם. ותערובת ונוקשה סובר ג"כ מדרבנן:

ע"ש להכי לא כתיב אכילה כו'. קשה הא כל גזרות שוות תקשה לכתוב בי' בגופה ורש"י הוסיף ללמדך אלמ' מדלא כתיב בגופה שמעינן זה וקשה כמ"ש ועמ"ש לעיל דאיסי סובר כחזקי' דלא יאכל אכילה לחוד משמע:

שם ולפרוך מה לכ"ה שכן לא הי' ש"ה. ושוב ליכא חמץ יוכיח דהדר דינא פרכינן פירכ' כל דהו. ועיין מהרש"ל מ"ש כאן דהו"מ לומר מיד כ"ה יוכיח. ומהרש"א כאן ובספר פורת יוסף וג"ו כתבנו תירוץ נכון בזה על מהרש"ל. ואמנם כוונת תירוץ מהרש"ל כאן יש לעיין בי'. ולכאורה כוונתו דכיון דיש כ"ה שלא הי' ש"ה זרוע ובא שהתוספת (בענין שלא הי' בטל אף מן התורה) לא הי' שעת הכושר פרכא הוה. אם לומר פרכינן כ"ד א"כ יאמר תירוץ מהרש"א ואם לומר דבר הלמד בק"ו ליכא למפרך האי פירכא שיש במינו לא הי' ש"ה. משא"כ במה מצינו פרכינן כזה. ועם זה ליישב מ"ש התוס' ד"ה כ"ה יוכיחו בפכ"ה פריך כו'. והו"מ למילף במה מצינו הקישור. הוא דה"א דמה מצינו פרכינן שיש במינו לא הי' ש"ה דאל"כ אכתי לימא ערלה וכ"ה דהוה ק"ו. ולזה כתבו דז"א כמ"ש מהרש"א. ואמנם נראה כוונת מהרש"ל ז"ל דאם נפרוך מה לערלה שלא הי' ש"ה תאמר בב"ח שאין במציאות לא הי' ש"ה על זה ליכא לסיים כ"ה יוכיחו דיש לו עכ"פ מציאות לא הי' ש"ה משא"כ כשנבטל זה מחמץ ופרכינן כרת שפיר אמרינן כ"ה שיש ש"ה יוכיח והבן זה:

בתוספת ד"ה מה לכ"ה שלוקין כו' תימא לרשב"א היא גופה נילף יש להקשות איך אתא הק"ו ועוקר מג"ש. כמ"ש התוס' לעיל ד"ה אמר. א' דלא שייך תירוצם דקודש נמי אין לוקין אלא דרך אכילה ונהי דאיסור תורה יש שלכ"א מאש תשרף מלקות ליכא. גם יש לעיין דאין מזהירין ומאכילה להנאה שפיר עושין פירכא מזה המין ונהי במה שלמידין מק"ו אין עושין פירכא מה לפלוני שכן לוקין דא"כ בטלת כל הק"ו. ועוד דהטעם דלא תהוי כפרה לא שייך פירכא אבל מאכילה להנאה שפיר עושין אף מזה המין פירכא. עיין תוס' חולין קט"ו ב' ד"ה מה לחמץ ובהיות שהדברים ארוכים וכתבנו מזה במקומות מפוזרים בספר פורת יוסף וגינת וורדים. ובספר שושנת העמקים ובחולין בספרי ראש יוסף אין להאריך כאן:

שם גמ'. אמר ר' יעקב כו'. חוץ מע"ז ורבנן אמר חוץ מג"ע וש"ד ואפשר ר' יעקב מיירי באין עושה מעשה דג"ע וש"ד שרי כמ"ש התוס' ע"ב. ד"ה אף נערה כו'. וע"ז אם אין רוצה ללחוש לו בשם ז"ה החולה אעפ"י שאין אומר לו כלל אסור דנראה כמודה בע"ז:

ברש"י ד"ה בכל מתרפאין אפי' באיסורי הנאה לכאורה באיסורי אכילה לאכול רבותא יותר ויבואר אי"ה:

תוכן העניינים

ראש יוסף על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה