ראש יוסף על פסחים· רבי יוסף תאומים
פרק ראשון · דף יד:
ברש"י ד"ה נוקמה כו'. דאלו קודש כו' מיותר לכאורה נאכל אלא להדליק קשיא ורש"י סובר דשלישי ט"י מטמא קודש הי' להקשות שנפסל שנטמא מבעיא ואפשר דפלוגתא ר"מ ור"י במעילה והך קושיא לר"י לא לר"מ אוכל מטמא אוכל מדרבנן ד"ת כמ"ש לעיל בתוס' ד"ה מה קמ"ל ור"ע בסולת יבואר:
בד"ה מתניתן קשיתי' כו' לתני שנטמא סתם לא בשרץ שלא יאמר היפך מה שראה ועיין מהרש"א וזה לרש"י ד"ה נימא כל א"ה ד"ת. משא"כ לתו' איכא א"ה דרבנן. וצ"ל דקושיות הגמרא דאם כן מה הוסיף אדר"ח דמיירי ד"ת למ"ד אוכל מטמא אוכל ור"ע אומר בדרבנן ופריך לתני שנטמא בא"ה כו':
ד"ה דתנן כו'. דאין ד"ת צריכין חיזוק. צ"ע דשני ד"ת מטמא פשיטא משקה חולין ושאני ט"י דקליש לי' טומאה שכבר טבל לא החמירו בי' חז"ל:
גמרא אמר רבא כו' מה אריא בא"ה. בראשו' וב' נמי כו' הקישור דבל"ז לא הוה מוכח דא"א לומר היפך מה שראה אבל עתה הקושיא מה אריא בטמא מת לתני סתם או בא"ה דאיזו חילוק יש בין מת לשרץ אחר שטומאתו דרבנן בא"ה היינו נר א"ה אפילו מדליק השמן בא' שנר א' בשרץ או בב' שהנר הוא ב' שנגע במשקין כו' ול"ק טפי דר"ח הוסיף אדר"ע. די"ל למ"ד אין אוכל מטמא אוכל. גם ר"ח בדרבנן מיירי. ועיין תוס' ד"ה התם פסול כו':
בתוספת בד"ה אפילו בראשון כו' והיינו לעולם. דמלת לעולם ח"א ממש דהא נגע בט"י לא הוה ראשון. ומיהו י"ל בחולין מיירי ושפיר שייך לעולם דבט"י טהור גמור הוא. ועיין בטהרות ג' מח"ב יותר כביצה טמא הכל והא אין משקה מטמא פחות מרביעית כמ"ש התוס' לעיל ד"ה דאיכא. לתי' ר"י דבדרבנן בעינן רביעית קשיא התם דדרבנן הוה דאין טומאה כיוצא בה. וי"ל דר"י אמר דעיקר טומאה דרבנן כלומר דם הירוק דרבנן משא"כ התם עיקר טומאתו ד"ת ולמטמא אחרים דרבנן ויבואר ומ"ש התוס' דכאן משמע לי' דהוה בלא נקרש לכאורה מדתנן בט"י ולא תנן סתמא שנפסל כמו דדייק בטמא מת. ואמנם לתוס' ד"ה ואלו התם אין זה הכרח דאשמעינן דשלישי ט"י דהוה פסול לקודש. דשלישי בידים לא מטמא קודש וצ"ע.
ברש"י ד"ה נימא קסבר כו'. דכל א"ה ד"ת. לכאורה בדקדוק נקיט דאוריי' למ"ד אוכל מטמא אוכל מ"ה. ויש להשוותם אלא דרש"י פי' לקמן אקומתא דהכי דוקא למ"ד דרבנן וכדבעינן למימר שם כו' כגון כלי במשקין ולא זה אקומתא דר' ירמי' ולית כאן לטעמי' כו' רוקו ומימי רגליו השמיט שם: