אור ברסלב
ראש יוסף על פסחים פרק ראשון › דף יד:

ראש יוסף על פסחים· רבי יוסף תאומים

פרק ראשון · דף יד:

דף טו.

בתוס' בד"ה הכא טהור. כו' כמו שאפרש לקמן. עיין מהרש"א ועיין תוס' דף ט"ו ב' ד"ה נימא קסבר. דאי יליף ר"מ מר"ח סברא הוא לר"י דלטעמי'. מ"מ מר"ע בז' יליף. דמסברא איסור כמו פסול. ואין להרחיק מחלוקתם. משא"כ אי מר' יהושע. אפשר דאיסור מפסול לא יליף. וכתבו כאן דבשבע י"ל אפילו יליף ר"מ מר"ח. ר' יוסי חולק. ואפילו מר"ע לא יליף. והתוס' לשיטתם כאן ובדף ט"ו א' ד"ה ולד. וע"ב ד"ה נימא. ורש"י לשטתי'. וי"ל שפיר דאיסור כמו פסול בבירור. ועמ"ש רש"י ט"ו ב' בז' ד"ה שורפין. ויבואר שם. [ומ"ש רש"י ט"ו ב' סיומא דברייתא היינו באמת דר"י מודה בשבע וע"כ פיגול ונותר רבותא דב"ש אף דלא הוי היתרא. א"כ סיומא הוה. משא"כ אי ר"י חולק בשבע, קושיא הוא. ולא סיומא לחוד והבן זה ואי"ה יבואר זה באורך]. ומ"ש כדרך שרגילין לשרוף. אף דלשיטתם שורפין בשבע לר' יהודא. מ"מ רגילין בשש:

בד"ה התם וכו' כדקא מדמה בסמוך כו'. אבל בסמוך מדמה קלקול איסור לקלקול שלישי. ר"ל כמו באמת וכמ"ש התוס' דף ט"ו א' ד"ה דמדאוריית' למ"ד דרבנן יליף מר"ע. ה"ה בקושיא לילף בפלס מר"ע. ותירצו דאין לפלס. משא"כ באמת ע"י צירוף. מר"ע ור"ח. ויליף איסור דרבנן מקלקול ג' לר"ח דמקלקלינן יותר ה"ה איסור דרבנן מר"ע כו'. ומ"ש תדע היינו לפי האמת דר"מ לטעמי' ור"י לטעמי' וחדא אקומתא לתוס'. ולמ"ד אין אוכל מטמא כי אם מדרבנן. ובז' ד"ה שורפין. אלא מדמה ר"י איסור לפסול. ואפ"ה אין המדה בשש. ולא יליף מר"ע. אלמא אפילו באמת צריך לומר סברא זו דאין לפלס ועיין מהרש"א ז"ל. ויבואר עוד לקמן:

בא"ד בט"י דבית הפרס. עיין מהרש"א וק"ק כו'. ור"י דאמר אין המדה דאיסור לא הוה כמו פסול. כמ"ש בד"ה הכא טהור. ומ"ש והוסיף בזה לכאורה מיותר. ודע דט"י דהוה פסול גמור לתוס'. ואפשר לרש"י במינו בתרומה הוה רק פסול גמור. ואף שעושה בקודש:

תוכן העניינים

ראש יוסף על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה